מבעיר המוקד וגרינפינגרס, שרשור שיחות

"אך יש טקס שמברר זאת. הטבלה באש. אני מכיר אותו."

רפאל מהנהן שוב "ובכל זאת, רוב הגארו לא מספרים לילדיהם על שעתיד לבוא עד אחרי השינוי הראשון"

"אני לא חושב שאתה מבין... רוב הגארו לא באים משושולת של אלף שנים ויותר." הוא קובע.

"לי הסבירו שלא מציגים לגארו את המציאות שלהם כדי שיהיה להם זמן בתור המינים שאנחנו צריכים להגן עליהם - בני אדם או זאבים"

"אני יותר ממסוגל להתערות בחברה האנושית, ארוחות פאר ואולמות נשפים לא עושים לי את זה. כשהייתי בצבא הרגשתי שלם." הוא נשמע מעט נוסטלגי.

רפאל זע באי נוחות. "במלחמה אמיתית אחת כבר הייתי, ואני לא רואה את עצמי נהנה מזה".

"איש איש ודרכיו."

"באיזו מלחמה אתה היית?"

"Operation Enduring Freedom and Freedom's Sentinel."

"לא מוכר לי. באירופה אני מנחש?"

הוא צוחק בקול, צחוק חזק ולבבי "אירופה!" הוא מכה בשולחן מרוב צחוק.

רפאל נראה מרוצה משהבדיחה שלו נחתה נכון לשם שינוי. "מה לגארו לעשות במקומות כאלו?"

"להילחם. לטהר. אלו קרבות לטווח הארוך. שיכון שלום באיזורים הללו הוא חסר תקווה כעת. עלינו למחוק את ההתיישבות המקומית וליצור חדשה מאפס. אך אם יש שם נשק הוא יגיע לידי גופים באיזורים יותר חשובים בעתיד. כל קאלאשניקוב שאני השמדתי שם זה אחד פחות שיכול להגיע לרחובות המבורג לדוגמא." הוא מסביר.

"זה נשמע הסבר מאוד אנושי ליציאה למלחמה" אומר רפאל בטון מהורהר. "מעניין שלשם פנרירים שולחים את המיועדים שלהם. יש הרבה תולע בכל הצדדים במלחמות האדם המודרני".

"אכן, אך במירווה היה יותר בצד של אל-קאעידה." הוא מציין.

"ומה עשית כשפגשת תולע בצד שלך?"

"תאונות קורות. מתקפות גרילה מצד המורדים הן דבר שבשגרה. היחידה שלי לא הייתה רגילה או אנושית כפי שאתה יכול לנחש. שישה גארו, שלושה עשר קין."

"נשמע כמו משהו שהשבט שלי היה עושה" אומר רפאל. בבירור משנה דעותיו בנוגע לפנרירים. "והשינוי הראשון שלך היה שם?"

"לא. בבית. סיימתי סיבוב שלישי וחזרתי הביתה כיוון שהייתי אמור להשתנות עד כה אך לא קרה."

"זו הפעם הראשונה שאני שומע על שינוי ראשון שהלך חלק"

"חלק זה מונח רחב...." הוא מגרד בראשו.

"הרגת מישהו?"

"לא."

"זו התחלה טובה. גרמת טראומה לבני אנוש כלשהם?"

"לא."