זכרון תפוחי האדמה, 30.1 אחרי השיעור שפוצץ

כאמור אחרי שהשיעור פוצץ גרוט סולנום הולך אחרי זיכריני, בצורת הלופוס הצמחי שלו. הוא מרחרח מעט את האוויר, מאט לרגע, ואז סוגר את הפער.
הוא מקפיד שהצעדים שלו ישמעו, ושמשב רוח יוודא שהיא מריחה אותו מתקרב.
הוא נותן לה כזה בופ בצד, של היי, היי, מה קורה?

המאמצים שלו נושאים פרי ונראה שהיא אכן קצת נרגעת בחברתו. ריח של זעם עומד באוויר, אבל ממש לא מספיק כדי להרשים את גרוט הארון.
הזנב שלה קצת יורד לזווית של פחות *אני גאה ושוויץ* עכשיו שהם לבד.

"שקרן! שובר מילה! חוצפן לא מתנצל כמו צריך!"

סולנום פוער את פיו ויוצאת ממנו נהמה גרונית וחלשה. היא לא מאיימת - יותר מביעה תסכול ממשהו.
"מה עשה? רוצה לומר?" הוא מטה את ראשו בשאלה.

"אומר לעצור. הוא..." הזאב מעווה את פניו בצורה לא זאבית כל כך של תסכול. איילין מבליחה להומיד, יש פחות זעם באוויר, והיא צונחת לה במין באמפ אופניקי שכזה לאדמה,שכובה על הגב ומביטה למעלה לשמיים.

...אנחה. "נשבענו שבועה. אני לא אשקר לו לעולם, והוא חייב לחכות שאומרת לו לחכות. יצאתי איתו לריצה שאני הייתי האלפה , עם חלק מהלהקה שלי - אלה שלא מחבבים אותו. רציתי שיראו את הצד הטוב שבו, את הצד שאני רואה. במקום זה הוא פשוט.. פוצץ לי את זה בפנים. הוא התנהג בחוסר סבלנות, רץ מצד לצד בלי לדווח, או לבקש רשות... ושכן ביקשתי ממנו לחקות, הוא רץ והמשיך בשלו. הוא שבר את השבועה. ואם זה לא מספיק, שנהמתי עליו שבתור אלפה הוא לא זז, הוא נכנס לטראל וכמעט אכל את אשלין".

סולונם מתיישב מולא, לא טורח להוריד את עור הלופוס שלו. יחסית להרבה מאוד הומידים, במיוחד צעירים, ה...התנהלות שלו מרגישה כמעט זאבית מידי בשביל, וול, הומיד צעיר.
בזמן שזכריני מדברת הוא עובר לשכיבה על האדמה, אחת מעיניו פונה לכיוונה, והאוזן שלצידה מורמת באוויר.
כבר בהתחלה נראה שהוא מנחש לאן זה הולך ללכת. הוא נדרך כשהיא אומרת שהיא האלפא, ומשחרר את המתח בנהמת תסכול כשזכריני מציינת באיזה אופנים הוא הפר את השבועה.
כשמוזכר הת'ראל ראשו של סולנום מזדקר באחת והוא נוהם "חסר שליטה!" בזעם, ואז הוא מיילל בחשש "נזק?"

היא נאנחת שוב. "לא באמת. הוא היה ממש קרוב ללהרוג אותה אבל אני וג'יי עילפנו אותו לפניי שהספיק. היה לנו מזל והיינו בבית חולים. העכבישים ..." היא מעווה את הפנים שלה בסלידה "ריפאו אותה. אבל עבר זמן מאז. הוא עדיין לא עשה משהו לגבי השבועה שהפר. לפחות הוא כבר לא אלפה. אני שמחה שרואהן הקשיבה למה שסיפרתי לה ותפסה פיקוד."

"זה... לפני מוט?" הוא מחווה בשאלה

..."כן."

