ויקטור אונץ גוסטאף, נקודה אמורפית בזמן ובחלל, שרשור שיחות

ויקטור אומר ״מעניין״ ומתחיל לאכול בנימוס שולחן מאוד מוקפד את הדג.

ניכר כי נימוסי השולחן של גוסטאבוס לא לוקים בחסר גם כן. למעשה, המזלג שאתה מחזיק הוא מזלג דג, הסכין היא סכין מאפה, והמפיות היא מבד מהודר. אחרי שהוא בולע (כי הוא גבר אמיתי) הוא אומר :"ספר לי עליך בקרב."

ויקטור מסתכל עליו ואומר בקול שקט אחרי ניגוב פה קל במטפחת ״הקרב על הקיירן? בזמן חיסיון הירח?״

"כן." הוא אומר בשקט.

הוא מוריד את הסכום ומשלב ידיים כדי לסמן שזה עומד ליהיות ארוך הוא מכחכח בגרונו ואומר בקול שקט. ״הירח התכסה ואיתו הקיירן, עכבישי אורגת מתולעים ענקיים הקיפו את הקיירן והתחילו לטווא כלא (רעד עובר בו כשהוא מזכיר את העכבישים). רוחות חושך מטונפות (כעס ושנאה עוברים במילותיו) התפזרו לכל עבר וגרמו לגארו לא לראות כלום. היינו בחזית לבד אני והלהקה .״

הוא מוריד כליו גם הוא ומאזין. כשאתה מגיע לחלק על רוחות החושך הוא שולף כמו משום מקום פנקס ועיפרון קטן. הוא כותב בזריזות דברים בלי להוריד מבטו ממך. נראה שהוא מתעד את הסיפור, או, חלקים ממנו. האותיות שעל הדף קטנות ובבירור בשפה נורדית על פי האותיות.

ויקטור מסתכל על הפנקס אבל כרגע לא אומר כלום הוא ממשיך בקול שקט ״היו שם חמישה רקדני ספירלה בחושך הם ירו עלינו. הלהקה נכנסה למכסה והתחילה לירות על הרקדני ספירלה בחושך, ג׳ייס ומפתח ברגים פגעו בהם בנתיים אני ומחלקה ראשונה התחלנו לכלוא את רוחות החושך ולהקטין אותם בעזרת טאלונים של כליאה ואני סיימתי בכליאה של רוח ענקית. מתוך החושך הקטן יצאו חמישה עורבים מתולעים (שנאה עוברת בהזכרה שלו של העורבים) ואני חיסלתי ארבע מהם במחסנית אחת. זאת הפעם השניה שנפגעתי וכמעט נכנסתי לפרנזי בגלל פצעים אבל בעזרת כושר שלי הצלחתי להישאר צלול ובריא, אחד מהרקדנים שעוד עמד על הרגליים הגיע אלינו תקף בפרנזי את מפתח ברגים ומפתח ברגים ומחלקה ראשונה חיסלו אותו. האחרון מבינהם התחיל לברוח אבל מפתח ברגים רץ לתוך החושך מנופף בנשקו עד שהכניע את האחרון בהם כמפתח ברגים פצוע מאוד״

"אני מבין. מה על טאלני הכליאה?" הוא שואל, אדיש.

נראה שויקטור לא הבין את השאלה והוא שואל בשקט ״סליחה?״

"את הרוחות שכלאת בטאלנים..." הוא מרים מבט אל ויקטור:"מה עשית איתן?"

ויקטור מניד בראשו ״לא כלאנו אותן בטאלון, לא ניצור טאלון מתולע, הטאלון הגדיר את הגבולות של הרוחות והקטין אותם ברשת. ואז הן הושמדו״

"אני מבין. פרט לי על התנהלות חברי להקתך בבקשה. אני אשמח לדעת כיצד הם נלחמים והאם אני אוכל להיות לעזר למי מהם כשם שאני ללב של דיו." הוא אומר.

