אם בזמן הכי פלואידי שיש במקום הכי פלואידי שקיים מתקיימת שיחה בין שני ראגבשים שאף אחד לא רואה ולא שומע, האם היא באמת התקיימה?

לא.
אלא אם כן אתה ראגאבש אחר ואז זה תלוי בכמה אתה מצחיק אותנו.

את מתחילה סטופ!

14.2, חוזרים לקיירן לאחר הטיול עם דרור ואשלין הולכת לחפש את שליו, היכן היא תמצא את הוד רגבאשיותו?

בחוץ, קורא ספר מאוד גדול וכבד.

"היי!" אשלין אומרת בעליזות, מחייכת, מנופפת בידה ומתכופפת קצת כדי לראות מה כתוב על כריכת הספר.

כתוב משהו בשפה לא מובנת.

"הפסקת חשמל, מה שלומך" אומר שליו בחיוך " וכשהוא רואה שהיא מסתכלת בסקרנות הוא מוסיף "זה ספר מהבית, סוג של בודהיזם רק יותר גרואי הייתי אומר"

"הכל מעולה!" היא מזמינה את עצמה להתיישב לידו (על הדשא?) "מה שלומך? מבשר הסערה אמר שרצית לדבר איתי?"

(יאללה על הדשא)

"הוו כן! מבחן לגור! בא לך?"

החיוך של אשלין מתרחב. "איזה מבחן?"

"הוא לא יודע כלום על הליטני, כאילו לימדתי אותו בקטנה, אבל הוא בטוח שזהו, שהוא מוכן לעבור הלאה, אז אני רוצה שהוא יעביר שיעור, התלמידים יהיו אני את ואולי גם כספית, המטרה היא להתקיל אותו בשאלות, אבל לא בכוח, לשאול באמת שאלות תם רק לפי המידע שהוא מספק לנו, אנחנו כאילו נהיה גורים חסרי כל ידע ופחד לשאול הכל, מה דעתך?"

אשלין מקשיבה לו בעניין ולבסוף שואלת "אז משהו כמו השיעור שהעברתם, אבל רק רגבאשים?"
(אשלין, אגב, מדברת מאוד, מאוד מהר אלא אם צוין אחרת.)

"לא בדיוק, כי אנחנו לא הולכים ללמד אותו כלום, זאת אומרת חוץ מאת זה שהוא לא יודע עדיין כלום"

שליו לא מדבר לאט באופן מוגזם, אבל בהחלט לאט יותר מאדם ממוצע.

אשלין חושבת על זה לרגע. "אז רק אנחנו, כספית ודרור?"

"כן, רק על ראגאבשים אני סומך לשים את האגו בצד ולא לנסות ללמד אותו ולהראות חכמים, המטרה פה היא לתת לו לדבר, לא לנו, אני ארשום הערות תוך כדי ואתן לו ציון בסןף"

אשלין מהנהנת. "זה יכול להיות מעניין," היא עונה, קצת ביובש ביחס להתלהבות שלה בהתחלה.

"מעולה! מה איתך חוץ מזה? איך בארץ?"

"ממש בסדר!" אשלין עונה, שוב מחייכת, "התרגלתי לפה הרבה יותר מהר ממה שציפיתי."

שליו מחייך.

"יופי, אני שמח, זה לא מובן מאליו"

"כן, הייתי די בטוחה שאני אסבול פה," היא צוחקת.

"למה" שואל שליו במבט מסוקרן

"כי הכרתי את ישראל בתור המקום החם והמשעמם שגררו אותי אליו בבת מצווה," היא שוב צוחקת, "ואתה יודע, ארץ חדשה וזה, זה מלחיץ קצת בהתחלה."

"אה! היית פה בעבר? מצחיק, הייתי בטוח שאני היחיד שמכיר את הארץ מלפני, בבת מצווה עוד לא היית גארו כן?"

"לא, השתניתי רק בגיל 18 וחצי כזה."

"הווו יפה, כמוני"

אשלין חושבת רגע, ואז שואלת "אתה חושב שזה יתרון או חיסרון, לעומת גארו שהשתנו בגיל צעיר יותר?"

"זו עובדה, ככזו כנראה שיש בה גם יתרונות וגם וחסרונות, המטרה שלנו היא להיות מודעים לכל המכלול ולהבין איך לנכס לעצמינו את היתרונות, מבחינתי זה ייתרון, כי אני מעדיף להסתכל על כל המכלול שלי כמכלול של ייתרונות, אם אני מוצא חסרון אני עובד קשה בשביל להפוך אותו לייתרון, איך לדעתך להפוך לגארו בגיל צעיר יכול להיות חסרון ואיך לדעתך זה יכול להיות יתרון?"