2.7.23 - גאיירפריד מחפש את אל'יתיאה

בערב יום ראשון, גאירפריד יחפש את אלית'יאה בהתחלה הוא יעבור בקאיירן ואם לא, בטריטוריה שלה.
איפה היא תמצא?

היא בקיירן, עסוקה באימון בזירה, בסכין. היא לא מאוד טובה איתו עדיין, ועוצרת כשהיא שמה לב אליו. "מפר פקודה. איך אתה הערב?"

הוא נראה די עייף.
"טוב תודה." נראה שהוא חושב רגע.
"את צריכה עזרה עם זה?" הוא סורק אחרי סכין אימון נוספת

"ממ. תמיד יותר טוב עם עוד מישהו. אני לא אוהבת להלחם בכלים אבל לפעמים צריך." היא מסמנת לו לאיפה שיש ערמה קטנה של סכינים לא מאוד חדות.

הוא מרים אחד מהם, מסובב אותו בידו ובודר את המשקל שלו. הוא בבירור רב אמן בסכינים.
הוא נעמד מולה בברכיים שפופות ושני ידיים לפנים. וביד שמאל מדגים לה באיטיות התקפה שמכוונת לכבד,
בזמן שהוא מסדיר מחשבות.

היא עוקבת אחרי התנועה ואז משחזרת אותה במיומנות סבירה, לא ממלאת את השקט במילים עד שגאירפריד מגיע למה שהוא כנראה רוצה להגיד.

גאייפריד צופה ומדגים הגנה, מזמין אותה לנסות לחדור אותה.
"הכבד בצד ימין, קשה עם יד ימין." הוא אומר ולאחר היסוס קל מוסיף:
"את התחלת לקרוא לי 'מפר הפקודה' בגלל משהו שעשיתי, כלומר חוץ ממה שקיבלתי עליו את השם?
או שזה פשוט נראה לך מכובד, עכשיו." הוא שואל בסקרנות ומעט היסוס.

"הכל קשה לי ביד ימין. כפות לא עושות כאלה דברים טפשיים כמו להיות לא דומיננטית." הסכין ממילא תמיד היה בשמאל. "אני קוראת לך מפר פקודה כי זה השם שקיבלת, כלומר גם נתנו לך וגם קיבלת על עצמך. לקרוא לך אחרת מזלזל בעונש, בפילודוקס שנתן אותו, ובך כי אתה קיבלת אותו אז מי אני לערער עליו? כשיהיה לך שם אחר, אקרא לך בשם שיהיה. זה לא אומר כלום לגבי הדעה שלי עליך או על הפקודה או על זה שהפרת אותה."

"כשאמרתי לכוכב שביט שהוא יכול לקרוא לי גם כאיירפריד.
ראיתי שזה הפריע לך, אף יותר מלפילדוקס שנתן אותו.
או יותר משהפילדוקס הראה."
הוא מדגים התקפה מורכבת יותר ומעט יותר מהירה

"להשתמש בשמות אנושיים...אני לא אוהבת את זה. אפילו עם חברי להקה, אני לא משתמשת. אני אפילו לא יודעת מה השם האנושי של שופוני, והוא יליד אנוש אז היה לו אחד פעם. זה כאילו אתה עוד גור שלא עשה כלום, זה מוזר. אני יודעת שהרבה עושים אחרת וחושבים אחרת, אני מה שקוראים מיעוט. אז אני לא עושה מזה סיפור, אבל במחשבה שלי, לא מכובד שאני אקרא לך גאירפריד."

"כן, אני מבין." הוא אומר.
"פשוט חשבתי שכן קראת לי גאירפריד לפני זה, אולי לא." הוא נראה לא בטוח בזכרונו.
"ידעת מה זה אומר בכל מקרה, והיתה לזה משמעות אחרת..."

"אם כן, אפשר שמיהרתי. זה יותר קצר ולפעמים אני עצלנית. אני יודעת מה זה אומר כי אני אוהבת לדעת מה דברים אומרים."

גאיירפריד מושך בכתפיו.
"טוב, אני שמח לשמוע שזה העניין." הוא מעביר את הסכין ליד השניה אבל בלי המון חדווה.
"איך את? עכשיו עם האפוקליפסה והכל.
וכמספרת הסיפורים?" הוא מחייך

"זה לא כי אני לא מחבבת או לא מכבדת אותך. אם אתה ממש מעדיף את השם שנתנו לך ההורים שלך, יותר חשובה לי ההעדפה של מי שמסתובב עם השם, לפחות איפה שהפילודוקס שנתן לך אותו לא שומע. אני בסדר? כל הסיפורים עצובים בירח הזה. מה שקרה באדמות הטהורות...קשה."

