מבעיר המוקד וגרינפינגרס, שרשור שיחות

"אז בחיים לא שמעתי על אחד כלכך מוצלח". אומר רפאל במרירות מה

"זה כבר עניין של פרספקטיבה. עוד משהו טרם אלך?"

רפאל חושב לרגע. "אתה מתכוון לחזור לגרמניה בסופו של דבר? או להפוך לתושב קבע?"

"אני יוצא עוד שבועיים לערך."

"אני שואל לטווח ארוך. ברור שאתה הולך לבקר בגרמניה מדי פעם, אבל האם אתה מתכוון לחזור לגור שם מתישהו?"

"כשאני לא אוכל להועיל עוד פה אני אמשיך הלאה. לצערי אני מניח שהעבודה אף פעם לא נגמרת."

"אז אתה מתכוון להעמיד כאן צאצאים? להרחיב פה טרטוריה?"

"אכן. מעבר לזו שכבר כבשנו אני מתכנן להתפרש עוד צפונה ומזרחה. הקרקע שם פורייה ויש זאבות בנמצא." הוא מרחיב.

מבעיר המוקד מחפש את גרינפינגרז שוב, כעת משחזר.

רפאל נמצא בפיסי עם גלאי מתכות וסלסלה מלאה ברסיסים. הוא נראה עייף. עייף בהרבה משההבעה העליזה שלו בדרך כלל מאפשרת. הוא מהנהן הנהון שקט למבעיר המוקד וממשיך לעבוד.

"אצבעות ירוקות." הוא מנסה לקבל את תשומת ליבו, צועד למרחק של חצי מטר ממנו.

"שלום" רפאל לא מפסיק לעבוד. פניו לא משקפים ממש ריכוז, אלא את חוסר התחושה שנובע מביצוע משימה הרבה מעבר לגבולות המאמץ הרגילים. אל אף דבריו הוא לא מפסיק לעבוד

"אני מעוניין לדעת האם מחלקה ראשונה וקומביה פנו אליך בנושא אחיהם המנוחים." הוא אומר עם קידה קלה.

רפאל עוצר לרגע, ואז מהנהן. הוא מפסיק את העבודה שלו אך משחק עם שבב מתכת ארוך מהסל שהוא נושא בזמן שהוא מדבר. "כן, השמות שלהם חרוטים על האנדרטה, וכבוד נחלק כל אחד לפי דרכו".

"טוב." הוא קובע במבט מהורהר משהו: "זה טוב." והוא נעצר, אומר לו:"אני אקרא תיגר על תפקיד אויב התולע במוט. אני מקווה שאם אנצח אני אהיה לך לעזר רב שומר האדמות." ונראה שהוא מתכוון לתת לגרינפינגרז להמשיך בשלו.