חובת ההוכחה ואלית'איה משוחחים על שולחן 08/11/22

חובת ההוכחה יושב באחד משולחנות הפיקניק, עייף אחרי יום עבודה בקיירן.

אלית'יאה מטיילת שם, בדרכה משליחות כלשהי עבור שומר האדמות לסידור כלשהו עבור הוורדר. "חובת ההוכחה, מה שלומך?" היא עוצרת לידו.

חובת ההוכחה מרים את הראש ועונה בחיוך
"הי, עייף. מה איתך?"

"לא עייפה. למה עייף?"

"עובד קשה.
ממשיך לבנות את הנשקייה עם סר, ומנסה להבין את ה-'אנרגיה ירוקה' הזאת... היא לא ירוקה בכלל"

"דבר שהוא אנרגיה ובא בירוק זה בדרך כלל ביילפייר, ולא מומלץ. אם זה עוזר, לי הסבירו את זה כמו מדורה שלא עושה עשן. יוצרת כוח בלי ללכלך. למה צריך כזו פה?"

"מדורה בלי עשן" הוא תוהה על הרעיון "אני לא חושב שראיתי אחת אי פעם"
"אני זוכר שדיברו בצפון על אנרגיה ירוקה עם נהרות ותחנות כוח... אבל אין פה מספיק מים לזה"

"מדורה בלי עשן, כמו תנור שמחובר לחשמל." היא מסבירה, נשמעת קצת מבולבלת שהיא צריכה להסביר את זה לו ולא להפך. "למה אתה רוצה כוח ממים? ראיתי שבני אדם עושים את זה גם מרוח, ואני לא יודעת מה רוחות אוויר חושבות על כאלה דברים."

"אז למה לא אמרת תנור?" הוא נראה קצת מאוכזב "חשבתי שבני האדם המציאו חומר שיכול לבעור בלי עשן.

אני לא רוצה כוח ממים, אני עוזר כי שומר האדמות ביקש מהספט להתייצב ולעזור.
הוא ביקש בעבר, והגענו לעזור אחרי הקרב האחרון.

עכשיו שומר האדמות ביקש שוב את עזרתינו, החלטתי להמשיך בשיפוצי הנשקייה. וללכת להבין מה זה אנרגיה ירוקה, זה נשמע כמו משהו מעניין. ראגנארוק קרוב, אין זמן להגיד 'אלמד את זה אחר כך' "
הוא מסביר את ההגיון מאחורי מעשיו, ומסביר למה הוא עייף (עבודה פיזית על הנשקייה בחפירה עם מחפורת)

"לא יותר טוב ללמוד ממישהו שיודע? מהלכי זכוכית ידעו כאלה דברים. הם בדרך כלל מבינים בזה יותר. אולי אפילו יש חומר שבוער בלי עשן, ואני לא יודעת עליו. בין כל הדברים שצריך ללמוד עד שאני אמות, טכנולוגיה של בני אדם - זה לא גבוה בעץ שלי. ברשימה, אני מתכוונת."

"אז מה את היית רוצה ללמוד?" הוא שואל בסקרנות

"לדבר ערבית. לירות בחץ וקשת, להלחם יותר טוב בנשק שהוא לא טפרים. לקרוא עוד דברים על העולם כמו שבני אדם רואים אותו. למשל, בפרויקט של שומר האדמות אני שותלת עצים, אבל אני לא יודעת איפה נכון לשים אותם, ומתי ואיך. זה מישהו אחר מסביר לי, והייתי רוצה לדעת לבד."

"אוקי, מה את רוצה לעשות קודם?
אני לא מכיר את כל מה שביקשת, אבל די הרבה. בואי נתחיל, המוות קרוב, אם לא נתחיל היום אז מתי?"
הוא אומר בחיוך ובכנות

"אני כבר עושה את כל זה." לא נראה שהיא ירדה לסוף דעתו. "בבוקר התאמנתי עם הקשת וקראתי עיתונים, אחרי עכשיו אני אעשה דברים אחרים. עכשיו אני נחה ומדברת איתך, שזה גם מאוד חשוב."

"אהה, אני חשבתי להצתרף אליך לדברים האלה. מעולם לא חשבתי ללכת ללמוד דברים חדשים, רק מה שאמרו לי ללמוד.
מטיס לא צריך לדעת הכל, אבל... ראגנארוק קרוב, וגארו שואלים אותי לדעתי על דברים... אני חייב ללמוד המון, שאוכל לתת עצות טובות"

"אתה מוזמן להצטרף אלי לאימון עם סכין מאוחר יותר, או לביקור בספריה אנושית, יש שם ספרים בהרבה נושאים מעניינים. על דברים שהם באמת, לא על אגדות של אנשים, למרות שגם מכאלה אפשר ללמוד הרבה. אני חושבת שכל אחד, לא רק גארו, לא רק לא מטיס, צריך ללמוד דברים. יש שימושי יותר ופחות, אבל אם לא לומדים דברים חדשים, הראש מת." היא נוגעת קלות בראש שלה להדגמה.

"אשמח לבוא כשתלכי" הוא אומר וכמעט נרדם על השולחן, נראה שהעייפות מתחילה להצתבר בגופו.
"אני... לא רוצה" פיהוק "שהראש שלי ימות" פיהוק "עדיף לחיות"

"הראש שלך לא ימות כי לא השתמשת בו." היא נושפת בחצי שעשוע, חצי נזיפה. "אולי כי תשתמש בו יותר מדי. פילודוקס ראשון זה הרבה עבודה."

"באים אלי עם משפטים לא פתורים" פיהוק "ועם סכסוכים פתוחים. אני שמח שפרשתי מתיגר לוכד האמת, אני יכול לנצח, אבל אני לא חושב שאצליח לעשות את שניהם ביחד" הוא אומר, מתאמץ להחזיק עיניים פתוחות "את לא תאמיני כמה סיכסוכים יש מתחת לפני השטח"

"אני אאמין, זה ספט גדול עם הרבה גארו שלא חושבים אותו דבר. אם אתה הולך להרדם, עדיף מתחת לגג." היא מתרחקת ממנו כמה צעדים, "לפני שתשתנה ככה מתחת לשמיים הפתוחים בפיזי, אנשים יתעצבנו."

"אהה?" הוא אומר ומנסה לעכל את המילים שלה "נכון... אני... אלך הביתה" הוא אומר קם ועובר לאומברה.

(סוף סצנה לדעתי, אם תרצי אפשר לפתוח חדשה בתאריך יותר עדכני)

(סוף סצנה, אולי אני אבוא לארגז חול)