אם בזמן הכי פלואידי שיש במקום הכי פלואידי שקיים מתקיימת שיחה בין שני ראגבשים שאף אחד לא רואה ולא שומע, האם היא באמת התקיימה?

"אוקיי, עם אבן המשקולת בקושי דיברתי אבל הוא מוזר, עם זהב תהומות גם לא יצא לי לדבר יותר מדי... והוא מוזר. אבל לוחם טוב. ונראה בחור נחמד יותר מאבן המשקולת. ומחלקה ראשונה..." אשלין נושפת, "טוב. שמעת על הריצה שלנו."

שליו צוחק

"אז בגדול, אפשר להגדיר את זה כלהקת ווירדוז?"

אשלין צוחקת רגע ומרצינה. "מחלקה ראשונה הוא בעייתי."

"מעבר למה שהיה בריצה יש עוד סיבה?"

"עוד לא סלחתי לו על הקטע עם ויקיפדיה," אשלין אומרת, נשמע שרק חצי בצחוק, "שיט כזה זו בדיוק הסיבה שמזלזלים בשבט שלנו."

שליו מגחח

"כן.. אני מודה שזה נכנס לאוסף הסטריוטיפים הפרטי שלי, איך את רואה את השבט שלכם?"

אשלין עוצרת רגע לחשוב על תשובה. "מהלך זכוכית טוב יודע מתי להשתמש באינטרנט ומתי לא. ומהלך זכוכית טוב יודע שאחוז נכבד מהמידע אונליין הוא בולשיט." לאחר עוד רגע היא מוסיפה "והשבט שלנו עתיק. כיום אנחנו מאמצים את האינטרנט כמו שפעם אימצנו את הברזל. חשוב לזכור גם את זה."

"מה את מחשיבה כשימוש נכון באינטרנט?"

"לא לפתוח ויקיפדיה בשיעור על הליטני," אשלין מחייכת ואז מוסיפה, יותר ברצינות "האינטרנט הוא כלי כמו כל כלי - הוא שימושי, אבל אי אפשר להשתמש בו לכל דבר. אז באמת, שימוש נכון זה קודם כל לדעת מתי לא להשתמש בו. זה לדעת להשתמש בו בזהירות, להיות סקפטי, להבדיל בין מקורות אמינים לשטויות. וזה לא באמת כזה קשה. לפחות ברוב המקרים."

"מעניין, כן אני מסכים, בהכל יש תועלת, כל עוד השימוש לא קיצוני מיד"

נראה שאשלין שמחה שהוא מסכים איתה. "בדיוק. ומה שהוא עשה זה שימוש - טוב, אולי קיצוני זו מילה גדולה. מוגזם."

"ובכל זאת נראה שהוא מנסה, יש לו חשיבה מאוד שונה, אבל בניגוד לגארו אחרים כאן אכפת לו, יש לנו בספט לצערי כאלו שאני בקושי שומע מהם"

"מי למשל?" אשלין שואלת.

"שאר חברי הלהקה שלו לדוגמא, או הצופה הכוכבים השני והלהקה שלו, לצערי ראיתי אותו רק פעם אחת ואת הלהקה שלו אני לא מכיר ככל."

אשלין מהנהנת. "פגשתי אותו פעמיים בינתיים. הוא בחור שקט."

שליו מצחקק.
"השבט שלנו מתחלק לשתיים, אלו החופרים" שליו מצביע על עצמו בחיוך "ואלו השקטים, כמוהו, יצא לי לדבר איתו פעם אחת, הוא גארו מעניין"

"כן. במוט הראשון הוא בעיקר בהה בירח, באחרון הוא דיבר עם לה קונקיסטדורה בצד רוב הזמן. הבנתי שהיה לו קשה עם הירח המלא. אבל היית צריך לראות אותו בקרב," היא מחייכת.

"אהרון" הוא אומר בחיוך.

"כן. קול המצודה סיפר לך על הקרב? נלחמנו בלטאה ענקית כזאת."

"הוו תספרי לי" הוא אומר בחיוך.

"אז רוח הקיירן ביקש שנכבוש בשבילו איזה מצודה מחדש," אשלין מתחילה לספר, "השתלטה עליה רוח תולע של לטאה ענקית מגעילה עם מלא רגליים. עיניים לאופק חיכו בחוץ עם דרור לתצפת - הם הצטרפו לקרב לקראת הסוף - ואנחנו נכנסנו פנימה עם קול המצודה, זהב תהומות, הולך בישורת ולה קונקיסטדורה להילחם בה." היא עוצרת רגע לנשום ולראות אם לשליו יש שאלות.

"מזאת אומרת השתלטה, זה היה חלק מהתכנון כאילו בשביל לתת לכם לכבוש מחדש או שזה היה לא מתוכנן ופשוט רוח תולע השתלטה על רוח הקיירן?" שליו נראה מודאג.

"לא על רוח הקיירן, על מצודה פה באזור - הוא אמר שהיא היתה שלו פעם וביקש שנכבוש אותה מחדש."

"הוו הבנתי, תמשיכי"

"אממ... נלחמנו בה. אני לא גליארד," אשלין צוחקת, קצת במבוכה, "והיה שם הרבה בלאגן. הורדתי לה עין!" היא מציינת בגאווה. "בסוף הולך בישורת עקר לה את הלב."