"הוא נד בראשו. אני צריך להתמודד עם ההשלכות. פשוט חששתי שחלה החמרה ביחסים ביננו. עשיתי מספק דברים
לאחרונה ש - עשויים לעורר מחלוקת."
הוא משתתף בתחושה שלה על הסיפורים.
"גם אני מרגיש ככה.
תמיד בערה בי חדוות הקרב, אבל לאחרונה, אני נלחם ביותר גארו מאשר ברקדנים ועוד דם ישפך במוט ולא ב'טוב' אני חושש.
את, אהבת את הבית - באדמות הקדושות?"

"מאוד. אפילו לא רק כי לא הכרתי שום דבר אחר אז. גדלתי במקום יפה שהאורגת כבר עברה והשחיתה, ועכשיו בני אדם וגארו ובני דם עובדים ביחד כדי לשקם. היו צלקות, אבל הייתה גם הרבה תקווה, והרבה רצון. והיערות היו טובים, ולא היה יותר מדי קר או יותר מדי חם. לא היה קל, בשום מקום לא קל, אבל היה...הרמוני יותר. פחות מעניין, לפעמים זה לא היה רע." היא מסיימת באנחה. "כאן...אנשים נותנים לחשיבות עצמית לאכול אותם ואז רוצים לאכול אחרים. התולע צוחק וגאיה בוכה."

הוא מהנהן.
"גרינלנד, דומה. היא גדולה, נרחבת ועצומה מכדי שהתולע או אפילו האורגת יהיו יכולים לה.
אבל הם מוצאים דרכים. בתרבות האינואיטים, יש משמעות ללהיות נטל.
כשאתה זקן ועשית את שלך, זה לא אשמתך. אתה תמות ראשון אם יהיה אוכל רק לציידים אבל יעריכו אותך וילמדו ממך, ויאהבו אותך.

כשאתה צעיר, וחסר עבודה, וכל הכפר שלך כבר דורות לא יודע לצוד, או לשוט, או לשרוד אז אתה חולם ושותה, ומת.
וכשאדם צעיר, בריא ואיתן לוקח את חייו זה לא זאב חורף, זה לא גילגול, זו תבוסה.

אז יש שני מקומות." הוא אומר.
"איפה שהפנרירים ואולי הוונדיגו בצפון, המסורות נמשכות האנשים חיים וצדים ומתים. הם מכבדים את עצמם ואת האדמה.
ואיפה שאנחנו לא, הייאוש מתפשט."

"זה ככה גם בשמורה, אצל בני האדם. כבר לא יכולים לחיות מהטבע, כי לקחו כל כך הרבה ממה שהטבע לא רצה לתת, ולא נשאר כבר, וכי העולם כבר דורש יותר כדי להתקיים בו משהוא יכול לתת לנו. לעצים ולחיות כבר אין שמות, אז גם בני אדם מאבדים את עצמם. יש כאלה שבונים מחדש, מחברים את מה שנהרס, מחזירים תקווה ואוספים ידע. לא רק איפה שגארו יושבים, גם בני אדם רגילים לגמרי עובדים מאוד קשה בשביל גאיה. הידע קיים, רק צריך להסכים לחיות כמו שהוא אומר שצריך וכדאי." היא מסמנת תנועה של שחרור. "אבל הצרות של הבית לפני האפוקליפסה הן לא הצרות של עכשיו. עכשיו הכל קטן יותר ולא חשוב, כי קיירנים נופלים וגארו הורגים גארו סתם."

נראה שהזעם מתלהט בו.
"זה כל מה שחשוב! להילחם בתולע היכן שהוא נמצא. לכבד מעמד, לכבד תיגרים,
וכשהם נגמרים לשים אותם מאחוריך! אבל אני מתעסק בגארו שמשעבדים רוחות,
בגארו שנלחמים בגארו, בלהקות שמול האפוקליפסה בעצמה לא יכולים לכבד אלפא מכהן...

מה אנחנו יכולים לעשות אלית'יאה? אני חוזר על המסרים שלי כמו תקליט שבור, ושום דבר מזה לא מועיל?!"

היא שוקלת את השאלה כמה רגעים ארוכים, מאוד ברצינות. "איך אפשר לכבד מעמד של גארו, כשההתנהגות שלו מבזה את המעמד שהוא הגיע אליו? אם האלפא מקבל החלטות לא טובות, לא שקולות, אז לא חובה של כל הספט לתקן אותו או לאתגר אותו? לבקש מאנשים לשים תיגרים מאחוריהם, כשתיגרים מגיעים לעלבונות אישיים ואין מספיק ראגאבשים ופילודוקסים לטפל בבעיות שאנשים לא יודעים לפתור לבד, זו בקשה גדולה. זה...שצף הסבירה את זה כמו ההבדל בין יריב לאויב. אי אפשר להלחם בגארו, שהוא יריב, כמו שנלחמים באויב. אפילו בתיגר עד המוות, צריך וראוי לכבד את מי שמולך." היא עוצרת. "אבל כל אלה לא תשובה עבורך. אם המסר שלך לא עובד, תנסה דרך אחרת של להעביר אותו, או תתאים את המסר שלך למשהו שכן יוכלו לשמוע ולהבין."

