17.9 כנראה בקיירן, רנסנס מחפשת סופרוסין

בשעות הבוקר המאוחרות מגיעה בפיזי, נבדקת בכניסה ונמצאת לא מתולעת, והולכת לחפש את סופרוסין סביב הקיירן או בטריטוריה של מגיני מגדל צדק.

היא תחפש, ותשמע שסופרוסין כרגע לא בקיירן.
אחרי עשר דקות שהיא דיברה עם אחד מחברי הלהקה שלו, הוא יצא מגשר מירח ויגש אליה.

"לא התכוונתי להפריע אם אתה באמצע משהו." היא מרכינה ראש לשניה בשבריר קידה. "זה יכול לחכות."

"את לא מפריעה. אני שומר על אחת משתי רוחות הצוצלת הגאיינות האחרונות בעולם שלא יפלו לתולע. אני יכול להיעדר לזמנים לא ממושכים מדי"

"אה. וואו. אתה אומר את זה בכזו טבעיות." לא נראה שהיא מצפה לעוד מידע. "אני לא אעכב אותך לזמן ארוך מדי אני מקווה. אני בישראל כבר שבועיים בערך, ונראה שאני אשאר לתקופה של לפחות כמה חודשים. במצב כזה, אם הספט פתוח לחברים חדשים, רציתי להבין ממך איך עובדת ההצטרפות, מה אני נדרשת לעשות. וקצת להבין מה מצב השבט בישראל, לא ידעו להגיד לי הרבה בבית פרט לזה שישראל תחת החסות של בית לב חכם."

"שבט כסופי הניבים הוא השליט ההיסטורי של ארץ ישראל.

בעבר, בקיירן הזה שלטו דורות של כסופי ניבים, כמו ריקוד החיים והאגדה המלך מן המערב.

בקיירן בדרום הארץ זהב למכביר שנפל באפוקליפסה, גם שם שלטו כסופי ניבים.

אני הלכתי עם להקתי לשם לפני מעל שנתיים, גלגלנו את הבזים ורוחות האבות שנשארו לשמור ונתקעו, הצלנו את הקין, שתלנו את מה שנשאר מהקיירן ההוא בקיירן שלנו ולקחנו ספרים רבים, בינהם כל השושלת שנכחדו. מוזמנת לבוא להסתכל.

כרגע, השבט בארץ הוא אני ומעוררת השינוי, עליהם שמעת, וטוטם הספט היחיד בישראל הוא רוח מברוד כסופי הניבים.

ההצטרפות לספט דורשת להקה, טריטוריה, מנחה לספט והסכמה של מועצת המולדים שכוללת את אגאתון, אותי, את קונאטס ואת גשם קיצי.

האם תרצי שאכוון אותך ללהקה שמחפשת אלפא או שתעדיפי לחפש בעצמך?"

היא מקשיבה ומהנהנת, והשאלה האחרונה נראה שקצת מפתיעה אותה. "אני אשמח לעצה, אבל גם אחפש לבד. רצתי כמה פעמים עם חולי ירח, הם...מעניינים. אבל אני לא מחפשת להשתלט על להקה, לא כשאני באה מבחוץ. כלומר, זה לא קבוע מראש שאני אבקש להכנס כאלפא."

"אני מאחל לך בהצלחה בנושא.
כבר יש לך משימת חיים?"

"החזרתי לחיים שושלת שכל מה שנשאר ממנה אחרי 2004 הייתה מטיס אחת. ילדתי, ואלד עוד, אם גאיה תאפשר לי את החסד הזה. המשימה שלי היא להשאיר לילדים שלי מורשת ושושלת להתגאות בה ולשאוב ממנה השראה, במעשים שלי. להוריש להם לא רק נכסים פיזיים כמו קלייב, לאחר שזה של השושלת שלי אבד, אלא את הידיעה שהם באים מדם משרתים נאמנים לגאיה, לוחמים חכמים ומיומנים, וחברים ויועצים בעלי כבוד."

"מעניין.
אז את רוצה ששמך ילך לפנייך ושגארו יקודו להגעתך.
מוניטין שמוצדק בידי מעשים, ותהילה שהורווחה.
את מעוניינת להתבלט."

"מוניטין מוצדק, כן. תהילה שהורווחה בכבוד, בהחלט. להתבלט...אני מעריכה שזה יבוא מעצמו עם שני הדברים הקודמים. אבל אני אעדיף שלא יקודו לי, ואם השם שלי ילך לפני, לפחות שיהיה טוב. אני רוצה שהילדים שלי והצאצאים שלהם יגידו שהם נצר למורשת של בית מרטל באותה גאווה שאבותיי אמרו את זה. יש לי - יותר לשקם משהייתי מעדיפה, אבל זו זכות גדולה שיש לי את ההזדמנות לנסות."

"כיצד יצא מצב שבו שושלתך ירדה מגדולתה? פשוט נקטלה?"

"רובה הגדול נקטל ב-2004, במלחמה. כמו שאמרתי, נותר ממנה מטיס בלבד. אבא שלי...ושלה-" היא מוסיפה במעיין התרסה "נענש ונשלח לריצת חורף עוד לפני המלחמה. את שארית הצאצאים שלו התחילו לאתר ולאסוף חזרה רק לפני כמה שנים. אז יש לי הרבה מה לשקם, אבל לשמחתי יש לי גם עם מה לעבוד מעבר ליכולת האישית שלי."

"אז יש לך בני דם שהם אחייך? גארו נוספים שישמשו לך שותפים למטרת החיים?"

"יש. שניים מהם הגיעו איתי לכאן כדי לעזור לי ולבן הזוג שלי, עם הילדים ועם כל מה שנצטרך שהם יכולים לעזור בו. האחרים בקנדה עדיין, ועוברים שם הכשרה שהופכת אותם לכוח עזר מעולה, ככל שהיכולות שלהם מאפשרות. אין בהם גארו נוספים פרט לאחותי, והיא לא תעזוב את קנדה."

"מעניין. אז את ואחותך משקמות את בשושלת יחדיו?"

"אחותי מטיס." היא עונה בקצרה. "היא עשתה את חלקה בשיקום השושלת בזה שהיא אספה את כולנו, הילדים של אבא שלי. והוא פיזר אותם ממש טוב, זה לא היה קל, ודרש ממנה הרבה השקעה. המעשים שלה הרוויחו לה מעמד וכבוד, עד כמה שמטיס מסוגלת לקבל, וקצת מעבר למה שהיא רצתה." היא חצי מחייכת בחיבה, ואז חוזרת להבעה רצינית. "אבל החייאת השושלת היא עלי, כרגע. ועל אחי ואחיותיי - ככל שאני אוכיח את עצמי יותר, כך הם יזכו לשידוכים איכותיים יותר. חלקם כבר עובדים על זה."

"אני מבין.
האם הצבת לעצמך כבר יעד שהוא קונקרטי יותר?"

"כרגע? למצוא את מקומי כאן, מכיוון שנראה שאני נשארת. לטווח הארוך יותר, לעבוד בעזרת בני הדם על חישול קלייב לשושלת. הקלייב ניצוצות בשלג, שהייתה שייכת לשושלת, נהרסה במלחמה וחלקיה אבדו. את הרוח אולי אצליח למצוא בעצמי, אם בני הדם בשושלת ייצרו לה חרב מתאימה ככלי קיבול."