03.02.2019, ערב, קאירן, אסלן+איילין

המשפט הזה עוצר אותה. היא מהנהנת לאט . "...השארת מישהי מאחור שברחת?" היא שואלת בעדינות אחרי ששומעת את הצער בקולו.

הוא צוחק צחוק מריר: "הדבר היקר החשוב היחיד שיש לי שם זו המחברת רשמים שלי."

הפנים שלה ממש זועפות בשלב הזה. "זה נוראי. לא ככה מתנהגת משפחה. לא הגיוני שהדבר היחיד שהביא לך שמחה היה איזה מחברת רישומים" אתה מרגיש זעם עולה באוויר. אסלנסקי פרט על יותר מדי מיתרים ברח הפיאנה של אילין.

היא פונה אליו בחדות מה, הזעם מניע אותה אך שוכח לאיתו. "מתי בפעם האחרונה עשית משהו כיף, באמת כיף?"

"אוגוסט?" הוא ספק-עונה-ספק-שואל-בחשש

העיניים שלה מצטמצמות. היא נראית עוד יותר כועסת. "מה מידת הנעליים שלך?"

"ארבעים ותשע רחב לפי מדד אירופה..?" הוא אומר עם גבה מורמת ורציעה קלה כמעט כאילו מצפה לראות את הנעל שלו עפה מאוהל ליד לכיוון ראשו.

היא מהנהנת. "יופי. תבקש מאגאתון אישור לצאת מהקיירן לגיחה קטנה. שום דבר מסוכן, הוא מוזמן כמובן אם הוא לא רוצה שתלך בלעדיו" והיא מתחילה לקום.

"עכשיו?" הוא שואל.

"לא עכשיו, אבל היום, או מחר. אני צריכה לארגן משהו. קשה למצוא אגם קפוא במדינה הזו"

הוא מקמט מצחו בחשד, במיוחד לאור העובדה שעברו שבועיים.

(הזמן עובר שונה באומברה. יום אחרי השיחה, או באטתו יום אם אתהנחטשב שזה אפשרי?)

אם זה לא על הפרק אז נרטקן טיפה. היא לא קמה, אבל מהנהנת שאומר את מידת הנעלים שלו. (ואז גם באופן קסום זה ישתלב עם הזמן שבו היא בר תדע טקס זימון9
" אחרי שאלמד את טקס הזימון אסדר לך משהו. זה לא הגיוני שלא עשית שום דבר לנפש כבר חצי שנה."

"או...קיי...? רגע. מה הכוונה לנפש?"

"...נפש שלך. הלב שלך. מה שמשמח אותך.דברים שאתה אוהב. ומזכיר לך למה אתה קם כל בוקר וממשיך להלחם."

"מקובל עליי. נשתמע." הוא אומר וקם על מנת לסגור את השרשור.