"שצף טובה מאד בלהסביר דברים על פוליטיקה! פחות בלעשות דברים." הוא מתרגז.
לאחר רגע הוא נראה מעט נבוך.
"איבדתי המון פנים לאחרונה, ואני נאלץ לקדוח בקלחת הפוליטית הזו הרבה מעבר לאיזור הנוחות שלי.
את מבינה פוליטיקה, נראה לי שיותר טוב מכל חברי להקתך, אבל את בוחרת לגעת בה רק מעט.
למה?"

"פוליטיקה זה דבר דביק כמו שרף של עץ, ולפעמים עוקץ כמו סרפד. אני רק לפני ירח וקצת נהייתי בוגרת שוב, יש דברים שאם צעירה ואומגה אומרת אותם, אז אנשים פחות מקשיבים." היא חצי מחייכת. "אבל גם כי לפעמים להסתער קדימה לתוך פוליטיקה זה לא איך שיעבוד הכי טוב, במחשבה שלי. אני נוגעת, בזהירות, מול אנשים בנפרד, בשיחות, בהסברים, בסיפור. לא כולם יכולים לשנות דעות באיומים או בלהיות יותר גדולים וחזקים. וזה מאוד מתסכל, כשאחרים למרות כל הניסיונות לא מאתגרים מנהיגות, נותנים לדברים רעים לקרות כי אין להם כוח או כי במחשבה שלהם הם לא מספיק טובים או כי הם מפחדים להפסיד. אני רק יכולה לנסות לשנות את המחשבות שלהם, אין לי שליטה במעשים שלהם." היא מושכת כתף. "יש לי תפקיד ואני פועלת במסגרת שלו. בדרך כלל, כשאני מדברת מישהו מקשיב, גם אם לא כולם."

"אני לא חושב שאני מצליח להיות אומגה טוב במיוחד.
אחרי האירועים בבלגיה עשיתי שיחה ארוכה עם ערפילי בוקר. עודדתי את מנוע שקט, שכבר קיבל מבחן בכירות (מתברר) לנסות להיות אדון התיגרים.
תהיתי מדוע רוח שנייה אף פעם 'לא מרגיש מוכן' ולמה הוא חושב שלגאיה איכפת אם אנחנו 'מרגישים מוכנים או לא', כשהיא צריכה אותנו.
ההססנות, היא גם שרף, והפחד מגירוד של הסרפד משאיר אנשים קרובים לעץ הדביק והנוח. אני משתגע מכך."
הוא חושב.
אני מקווה שאת זוכה ליותר הצלחה בשיחות כאלה, אני זכיתי לה רק כשקראתי תיגר על האלפא ופרצתי סוף סוף דרך 'בין הסרפדים'.
זה... אכן מתסכל."

"יש דבר שבני אדם אומרים, אפשר לגרור סוס למים אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות. אם אנשים לא רוצים, חוששים, נרתעים מאחריות, אנחנו יכולים לנסות לעודד או להביך אותם כמה שרק נוכל, אבל התוצאה תלויה יותר בהם מאשר בנו. מנוע שקט עובד הכי טוב בשקט, אני ראיתי. הוא עושה הרבה אבל רק כשלא מסתכלים עליו. במחשבה שלי, הוא לא הצליח במבחן הבכירות שלו, וזה חבל."

היא עוצרת רגע. "בסוף, אם הדחיפה לא מספיקה, נלך ונעשה לבד. אם לא כאן אז במקום אחר. אני עוד לא איבדתי תקווה שנצליח לשנות כאן. לא כל כך הרבה צריך להשתנות. קצת יותר אמון, קצת יותר אגו. ובאותו זמן, אני הולכת לעשות דבר שיזרוק אמון לפח, ויגרום לאגו להתפרע. אבל זה דבר נכון לעשות, אני מקווה שהספט ישרוד את זה. אולי אני מעריכה יותר מדי את התגובה שעלולה להיות. אולי לאנשים לא יהיה אכפת." היא משתנה ללופוס ומתמתחת לכל האורך הלא מאוד מרשים שלה. "זה יהיה יותר גרוע אם לא יהיה להם אכפת."

גאייפריד נאנח.
"אם היה לגורמים המעורבים אמון בגארו, זה היה נגמר כמו בפיזי.
ישנם הרוגים וזה טראגי - אבל המפסידים יצאו בעיקר עם כאבי ראש ושרירים חבולים."