25.11.18, 01:30, הבקתה

אסלן נכנס לבקתה באומברה כדי להישאר באיזור מוגן עד שומרי מגדל צדק יחזרו.

עם קריאות האזעקה שנשמעות בספט ירחרח את האוויר למספר לרגעים ואז יפתח בריצה מהירה לעבר אחת הבקתות באזור הספט, עוקב אחרי ריח שהוא זיהה.
הוא ייפתח את הדלת של הביקתה ויציץ פנימה.

תאונת רכבת יהיה בצורת לופוס, זאב עם פרווה כהה ובגודל ממוצע להחריד. הרגל הימנית הקדמית שלו עשוייה ממתכת כלשהיא שנצבעה כדי להתאים לפרווה שלו יחסית ומלאה בסימנים וגליפים שונים ומשונים ועל כל הרגל ישנם נקודות שונות שאורות אדומים או כחולים זורחים להם.

בבקתה יש בחור-נער באיזור 20, פלוס מינוס שנה שתיים, לבוש בחולצה ירוקה כהה, מכנס שחור ארוך, ונעלי בד אפורות.

על ראשו כתר פרחים בצבעי סתיו ויש לו ריח קל של לימונים.

"אמם..." הוא אומר בחוסר בטחון: "אתה רוח?"

"אתה גם רוח?" הוא שואל את הצללית.

תאונת רכבת מטה את ראשו לצד, בצורה שמזכירה כלב ששמע צליל חדש. "לא.. אני גארו." הוא אומר ומסתובב לצללית עם העיניים הבורקות, האור בעיניים שלו משתנה מכחול עדין לירוק בוהק, הוא נושף אוויר בחדות מאפו ואומר "ואת אמורה להיות עם גרינפינגרז."

הדמות נרתעת מעט, כעת היא לא הרבה יותר מצל.
"ריאה בקרב." קולה של קולקי, כרגיל, רק מעט רם יותר מלחישה.

"למה היד שלך נראית ככה?" הוא שואל בתמימות.

מסתכל בין שתי הגורים, העיניים שלו חוזרות לגוון הכחול הרגיל שלהן.
"זו לא הרגל שלי, לא בדיוק.. היא תחליף שקיבלתי כשאיבדתי את הרגל האמיתית שלי." הוא אומר בתסכול מה וזז מהפתח כדי לאפשר לקולקי שבצללים להיכנס פנימה "קדימה, מסוכן בחוץ."

"ולמה הרגליים שלך מהבהבות כמו מודם בשני בבוקר?" הוא שואל.

הגורה מהססת לרגע, אך לבסוף נכנסת. היא לבושה בפונצ'ו שלה וזוג מכנסי צמר עבים, התיק שלה תלוי על כתפה ובובת הזאב לפותה בידיה. היא ממהרת למצוא עמוד נוח לעמוד מעט לידו-מעט מאחוריו.
"מה קרה לרגל האמיתית שלך?" היא מוסיפה.

מתיישב בצד הנגדי לגורים אבל קרוב לדלת "נפצעתי לפני הרבה זמן, כשהייתי גור.. סיפרו לי שהיה מוקש מכסף אבל אני לא זוכר. הסייבר דוגז הצילו אותי, נתנו לי רגל חדשה ועיניים חדשות ועוד הרבה הרבה חלקים אחרים." הוא יסביר.
"אני לא יודע למה יש אורות.. הם פשוט שם, הסבירו לי שהם אמורים לעזור לגארו אחרים לראות אותי בחושך.. אבל אני יכול לכבות אותם אם אני רוצה."

"אתה סייבורג! ואוו!" הוא קורא בהתלהבות. "אתה יכול לראות דרך בגדים? וקירות?"

"כן." תאונת רכבת ישיב בפשטות "ואני סייבורג? אני חושב שאני זאב ביוני."

"ואווווווו!" הגור מתיישב ומסתכל על הרגליים.
"סגסוגת? פחמן-טטניום עשרים שמונים?" הוא שואל.

קולקי בבירור מתקשה לעקוב אחרי השיחה.
"סיי-בורג?"

תאונת רכבת שוב יטה את ראשו לצד כאשר אסלן ידבר ואז יסתכל אל הרגל המכאנית שלו "אני חושב שזו סגסוגת, מתכת מיוחדת שהדוקטור מאייר הביא מהאומברה ושילב אותה עם מתכות רגילות." הוא אומר וסקרנות שמפתיעה אפילו אותו ומרים את הכפה המתכתית ומזיז אותה מעט.

רגע לאחר מיכן הוא יביט אל קולקי "אני לא סייבורג, זה אומר שאני כולי מכונה.. אבל אני לא, אני גארו."

"אתה... מכונה?" גם היא מטה את ראשה, בבירור לא מצליחה לקלוט את הקונספט העיקרי.

"מתכות מהאומברה?" נראה שהגור חובה הארה רוחנית:
"רגע, זה אומר שאפשר ללכת לחפש אדמנטיום?"

"אני לא חושב שאדמנטיום זה אמיתי, אבל אני יכול לשאול. לולאה אינסופית אוהבת לספר על דברים חדשים שהיא מצאה באומברה." הוא אומר ומהנהן אל אסלן.
"לא, אני לא מכונה.. אבל יש בי הרבה חלקים של מכונות שעוזרים לי להמשיך להילחם." הוא אומר וזז קצת, בפרווה שלו אפשר לראות פה ושם מבצבצים חלקי מתכת קטנים, מעגלים או נקודות אור קטנות שמתחבאות מתחת לפרווה.

קולקי בבירור ממש מתקשה להבין, אפילו מספיק בשביל לשאול שאלה קונקרהטית. במקום זאת היא פשוט מתקרבת מעט לרגל, עיניה נוצצות בסקרנות.

הרגל של תאונת רכבת נראת כמו חיקוי מוצלח של רגל של זאב, היא כוללת את כלל המפרק בכתף ופרווה מסתירה את החיבור הישיר לבשר. הרגל מקושטת במגוון של גליפים של מתכת ושלל סמלים מוזרים.
מעבר להכל הרגל בבירור מכאנית, יש סימנים קטנים של הלחמה, פאנלים,ברגים ובוכנות.

"מה הביצועים של הרגל?" הוא שואל.

היה מזעיף פנים לו היה יכול, אבל זאבים לא יכולים.
במקום הוא פשוט עונה "הרגל חזקה יותר מכל רגל של גארו, אבל זה כל החלקים שלי שהופכים אותה לחזקה הרבה יותר." הוא מהנהן

"אני תהיתי על מפרט מוסדר. יש לה פיטצ'רים נוספים חוץ מהיותה תותבת? היא נמתחת? ציין לייזר? מפוחית?" הוא שואל, ניכר כי רציני.