סבא רעם והנחש (קולקי וויקטור), יום שבת בערב, 12/1

ויקטור מהנהן אל קולקי. מבטו חוזר אל החלל, הצללים חוזרים למיקומם הקודם וויקטור אוכל עוד פריכית בחדווה. הוא אומר בקול רגוע וקצת יותר רך " כדאי לך לאכול את זה, זה מאוד טעים. שוקולד עשיר"

היא לוקחת פריכית בצייתנות.

ויקטור שואל ברוגע אל האוויר " אז מה הדבר הכי מעניין שלמדת?"

היא צריכה לחשוב על זה לכמה שניות.
"אני לא יודעת. היה כל כך הרבה." היא אומרת, חושבת שוב, ואז קובעת, "אולי כמה גדול העולם."

ויקטור מחייך ואומר ברוגע " זה נשמע נחמד"

"זה מדהים." היא לוחשת. "אתה... ידעת?"

ויקטור מחייך ואומר " לפני השינוי ידעתי, אבל אחריו גיליתי כמה הוא גדול בצורה אחרת ועשיר. והועברה, אם את חושבת שכאן גדול רק תחכי עד שתיכנסי לשם"

חיוך קטן עולה על פניה.
"אני לא יכולה לחכות."

ויקטור אומר " אז עם מי גדלת בטריטוריה?"

"המשפחה שלי." היא אומרת בפשטות. "אתה לא?"

ויקטור עונה " אני כן. התכוונתי מי הם המשפחה שלך?"

"צאציו של רואה מבעד לאפלה; ננה, מאמא ופאפא והאחים שלי."

ויקטור נראה מעט מופתע והוא שואל " איך ההורים שלך?"

"חכמים מאוד. למאמא יש ידיים מוכשרות, ופאפא מכיר כל צמח וצמח בטריטוריה."

ויקטור שואל בשקט "ולהם יש צד חם?"

"כשצריך. אבל זה לא ממש התפקיד שלהם."

ויקטור שואל "התפקיד שלהם?"

"מה שהם אמורים לעשות. ננה אחראית על טיפול בילדים הקטנים."

ויקטור אומר ברוגע " אז ננה היא סבתא שלך אבל מה היא בעצם? מה הסיפור שלה מה היא עושה?"

"היא בתו של רואה מבעד לאפלה- הוא לימד אותה להבין את הרוחות ואותו. כשהילדים קטנים היא דואגת להם ומטפלת בהם מאוד, כשהם גדלים, היא מלמדת אותם רק שיעורים חשובים. היא גם עורכת את כל הטקסים שסבא לא יוצא לערוך בעצמו."

ויקטור מהרהר בעיניין מעט "אז רואה מבעד לאפלה הוא סבא רבה שלך?"

"סבא גדול, כן."

ויקטור מגחך ואומר ברוגע" גם לי היה סבא רבה שהוא גארו. 'להק נוצות' קראו לו. הוא מת בקרב. "

החיוך שלה קטן במעט.
"מתי?"

ויקטור אומר " בערך 100 שנים, הוא היה הגארו האחרון עד אלי מצד אבא"