אם בזמן הכי פלואידי שיש במקום הכי פלואידי שקיים מתקיימת שיחה בין שני ראגבשים שאף אחד לא רואה ולא שומע, האם היא באמת התקיימה?

"למה"

"כי יכול להיות שלהצטרף ללהקה עם אלפא מתפקד ישנה אצלם משהו. זה נכון. יכול להיות גם שהם יעשו משהו מפגר ויהרגו את כולנו. זה סיכון גדול מדי."

"אני מבין.. לגיטימי, אם כך מה לגבי ריצות משותפות מידי פעם? לא כלהקה אחת אלא כחלק ממשימות הספט"

"אם יגידו לי לרוץ איתם, אני לא אגיד לא. מה קול המצודה סיפר לך על מה שקרה בסופרמון?"

"עוד לא סיפר לי, את רוצה את לספר לי?"

אשלין מחייכת ומתחילה לספר. ההתלהבות חוזרת לקול שלה והיא מדברת מאוד, מאוד מהר ומלווה את הסיפור בהרבה תנועות ידיים. "למה לא! אז פגשנו את קול המצודה ודרור בקיירן והתחלנו ללכת על שביל ירח ואז מבשר הסערה נעלם, אחרי זה גילינו שסבא רעם לקח אותו למבחן, אניוויי, המשכנו ללכת וראינו להקה של רוחות זאבים שצדה כל מיני רוחות של חיות והרגה אותן בלי לאכול אותן." היא עוצרת לרגע לנשום ולבחון את התגובה של שליו.

"ממ" של קשב וציפייה להמשך יוצא מפיו שליו

"הקטע הדפוק הוא שהם לא היו מזוהמים מתולע. היה נראה שהם פשוט... משועממים, עקבנו אחריהם וניסינו לתקשר איתם אבל הם המשיכו להתקדם ולהרוג, ובסוף התקרבנו אליהם וקול המצודה והאלפא שלהם התחילו ללכת אחד מסביב לשני כזה והיה נראה שהם מתכוננים לקרב. וידעתי שאם מבשר הסערה היה שם הוא לא היה נותן לזה להגיע לקרב, הוא היה מצליח למצוא פיתרון אחר, אבל הוא לא היה שם... אז עצרתי את זה במקומו." היא מחייכת ונראית מאוד, מאוד מרוצה מעצמה.

שליו נראה מסוקרן.

"מעניין, איך עשית את זה?"

אשלין בוחנת את שליו מכף רגל ועד ראש לרגע, ואז מכריזה "אם תמשיך להתלבש ככה אני אבקש מסנו לשפוט אותך על פשע אופנה."
היא מתחילה לצחוק, ולשליו אין ברירה אלא להצטרף לפרץ הצחוק המתגלגל שלה. אם היתה בו תחושת כעס כלשהי, היא נעלמת לחלוטין ומתחלפת בתחושה קלילה וכיפית. התקף הצחוק של אשלין רק מתחזק כששליו נדבק ממנה.

שליו שמבין מהר מאוד מה קורה, זורם עם פרץ הצחוק בהנאה מוחלטת ולא מנסה להימנע ממנו לרגע

אשלין בוכה מצחוק. היא לא הולכת להפסיק ראשונה.

זו מתחילה להפוך לתחרות, ונראה שלשליו יש עוד הרבה אוויר.

הפנים של אשלין אדומות, היא בקושי נושמת והאיפור שלה מתחיל להימרח. היא עדיין צוחקת.

פניו של שליו הופכות חזרה לאנושיות תוך כדי הצחוק, הוא מתחיל קצת להשתעל תוך כדי הצחוק אבל לא נראה שהוא מוותר, הוא מסתכל לאשלין בעיניים ומזיז כמה דמעות שיצאות לו מהעיניים בגלל הצחוק

לבסוף אין לאשלין ברירה אלא לעצור לנשום, אבל עדיין מרוח לה חיוך ענק על הפנים.

שליו עוצר מיד אחריה.

"ואוו.. יפה, כמעט נצחת אותי"

אשלין, שנראית בהחלט מרוצה, נושמת עוד קצת ואז ממשיכה. "וואו, זה היה טוב. בכל אופן, אז צחקנו ביחד, ואז יללנו לירח ביחד ואז קרו דברים מוזרים שאין לי מושג איך להסביר והם הפכו לסוג של היספו והם הולכים להגן על הקיירן עכשיו!"

"וואלה? הפסקת חשמל אני גאה בך! עבודה טובה"

היא נראית אפילו יותר מרוצה. "תודה! קול המצודה אמר שאנחנו הלהקה היחידה שהצליחה לנצל את ההזדמנות של הסופרמון כמו שצריך!"

"אני מסכים איתו" אומר שליו בגאווה. "תמשיכו ככה"

"זו התכנית! תודה. בכל אופן. לא סיפרתי לך את כל זה כדי לקבל מחמאות... לא שאני מתלוננת," היא מודה, "הנקודה היא שאם זה עבד על להקת זאבים רצחנית ועל קול המצודה, זה יעבוד גם על קומביה."

"יעבוד עליה, כן.. יעזור לה.. לא יודע."

אשלין מהנהנת. נראה שההערה קצת הוציאה לה את הרוח מהמפרשים. "נכון. לא לטווח ארוך."

"לא נורא, עוד נמצא את הדרך לעזור לה, שנעבור לדעתך על הלהקה של מחלקה ראשונה?"