29.1, אל אבקת חשמל תשוב

אשלין מציגה לדומיניק צד אחד של האקדח, עליו חרותים הגליפים 'קלאשינג בום בום', 'צבא', 'חייל', 'לחימה' ו'אקדח'.
"הוא חזק הרבה יותר מאקדח רגיל. יורה חזק יותר, רחוק יותר, ובצרורות."
ואז היא מסובבת את האקדח ומציגה לו את צדו השני, עליו חרותים שוב הגליפים 'קלאשינג בום בום', 'צבא' ו'חייל', אך בנוסף אליהם גם הגליפים 'אחוות לוחמים' ו'ריפוי'.
"וכשאני פוגעת באויב שלי, הוא מרפא את מי שנלחם לצדי."
שוב, קשה לפספס את הגאווה בקולה של אשלין כשהיא מספרת על הפטיש שלה.

אל עפר תשוב נראה מתרשם עד מאוד, הוא לא ציפה לכזאת רמה. "הוא יפהפה, ויעיל להפליא. כיצד זכית בכבוד לקבל נשק שכזה? הוא ניתן לך כמתנת כשעזבת לכאן?"

אשלין מחייכת ונראית מאוד מוחמאת מההתלהבות מהפטיש שלה. "כן. ביום שיצאנו לישראל."

הוא מהנהן, "מרשים.
את מכירה מישהו בישראל עם היכולות ליצור פטיש מודרני שכזה?"

"גרינפינגרס חרש פטישים מוכשר. ושמעתי שגם לב של דיו, אבל היא מתמחה בקעקועים. שזה די מגניב, אבל לא נראה לי שזה הכיוון שאתה מחפש."

כשהיא מעלה את שמו של גרינפינגרס אל עפר תשוב נראה מעט נבוך, "אני מניח שאני אצטרך לנסות לשכנע אותו."

"נראה לך שזו תהיה בעיה?"

"אני לא חושב שהוא שכח לי עדיין את זה שנתפסתי בריצה הראשונה שלי בארץ."

אשלין מהרהרת לרגע ואז שואלת "הוא קרא עליך תיגר כשהכרזת בגרות?"

"לא."

"אז הוא כנראה חושב שהוכחת את עצמך מאז." אשלין עונה מיד. "אבל אם אתה חושד שלא, הייתי מציעה לדבר איתו על זה בלי קשר לפטיש. לא טוב להשאיר דברים כאלה פתוחים."

הוא מהנהן בכובד ראש, "אני מניח שאת צודקת.
כמה לדעתך אמור לעלות ייצור פטיש שהוא רובה צלפים?"

"תלוי באיכות החומרים... האמת שנקודת גישה בנה מדפסת תלת מימד למתכות לא מזמן, זה יכול לעזור בייצור, אם כי גרינפינגרס אולי יעדיף לבנות בעצמו, בכל זאת פטיש -" היא עוצרת לרגע את שצף הדיבור בקצב מסחרר שלה. "לא יודעת להגיד לך בשלוף. מאוד תלוי במפרט."

הוא מתחיל למלמל מספרים, הרבה מספרים.
לאחר בערך 20 שניות כאלה הוא אומר "אני מניח שאת צודקת, אני אצטרך להתייעץ איתו בנושא.
תודה רבה לך."
הוא שותק, נראה שמבחינתו הנושא הזה מוצה.

"בשמחה." היא אומרת בחיוך. "אז תגיד, איך הולך עם האלפא החדשה בינתיים? "

הוא מחייך בחזרה ואומר "מוזר. לרוץ אחריי מטיס זה משהו שהרבה שבטים לא רואים בעין יפה, כולל השבט שלה, אבל בסופו של דבר היא יכולה להיות מנהיגה מצוינת."

נראה שאשלין שמחה לשמוע את זה. "יופי. זה נפלא לראות אותה תופסת ביטחון."

"כן... לקח לה המון זמן ו... עוד כמה דברים עד שהיא סלחה לעצמה. כשאתן רצתם היא הייתה האומגה או שאת?"

"אני."

"באמת? מפתיע אותי, בהתחשב בעובדה שגם שנה אחריי היה לה קשה לדמיין את עצמה בהנהגה."

אשלין מושכת בכתפה ואומרת "היית צריך לראות אותה לפני שנתיים."

"נשמע הגיוני. כמה זמן אתן מכירות?"

"שנתיים חצי בערך."

"מאז שהיית גורה או צעירה?"

"מאז היום הראשון שלי כגורה." אשלין עונה בחיוך קטן. "ישנו באותו חדר. "