25.11.18, 01:30, הבקתה

"למה? לתפור בגדים זה רע?"

"לא... טוב... לא לפי דעתי. אבא שלי העדיף שאני לא אתעסק ב'דברים פשוטים שכאלו' כשאני הייתי יכול להיות יותר מועיל בעסק שלו." הוא אומר בספק בושה-ספק גועל.

היא עוצרת רגע, חושבת טוב טוב על איך לנסח את השאלה, ואז אומרת בזהירות,
"למה אבא שלך חשב שלעשות דברים פשוטים זה רע?"

"כי הוא פסיכופת צמא דם שאין לו בראש שום דבר חוץ מכסף, כוח, ומוות." הוא אומר בגועל.

מטה את הראש לצד אחד ומביט באסלן "מי זה אבא שלך?"

הוא מופתע לרגע מהלופוס, ואז עונה באנחה משהו: "קולונל לשעבר לב דימיטרי קרבצ'נקו, הבעלים של קרבצ'נקו מערכות."

תאונת רכבת מסתכל על אסלן כאילו הוא דיבר איטרסקית עתיקה "אני לא מכיר אותו, הוא גארו?"

"לא. בן אנוש. גם אמא שלי. אף אחד מהם לא מודע לקיומם של יותר מבני אנוש." הוא אומר ביובש.

"אתה לא נשמע מרוצה מהם, אתה לא מסתדר עם ההורים שלך?" הוא שואל

"לא איתו." הוא אומר.

אמפטיה מאץ'?:

קולקי נראית די בהלם, מכל חלק וחלק בדברים. היא בוהה באסלן בעיניים נחשיות פעורות לרווחה.

"למה..?" הוא שואל את אסלן, האור בעיניים שלו נהייה עדין יותר.

"הוא קר. מחושב. מונע מטרה. הוא לא מוסרי, הוא מעדיף את קידום חברת המוות שלו על משפחה, או כל דבר אחר." הוא אומר ב-כעס.

"הוא... אבא שלך." קולקי לוחשת בזעזוע.

"הוא בן אדם, יש הרבה בני אדם שרוצים לגרום לעסקים שלהם לגדול והם עוזבים הכל בשביל להצליח לגרום לזה לקרות.
גם גארו יכולים להיות כאלו, לא לכולם אכפת משבטים אחרים או ממי שלא בלהקה שלהם."

היא מהנהנת, אם כי בבירור עדיין מזועזעת.
"אבל הוא אבא שלך..." היא לוחשת, בעיקר לעצמה.

"אני כבר לא בטוח..." הוא עונה לה בטון קודר, בבירור שמע אותה.

קולקי שותקת. היא נראית מטולטלת.