הוא נאנח.
"רוצה לשפר... אותו...? או כועסת?" סולנום שואל

"...רוצה לשפר" היא אומרת בקול עצוב, קצת שבור "אבל לא יודעת איך וגם כואב לי. כואב לי שהוא שבר הבטחה בינינו ... וכל כך בקלות. חשבתי שאני יותר חשובה לו מזה "

"ניסית לדבר?" הוא שואל, ומשפת הגוף ניתן להסיק שהוא מתכוון לדבר בפשטות, או בצורה גלויה מאוד.

..."הוא היה שיכור. ואז בלי יד. ואז אכלה אותו תולעת" היא בבירור מתחמקת. דיי בילדותיות יש לציין.

סולנום מסתכל עליה, מזיז את זנבו מצד לצד באטיות. בתרגום לעברית זה יהיה משהו בסגנון של "..."

"...לא. " היא נשברת ומודה. "אני רוצה שהוא יבוא אליי. הוא שבר את השבועה. הוא צריך לתקן את זה"

הוא מנפח את החזה, "גאווה!" ואז נוהם בפסילה, כאומר לא על הקונספט הקודם.

היא מרימה את עצמה, עדיין שכובה על הגב אבל נשענת על המרפקים. היא מסתכלת על סולנום.
"אולי. אבל איפה הגבול של בין לא להיות גאה אבל לא לוותר על הכבוד? לא אני הפרתי שבועה"

בשלב זה סולנום משתנה להומיד היושב מול זכריני.
"לא כאן. אני לא אומר לך לסלוח לו. רק להתעמת עם הבעיה הזו, ולא לחכות שהוא יתפוס את עצמו בידיים ויבוא אלייך."

היא נראית מעט נבוכה. "...אני אדבר איתו. פעם אחת. אם הוא לא יעשה משהו אחרי זה זה עליו" היא מתפשרת בחוסר רצון בעקבות דבריו של סלנום.

הוא בוחן אותה לרגע, חושב, ואז שואל "מתי?"

"...באימבולק. נראה לי זה יהיה יותר קל עם אלכוהול" היא מחייכת חיוך מעט פרוע שסלנום לא בהכרח יחבר להבעות הסטנדרטיות שלה

"מעולה." הוא מחייך בשביעות רצון. "מה זה אימבולק?" הוא נראה סקרן, ונראה שהוא די סיים עם הנושא הקודם.

"אחד מהחגים הגדולים שלנו. זה חג טוב וחשוב. חוגגים אותו שהחורף נגמר ושהסימנים הראשונים של האביב מתחילים להופיע. עכשיו זה פחות נוראי, אבל בעבר החורפים היו מאוד קשים, ולא כולם שרדו אותם. הטקס הזה נועד לחגוג ולקדם את פני האביב - וחיים חדשים. באביב גם נולדים הרבה גורים חדשים... וזה בכוונה. הבלטיין - מה שרוב הגארו מכנים כאורגיה הגדולה של הפיאנות איפה שיש יותר אלכוהול ממים - ממוקם ככה שתשעה חודשים אחריו יהיה האביב - ככה שהגורים נולדים בזמנים של שפע"

נראה שהדיבור על גורים סחף אותה למקום אחר, והיא יושבת שם מהורהרת.

ללא ספק הדיבור על גורים שלח גם את סולנום אל מחשבות. לאחר רגע של דממה בשיחה סולנום ישאל בקול מהורהר "זכריני... יש לך זיווג?"

היא מסמיקה מעט. "לא, לא באמת. היו לי כמה אפשריים שבחרו בשבילי, אז שעדיין הייתי אמורה להשאר בכפר. אבל לא יצא מזה כלום. מה איתך? יש מישהי בחייך?"

סולנום מהנהן לאישור, והחיוך שלו גדל. חיוך מלא יותר ואמיתי מאוד.
"יש לי בת זוג, אביב."
(אגב, סולנום נראה בן 18, 19 גג. בת כמה איילין נראית?)