ויקטור מסתכל עליו ואומר בשקט ״כל אחד מהם יפנה אליך עצמאית אם צריך״

"אני לא רוצה את דעתם שלהם. אני רוצה את דעתך שלך." הוא אומר בטון עייף מעט: "עד כה כל אחד שפניתי אליו מגיב ככה ... אני רוצה שאתה תיתן לי 'משוב' עליהם - אתה רואה אותם מהצד, אתה יכול להשוות אותם לדברים אחרים שראית, אתה יודע דברים שהם לא - ובמקרים מסויימים... אתה תתן משוב שלא עוור בידי אגו." יש סיומת מעט עצובה לדבריו.

ויקטור מסתכל עליו ואומר ״ זה לא עינייך המצב שלהם ובמה הם צריכים עזרה. אם הם לא יכולים לבוא אליך לבקש בעצמם גם לא מגיעה להם העזרה הזאת.”

"כי כשאתה חושב על מישהו שיעזור לך עם חידה שקיבלת אתה חושב על הגליארד הפנריר." הוא אומר בבוטות.

ויקטור מסתכל עליו ואומר בקול שקט ורגוע ״אני, לא מכיר אותך כרגע מספיק, בוא נעשה ככה גאליארד. אני מכיר טקס שיש לכם הגאליארדים שמדברים בשבח מישהו בפני הרוחות והאומה, אני מניח שבשביל לעשות אותו על מישהו אתה צריך לדעת קצת עליו ועל מה הוא עשה. אני אספר לך על מעשי אתה תספר על מעשיך קצת. ככה נכיר אחד את השני ואני אוכל לסמוך עליך מספיק בשביל לספר לך על דברים של חברי הלהקה כשאבין בדיוק מה אתה רוצה לשמוע. נשמע טוב?״

"אוקיי." הוא אומר, סוגר את הפנקס.

ויקטור מסתכל עליו ואומר ״ בריצה האחרונה כבשנו טריטוריה בחיפה מידי רוח תולע שהשתמשה באש. אני עשיתי עסקה עם רוח שלקחה אותי כבן חסות שלה. הרוח בשם מאור שמיים שחור. הוא השולט בשמיים, מביא האפילה והגשמים נושא הרעם ומשלח הברקים. כחלק מהעסקה הוא היה צריך להוריד גשם מטהר על האויב תולע והטריטוריה כדי לטהר אותה. חוץ מזה אני כבר דיברתי עם כמה חברי ספט ועודדתי אותם ובכוונתי אותם להשלים את המטרות שלהם כאשר ראיתי ושמעתי על הבעיות שלהם, אבל גם גרמתי להם להודות בפני בבעיה ולהודות שהם שמים את זה כמטרה ורק אז יכולתי לעזור להם. אחרי שעזרתי להם לעזור לעצמם״

"אני מבין. עוד משהו ראוי לציון?" הוא שואל. נראה כי הוא מרוכז להפליא.

ויקטור אומר ״שמירה על הליטאני, לא להיכנס לפרנזי. והדברים שדיברנו שעשיתי לפני הריצה האחרונה״

"אירועים נוספים מהקרב? יציאה מגדר הרגיל לריפוי פצועים? טיהור תולע? הגנה על הקאירן לכל הפחות..."

ויקטור אומר בשקט ״דיברנו על הקרב כל הקיירן, אני עמדתי ושמרתי על הקיירן ולא זזתי ממקומי ולא ברחתי. איני יודע לרפא או לטהר , אני בתהליכים ללמוד, אבל בעיניין הרוחות אני טיפלתי וייעצתי לאלפא וזה מה שתיאורג׳ צריך לעשות״

"מובן." הוא חושב רגע: "יום שני, עשרים ושביעי לאוגוסט. אספר את הסיפור כשלונה תתן אורה. במעבר חד, אם תרצה אין לי שום בעיה ללמד אותך את טקס הטיהור אם טרם מצאת מורה. אני מלמד לאחר המוט את חרון האלה את טקס הכנת הפ'טיש - מוזמן, אם כה תרצה."

ויקטור חושב קצת ואז אומר ״לגבי טקס הטיהור יכול ליהיות שאצטרך את עזרתך, אני אדע רק אחרי מפגש הירח. אני מודה לך מבעיר המוקד. עכשיו שמעת את חלק מסיפורי, אשמח לדעת חלק מסיפורך בחודשים האחרונים״