29.1, אל אבקת חשמל תשוב

הוא שותק, ממתין לראות מה עוד תגיד.
(אני מניח שיש עוד כי כתבת מתחילה.)

"לדרוש מאחרים את המקסימום, כמו שאתה דורש מעצמך. לא לתת לאף אחד יותר כבוד ממה שהוא הרוויח - האיסור של סבא רעם."

"את בהחלט מכירה את השבט שלי לא רע.
או לפחות... יותר ממה שחלקנו היו רוצים.
האיסור של אדוני הצללים הוא איסור קשה, שנועד למנוע מאיתנו לשאוף רחוק מידיי ולהתעוור מהצלחה.
אני שמח לפגוש גארו שמעריכים את השבט שלי פה."

אשלין מחייכת לשמע המחמאה על היכרותה עם השבט. היא מהנהנת. "למדתי הרבה ממבשר הסערה. זה היה כבוד לרוץ תחתיו."

"תסכימי לספר לי קצת על מהלכי הזכוכית?
בפולין אין לנו יותר מידיי מכם."

"מה אתה יודע עלינו?" היא שואלת.

"אתם החלפתם את השם של השבט כבר פעמיים, אתם פחות מחוברים למסורת ומאמינים בלהסתגן למציאות חדשה במקום לשנות אותה.
אתם לא רואים את האורגת כאויב, אלא ככלי במלחמה נגד התולע.
ו... אתם ממש טובים בטכנולוגיה."

"שלוש פעמים." אשלין מתקנת אותו. "שומרי האדם, הטטרסומניאנים, רוכבי הברזל, מהלכי הזכוכית. והאורגת... היחס אליה מורכב. זה מאוד תלוי את מי אתה שואל."

"האם יש קונצנזוס כלשהו או שגם אין הסכמה בסיסית בין המחנות השונים?"

"כולם מסכימים שלאורגת יש כלים שימושיים למלחמה בתולע. האורגת עצמה - זה כבר הרבה יותר מסובך... זה נע בין בת ברית לרע הכרחי. שוב, תלוי את מי אתה שואל."

"ואם אני שואל אותך? או את חברי nwp?"

"עדיף שתשאל אותם ישירות. אני - אני לא מתעסקת בזה יותר מדי." אשלין עונה תוך משיכה קלה בכתפה. "כגורה החיוך שלי היה מאוד פרקטי. ואחר כך לא היה לי יותר מדי זמן לשאלות פילוסופיות גדולות. אני משאירה את זה לאחרים. אני כן יכולה לענות לך לגבי כלי אורגת. אותי חינכו שבכלים חזקים צריך להשתמש בזהירות. לחשוב טוב איך ומתי להשתמש בהם - ואיך ומתי לא. "

"אז באילו כלי אורגת לא היית ממליצה להשתמש? איפה להגביל את עצמי?"

"תלוי מה אתה מנסה לעשות. זה שיש לנו את כל הצעצועים המגניבים לא אומר שתמיד צריך להשתמש בהם - בוא אני אתן לך דוגמה פשוטה. בריצה שלנו למטע של פינק ליידי, תזכיר לי אם היית בהכרה בחלק שבו שרפו אותי?"

"כן."

"אז בסוף הרי שרפנו את המטע עם ענפים בוערים." היא אומרת בחיוך משועשע. "הלהביור סתם יצר בלגן מיותר."

"כן... אבל לפחות למדנו להבא כיצד להרוס להביורים במהירות.
דרך אגב אם לא אכפת לך שאני שואל לגביי האקדח שלך, הייתי רוצה גם ליצור פטיש מודרני. איך הוא עובד?"

"אתה יודע ליצור פטישים?" אשלין שואלת, מופתעת.

הוא מחייך מעט נבוך.
"לא,אבל עדיין לא מצאתי מישהו שייצור את זה בשבילי.
אז אני אעדיף לבוא למישהו אחריי שיש לי איזה נשק, איזו רוח ומספיק תקציב בשביל זה."

"הגיוני." אשלין מאשרת. "אז תכיר. זה סרג'נט גרנט." היא שולפת את האקדח הקטן, המעוטר בגליפים, בתנועה חלקה ומיומנת ומראה אותו לדומיניק. "פטיש שיצרה רדיוהד, גליארד בכירה למהלכי הזכוכית, ושהוענק לי במתנה על ידי מועצת זקני ספט הוליווד." היא מספרת בגאווה ניכרת. "הרוח היא רוח של חייל אמריקאי ממלחמת העולם הראשונה, מהברוד של קלאשינג בום בום."
היא עוצרת לרגע - יש שאלות?

"קלאשינג בום בום זו... רוח של מלחמה נכון?"

"כן. רוח של חוד החנית של המלחמה - הטקטיקות והנשק הכי חדשניים והכי יעילים. רוח גדולה ועתיקה וחזקה."

"והשם שלה הוא קלאשינג בום בום? אני מנחש שגם השם שלה השתנה במהלך הדורות?"

אשלין מחייכת. "היא משתנה עם הזמן, כמונו. היו לה ועדיין יש לה הרבה שמות."

הוא חושב מעט, "וכיצד החייל עוזר לך? הכוונה... אילו יכולות הוא נותן לאקדח שלא היו לו קודם?"