קיאן והפירדה

סנו מופתעת מהתגובה "אותי? מרחמים? על מה אתה מדבר? אני מטיס, אף אחד לא מרחם עלי" אומרת כאילו זה ברור מאליו

"לפני מספר שנים, לא היו מטיסים בשבט. הורייך היו אוכלים אותך. עצם זה שאת פה, זה מרחמים." קיאן משיב לה, "לא השבת את הבאנשי. נכשלת. האייל קיבל אותך לשבט, אבל לא נתן לך סיפור הצלחה לספר. אולי זאת הסיבה שנתן לך את המבחן מכך תחילה. "

"רחמים? אתה באמת חושב שמשאירים מטיסים בחיים מתוך רחמים? ועוד מטיסים של פיאנה? הא!" נוחרת "משאירים אותנו בחיים כי האומה צריכה עוד לוחמים. משאירים אותנו בחיים כל עוד אנחנו לא נטל, כל עוד אנחנו לא כושלים. גארו אחר אפשר אולי להשאיר או לקבל מרחמים, אבל מטיס? לאף אחד אין סנטימנט למטוס, בטח שלא לפיאנה. השאירו אותי בחיים כדי שאביא איזושהי תועלת, זה הכל. אני עניתי לבאנשי, ותשובתי גרמה לה לספק. אתה חושב שזה קל לסלוח? שאפשר פשוט למחוק בשיחה אחת שנים של התכחשות ושנאה? אולי אתה באמת לא יודע, מישהו שגדל כיצד שאתה גדלת, מוקף בשבט אוהב ומשפחה נאמנה. זה תהליך שנעשה בשלבים, והשלב הראשון הוא ספק. השלב הראשון הוא להבין שאם מישהו בא אליך ובאמת אכפת לו, אולי זה לא רק הוא. אולי טעית. אולי יש סיכוי. הבאנשי תהיה מוכנה עכשיו לצאת מהמחבוא ולהתגלות שוב בפני בני האיל, תעשה צעדים לחזור, וזו הצלחה. תמיד יש עוד עבודה לעשות. אם סגרת את כל קצוות הבעיה במבחן הראשון שלך כצעיר, כנראה שפספסת משהו. או שלא נתנו לך לפתור בעיה בעייתית במיוחד."

"תירגעי," קיאן אומר בתקיפות. "את מתפרצת. אני לא אחד מכם, שתדברי אליי ככה. ואל תיתממי, כאילו את מקבל יחס שלא מגיע לך. נסתרות דרכי האייל, כך או כך, התקבלת כאחד מבנותיו ואני מכיר בזה. זה לא משנה את העובדה שלא סיימת את המלאכה."

"לא אמרתי שהיחס הזה לא מגיע לי. אני לא מתלוננת. אני מציינת עובדות" עונה ביובש, משלבת ידיים "ואני אסיים את המלאכה, כמו שכבר אמרתי. התכוונתי למה שאמרתי לבאנשי, לגבי הפעם הבאה"

"מה עוד פיאנה צריך לדעת?" קיאן שואל אותה, "עלייך ועל האזור."

"לא היו פה גארו כבר הרבה שנים, אבל היו פה גארו בעבר. אפשר לראות סימנים, רמזים למי שהיה כאן, אם יודעים איפה לחפש. במבצר בו יושבת הלהקה שלי ישבה לפני מאה שנים, אולי יותר, להקה שהונהגה על ידי פיאנה. מצאנו כתבים שלהם. ליד באר שבע ראיתי גליף ישן של מכרסמי עצמות - נראה לי, זה היה מזמן. ויש כמובן את הקיירן כסופי ניבים שהיה ליד עזה. מגני מגדל צדק היו שם אחרי מבחן החניכה של מידת החסד והוציאו משם, בין השאר, ספרים שנמצאים עכשיו בספריית הספט. בספט עצמו, ומין הסתם בין בני האדם באזור, אין תרבות של מסיבות עונתיות - יש פה חגים אבל הם שונים. אני בטוחה שכפיאנה אתם רוצים ויכולים ללמד את הגארו פה יותר על מה עושים בבלטיין או סמהין" סנו קצת מופתעת שהשיחה ממשיכה, אבל לא מתלוננת

"למה את בהלם?" קיאן שואל אותה בטון ביקורתי.

"בהלם? לא, אני קצת מופתעת, זה הכל. לא חשבתי שתרצה לשמוע אותי מדברת עכשיו כשהחלטת שהאייל קיבל אותי סתם ולא מגיע לי לחיות" אומרת בקלילות שלא תואמת את הנאמר

קיאן קם, הוא הולך אל השירותים בצריף וחוזר עם סבון. "יש לך פה מלוכלך ולא מצחיק. את מעוותת דברים שאמרתי. קחי, זה יעזור."

סנו פורצת בצחוק ואז עוצרת את עצמה "סליחה.. סליחה. הגזמתי, אני מתנצלת"

קיאן צוחק גם הוא וכשסנואו עוצרת. גם הוא. הוא לבסוף נראה לא משוכנע. "קחי, זה יעזור." הוא מתעקש, "או תתנצלי כמו שצריך. לראות שלמדת."

סנו מרכינה את הראש, קצת על הצד כחושפת צוואר "אני מתנצלת. סליחה, הגזמתי"

קיאן נושך לה את הצוואר, מקבל את התנצלותה. לאחר מכן הוא אומר, "הכרתי בכך שאת ביתו של אייל. אמרתי, שהתייחסו אלייך ברחמים ואף פעם לא אמרתי שאת צריכה למות.

"אה, הבנתי אותך לא נכון" אומרת, נראה שהיא מתכוונת לזה

"עכשיו תמשיכי לדבר. ותפסיקי להסתמך על ההבנה שלך." קיאן אומר לה.

"אני חושבת שמעבר לזה מה שיש לי זה אולי המלצות לכל גארו פה. ראית את המפה של אויב התולע?"

"כן " קיאן אומר, "הבחנתי בהם. אני מעוניין בכתבים."

"הם אצל ראד, אבל לא נראה לי שיש בעיה לתת לכם לראות אותם. אני אדבר איתו - או שאתה רוצה פשוט לבוא אלינו ולדבר איתו בעצמך?"

"אני מנסה לבסס את הלהקה שלי בטריטוריה ולשמור על החובות של הלהקה שלנו לספט. הטריטוריה שלכם בקצה השני של המדינה. אני לצערי לא אוכל להתארח עכשיו." קיאן מבהיר ולאחר מכן בוחן את המטיס מהמגפיים המנצנצות עד שיער הלבן אשר מסמל את בושתה. הוא מתמקד בקלייב הזוהר באורה הכסופה של לונה. "יש לי עוד שאלה לשאול אותך."

סנו מהנהנת ומוסיפה "אם תחליט לבקר, תדע שיש לנו שביל ירח מהקיירן. אבל כן, זה דיי הצד השני של המדינה"
כשקיאן מביע את רצונו לשאול שאלה, סנו מרימה גבות ומביטה, קשובה לשאלה שישאל

"הקלייב שאת מחזיקה," קיאן אומר וחלחלה עוברת בגופו. "הוכן בידי אדון צללים שקשר רוח פיאנה, נכון?"

"נכון" מאשרת

"מדוע הביא אותו לך?" קיאן שואל אותה.

"הוא הכין את הקלייב בשבילי לבקשתו של שופך האור, פילדוקס בוגר - לנוודים הדוממים, שהיה לוכד האמת הקודם של הספט"