שחרזאד וחובת ההוכחה משוחחים בצד

"שלום שחרזאד, אני הוא חובת ההוכחה, מטיס, פילדוקס לפנריר. אומגא ללהקת תרופה למכה הרצה עם חזיר הבר, וראשון הפילודוקסים בישראל.

מה שלומך? איך עבר עליך המסע?"

"בטוב, תודה." היא מרכינה ראש. "כן, שמענו שהפילודוקס הראשון של ספט ישראל הוא מטיס, ואומגה ללהקה שלו. נעים להכיר." אין שום נימה של שיפוט בקול שלה לכיוון כזה או אחר.

"כן, זה נכון." הוא אומר בחיוך
"רציתי לשאול אם יש משהו שאת או להקתך צריכים?"

"צריכים?" היא מרימה גבה. "מעבר לגאולתה של גאיה, שכל אומת הגארו מחויבת אליה, אני לא מצליחה לחשוב על משהו ספציפי כרגע."

הוא צוחק קלות "הלוואי שהייתי מספיק ראוי בשביל לרוץ אחרי הגארו שיכולה לגאול את גאיה, זוהי משימה לאגדות, אני נלחם בתולע, ומגן על גיאה.

פניתי בשאלה יותר חומרית, חרבות, גרזנים, רובים, תחמושת...
אבל אני שמח לשמוע שטוב אצלכם."

הוא חושב לדקה ואומר

"אני מחפש גמד, מטיס גמד, עדיף צעיר או גור שיהיה בקרוב צעיר. יש בלוקסור אחד כזה?" הוא שואל שאלה מוזרה בתקווה לא ברורה.

"אה, מבחינה חומרית אנחנו מצוידים, תודה. לא חסר נשק בצד שלנו של המדינה." היא אומרת את זה בעצב מסוים.

השאלה השניה בבירור מפתיעה אותה מאוד. "אין אצלנו גורים מטיס. יש אחד נוסף פרט אלי, והוא לא גור ולא גמד."

אחרי רגע נראה שהיא שינתה את דעתה לגבי משהו. "טוב, אין לי ברירה אלא לשאול למה אתה מחפש כזה דבר ספציפי."

הוא נראה מעט מאוכזב ועונה "ראגנארוק קרוב, והלוחמים רבים. להקתי מחזיקה בשריון לגמדים, מעיל קרב גמדי... המעיל מותאם לגמדה שלבשה אותו בעבר, מטיס.
קיוויתי שאולי אצלכם אמצא מטיס שזקוק לפטיש גמדים.

חיפשתי ביוון, ובסיני.... אמשיך בחיפוש, אולי אמצא אחד"

(בבירור חובת ההוכחה huge ומבין את הקושי במציאת ציוד למידותיו)

"אה, הבנתי. מעניין, מעטים יוצרים שריונות ופטישים לשימוש של מטיס. אלה פריטים מאוד מיוחדים. איך הגעתם אליהם?"

"חבר להקתי, נזק, הוא האחד שהביא את הפטיש אלינו.
הפטיש הגיע אליו כשלל קרב, בקרב איימתני כנגד ספירלות.
אבל עכשיו השריון מטוהר ואני מחפש גמד או גמדה שיהיו ראויים לפטיש.
מתנה להעניק, שריון עבור ראגנארוק המתקרב"

"אם אני אשמע על מטיס קטן קומה בספט לא רחוק מדי, אני אשלח אותם אליך."

"כן, אשמח" הוא אומר בחיוך.
"כיצד נהיית אם המאורה?" הוא שואל בסקרנות את האורחת שהגיעה לכאן עקב תיגר על אותו תפקיד בישראל

"היו גורים." היא מושכת כתפיים. "אני...פחות יעילה בקרב. לא נטל, אבל גם לא יתרון גדול." היא מסמנת לכיוון הרגל המעוותת שלה. "אבל יש לי הרבה שנים, וידע, לא מעט. לאורך זמן, שלחו אלי גורים ללמוד מדי פעם. טיפלתי בגורי זאבים ובמטיס האחד שהיה, לפני השינוי שלהם. אני פחות יוצאת מהספט, אז היה נוח שזה מה שאעשה כדי להרוויח את זה שמאכילים אותי עדיין. בסוף התחילו לקרוא לי אם המאורה, ואף אחד אחר לא דרש את התפקיד."

"נשמע טוב, תפקיד אם המאורה הוא תפקיד חשוב" הוא אומר בהנהון.
"יש לך שאלות כלפי?" הוא שואל בכנות "משהו על ישראל שאני יכול לספר או לבדוק עבורך?"

"איך הם הגיעו למצב שבו אתה פילודוקס ראשון, בעצם?" היא שואלת בישירות. "על מה שקרה כשהקמתם קיירן בצרפת, שמעתי. יוצר התלם היה אובדן גדול. אבל...מה קרה?"

"יוצר התלם, ומפתח צינורות בום טראח.
אובדן גדול, גדול יותר משיכולתי לצפות.

