סבא רעם והנחש (קולקי וויקטור), יום שבת בערב, 12/1

"כן. הוא הרגיע אותי." היא אומרת בחיוך קטן, בטון שלא מבהיר אם היא מתכוונת לבובה או לגרינפינגרס.

ויקטור אומר בקול רגוע וחם מעט " מה הדברים שהבובה עוזרת לך להתגבר עליהם?"

היא מתחפרות מעט יותר בחיבוקה סביב הבובה ובפנייתה הרחק ממנו, מעט סמוקה ומאוד מתביישת.
"אז, בשדה התעופה, זה פשוט היה יותר מידי. בוהק, רועש ושונה מידי. מאז... אתה מבין. הוא הדבר הראשון שריה נתן לי."

ויקטור שואל ברוגע " בבית הייתה לך גם בובה כזאת?"

היא נדה בראשה לשלילה.
"מעולם לא עשינו דברים כאלה בטריטוריה. לא היה בזה צורך, אני משערת."

ויקטור שואל " את חושבת שהיה לך יותר טוב אם היה לך אחד אז?"

היא מקמטת מעט את פניה במחשבה.
"זה... היה אחרת."

ויקטור נראה מסוקרן ושואל " איך אחרת?"

"אני לא בטוחה. הכל היה אחרת. אף אחד לא היה מבזבז את הכוח שלו על משהו כזה." היא מביטה בבובה. "אני חושבת שאם היו נותנים לי אותה כשהייתי שם, לא הייתי מבינה."

ויקטור שואל " אז למה את חושבת שפה היא חשובה לך?"

"כי אני מבינה עכשיו."

ויקטור אומר " מבינה מה?"

"למה דברים כאלה חשובים. נדמה לי, לפחות." היא אומרת בשקט. "לך הייתה פעם בובה?"

ויקטור מהרהר בעיניין ואז אומר " הייתה לי בובת עורב שחור שמצאתי בטיול ביער כשהייתי קטן. שמרתי אותה עד גיל 5 בערך. לפי ההורים שלי." ויקטור נראה מהרהר במשהו חדש " כשחושבים על זה בת כמה את סהר?"

"אתה זוכר למה?" היא שואלת, ואז כאילו בלית ברירה, עונה לשאלתו: "זהו החורף השבע-עשרה שלי."

ויקטור מהנהן ושואל ברוגע "מה אני זוכר למה?"

"למה שמרת אותה."

ויקטור מהרהר " אני לא בטוח, זה קרה ממש מזמן אבל אני חושב שהיא סיפקה לי נחת, ובנוסף חשבתי שהיא חמודה. "

"זה למה ילדים אנושיים אוהבים בובות? כי הן מספקות להם נחת?"

ויקטור צוחק קלות מהשימוש במונח 'ילדים אנושיים' הוא חושב קצת ואומר " אני חושב שכן, זה נחת ומשהו קבוע ששם תמיד בלי תנאים וזה מספק להם חום"

"בלתי תנאים?" היא שואלת, מבולבלת, ואז שומעת את החלק השני ונזקפת בהתלהבות
"בובות יכולות לספק חום?"

ויקטור מחייך ואומר " בלי תנאים, כלומר הבובה אף פעם לא תכעס עליך, או תרצה ליהיות במקום אחר. וכן בובות יכולות לספק חום, אני יותר התכוונתי במובן המאטפורי אבל יש הרבה בובות פרוותיות שבאמת מחממות" הוא מסתכל על הבובה שלה "היא לא מחממת אותך?"

היא חושבת לרגע ארוך על החלק הראשון של דבריו, ולבסוף אומרת:
"ננה הייתה אומרת שדבר לא מגיע ללא תנאי. ולא, לא נדמה לי. ריה נתן לי מפזר חום בשביל זה."

ויקטור צוחק ואומר בקול משועשע " זה עצה לא רעה לחיים. אבל שאלת איך ילדים קטנים רואים את זה. " ויקטור בוחן את הבובה ואומר " יכול ליהיות שהיא קטנה מדי בשביל זה אני לא האחד שיצא לו להחזיק אותה. בובות לא מוציאות חום. הן שומרות מדי פעם על קצת. "

"לפעמים הוא שומר על חום, כשאני ישנה. אבל הילדים לא יודעים שעשויים לקחת את הבובה מהם?"