אם בזמן הכי פלואידי שיש במקום הכי פלואידי שקיים מתקיימת שיחה בין שני ראגבשים שאף אחד לא רואה ולא שומע, האם היא באמת התקיימה?

ואו! כל הכבוד! לשניכם!" שליו אומר בקול גאה ובחיוך.

אשלין מחייכת לרגע, אבל אז מרצינה ואומרת "היה לנו מזל."

"מזל לא מוריד מערך הכבוד"

אשלין מהססת לרגע. "עשינו עבודה טובה. נכון." נראה שהיא מתאפקת לא להוסיף 'אבל' בסוף.

"אבל..?"

אשלין לוקחת נשימה עמוקה, נושפת, ואומרת "אבל יצאנו לקרב הזה בלי לדעת כלום. כמעט בלי הכנה. מה אם הוא הולך לדרוש מאיתנו לכבוש עוד שטחים בכל מוט?" היא מהססת לכמה שניות ואז מוסיפה "אנחנו בקושי מספיק גארו כדי להגן על השטח שיש לנו כרגע."

שליו מהנהן בהסכמה.
"חלקת את המחשבה הזו עם עוד מישהו?"

"דיברנו על זה בתוך הלהקה. הם מסכימים. השאלה היא מה אפשר לעשות עם זה."

"ללמוד, ללמד"

"ללמד את מי, רוח הקיירן?" אשלין נשמעת מעט מתוסכלת.

"רוח הקיירן ביקה את בקשתה, לא היא אמרה לצאת בלי תכנון"

אשלין מחייכת. "נכון... יש כאלה שיהיה קשה לשכנע אותם לא להסתער ישר. אבל זה אפשרי."

"וול" שליו צוחק "בשביל זה אנחנו פה"

"בשביל זה אנחנו פה," אשלין מסכימה. "גם הלהקה שלי תוכל לעזור."

"אני אוהב את הלהקה שלכם, יש לך אלפא טוב"

אשלין מחייכת בגאווה. "תודה!"

(אשמח להמשיך)

(יאללה! אין לי מה להגיד חחחח)

"אז מה אתה חושב על הלהקה שלנו? אני משוחדת כאמור."

"כרגע אתם הלהקה המבטיחה ביותר, אתם עירניים, האלפא שלכם עשה עלי רושם חיובי, כמו שאמרתי כמו עונה לבאנשי קצת בעייתית אבל נראה שאתם עוזרים לה"

אשלין מחייכת חיוך ענק ונראית מאושרת כמו ילדה שקיבלה מדבקת סמיילי מהמורה האהוב עליה. "וואו! תודה. שמחה לשמוע שעשינו רושם טוב."

שליו מחייך.

"כשמגיע מגיע, ולצערי לשאר הגארו פה פחות מגיע" הוא צוחק צחוק קצת יותר מיואש מבדרך כלל

"איך אפשר לשפר את המצב לדעתך?"

שליו מחייך חיוך ממזרי "וול יש לי כמה רעיונות, אבל זה כרגע חסוי"

החיוך של אשלין מתרחב עוד יותר. "אם אפשר לעזור איכשהו, אני אשמח."