הפילודוקסים של הספט, כולם, בוגרים, צעירים, והמטיס, נפגשו כולם והחליטו על תנאים לתיגר, תיגר שיכלול את כולנו וייצב את המצב לפני המוט. היה שבוע, והוחלט על קרב.
הצעיר, זעם דומם, פילודוקס לפנריר מת בקרבות על הטריטוריה שלו.

נלחמתי בגחלת, גארו מכובד ועוצמתי, אך ניצחתי אותו.
צלקת כסף נלחם באובסידיאן, אדון צללים עוצמתי, שחמק מהתקפות רבות, אך לבסוף הוא נפל אל מול התקפותיו של גולש הסיליקון.
ואז, נלחמתי בגולש הסיליקון, קרב קשה וצמוד, אך ניצחתי.

לקחתי בכוח את מה שלא ציפיתי לו, והפכתי לנציג הפילודוקסים במועצה. אני לוקח אחריות על הנצחון, ומתכוון לעשות את הטוב ביותר שאוכל"

היא מקשיבה בריכוז, ואז מהנהנת לאט. "הבנתי. מי החליט לאפשר לך להשתתף בתיגר הזה? להזמין אותך אליו, אולי אפילו? האם מי שהחליט הסביר את עצמו? עלה בדעתך לא להשתתף בו?"

"אדון התיגרים.
הסביר את עצמו? כן, אני חושב שכן. 
למה שלא אשתתף בו?" הוא שואל בכנות

"כי אתה מטיס. כי אתה גארו חזק ולוחם טוב והיה סיכוי גבוה שתנצח, כמו שקרה. כי מרגע שנכנסת לתיגר, ברור שתילחם כדי לנצח. פחות מזה יבזה את התיגר." היא עוצרת. "אדון התיגרים עירב אותך?" היא נושפת צחוק מריר. "לא מפתיע, עם ההיסטוריה שלו. הוא מאלה שיכולים לנסות בכוונה לחבל בספט, או כדי לוודא שהוא יזכה בתמיכה על פניך, כי לפחות הוא לא מטיס. אם מזמינים אותך להשתתף בתיגר, הם אלה שלוקחים את הסיכון שתנצח בו. מפתיע אותי שאף אחד לא עצר אתכם."

"את חושבת שהוא ינסה לחבל בספט?
יש לך סיבה או משהו שיגבה את הטענה"
הוא שואל במצח מקומט מדאגה
"חבר ספט שרוצה לחבל, זו לא האשמה קלה..."

"אולי הוא לא רואה בזה חבלה. גם כשהוא שפט גארו למוות בלי סיבה, אולי הוא לא ראה בזה חבלה באומה. אולי הוא חשב שהוא צודק, ואולי גם עכשיו הוא חשב שהוא צודק. אולי הוא נתן לך להשתתף בתיגר כדי שיהיה שם מישהו יותר גרוע ממנו, אולי הוא חושב באמת שכולם צריכים להשתתף. בספט שלי, לא הייתי נותנת לדבר כזה לקרות בלי לערער על זה או למחות, אבל בספט שלי לא אני הייתי צריכה לעשות את זה." היא פותחת ידיים בתנועה של חוסר ידיעה. "אצלכם, נתנו לזה לקרות. יש באומה גארו שיראו בזה הישג של פתיחות וקדמה, ויש שיראו בזה סימן לריקבון מוסרי וחולשה קרבית. יותר מהסוג השני, מהניסיון שלי. אני לא מציגה את עצמי כאם המאורה של ספינת השמש אלא אם זה מאוד חשוב לעניין, אתה מבין. זה ישקף לרעה על הספט שלי שזה התאפשר, כי יש גארו שיחשבו שזה מראה שלאף אחד לא אכפת מהגורים. אבל מה שהם לא יודעים לא פוגע בספט. אותך יותר קשה להסתיר."

חובת ההוכחה מקשיב למה שהיא אמרה וחוזר על משפט שהיא אמרה במחשבה "לאף אחד לא אכפת מהגורים..."

לאחר רגע של מחשבה "פוליטיקה, של גארו, של האומה... זה קשה. מעולם לא הכינו אותי לדעת את זה.
מטיס לא צריך להיות מוטרד מזה, הוא צריך להיות חזק, ולמות בקרב למטרה טובה.

אני צריך ללמוד את זה, תסכימי ללמד אותי קצת?" הוא שואל בכנות את שחראזאד

אופפלי:

"מטיס גדל בתוך האומה, יש חלקים בפוליטיקה שסופגים מהאוויר, רק מלראות ולשמוע את מה שקורה בספט מאז שהיית גור שכרגע נולד." היא אומרת לאט. "זה לא משהו שמלמדים, זה משהו שמבינים לבד, או לא. אבל אני אולי יכולה להציע קצת הכוונה לגבי זה. מטיס חי בתוך הפוליטיקה של גארו, הוא חייב להבין אותה כמו שהוא חייב להבין איך לנשום או ללכת או להלחם, גם אם זה קשה." היא מסמנת לכיוון הרגל שלה שוב. "אתה מוזמן ללמוד ממני. אני לא מלמדת רק גורים."

(דאונטיים? אפשר לסגור אותו בראשי פרקים).