03.02.2019, ערב, קאירן, אסלן+איילין

צחוק בורח מאילין בלי רשות."...הוא משך לך בלשון? ואתה חשבת... שזה אני נכון?" היא צוחקת עוד קצת, אבל בבירור הצחוק לא מכוון על הגור."לרוכב על חבית יש דרכים מעניינות לעשות דברים. והן אכן כוללות לשון של אחרים לפעמים. אבל אפשר לסמוך עליו. הוא חד וחריף כמעט כמו האלכהול שהיה מכין" היא צוחקת עוד קצת, הפעם יותר ברכות.
("תודה לך.")
היא מרצינה וחוזרת לנושא.
"החיסרון הוא שאני לא זוכרת מה קורה שהם לוקחים שליטה. איך הלכה השיחה?" היא שואלת עם מבט סקרן וכמהה.

"זה לא היה שיחה ממש..." הוא אומר ומגרד בראשו.
"הוא אמר משהו על הבית שלי, משהו על על צל בתוכי, ומשהו על אוזניים שעירות..." האחרון נשמע כמו הצהרה מודעת ומלאת בושה.

המבט שלה מתרכך. משהו בהפגנה של הבושה פורט לה על המיתרים קרוב לבית. "האוזנים שלך לא שעירות יותר מהרגיל בהומיד. ובלופוס האוזניים של כולנו שעירות. זה די הפואנטה" היא מתחילה להרים את הייד כדי להניח על הכתף שלה אבל באמצע התנועה נראה שנזכרת במשהו ומניחה אותה חזרה בחיכה במקום.

"לפני שהוא הלך, הוא אמר משהו קצת מבלבל. הוא אמר שאתה לבד, אבל שיש בתוחכך עוד משהו. הוא לא יודע מה בלי לבדוק יותר"

"עוד משהו ..." הוא מכווץ גביו בחשיבה וחוכך סנטרו. "אכלתי סלט רוחני, אולי זה זה?"

"אכלת... סלט? רוחני? אם אכלת אותו ספגת את האסנס של הרוח אני לא חושבת שזו הכוונה ביש שם עוד מישהו. " היא נראית משושעת מהרעיון של זאב אוכל סלט רוחני.

"הוא אמר משהו לגבי המקום שבו גדלת, אולי משהו משם דבק בך. אתה זוכר את המקום?"

"בוודאי." הוא אומר

...היא מסתכלת עליו כמה שניות, בוחנת "אתה רוצה לחלוק?"

"אין בעיה. מה תרצי לדעת?"

היא מסתכלת עליו קצת מופתעת, אבל אז מהנהנת לעצמה כאילו משהו נפל במקום. " זה לא שיש משהו ספציפי שאני רוצה לדעת אישית. אולי אם נפרוס את המידע שיש לנו בייחד עם המידע החדש נגלה משהו שיאפשר לך כיוון להמשיך לחקור ולגלות דברים על עצמך. אם אתה מעדיף לעבוד על זה לבד או עם גארו שאתה מכיר וסומך עליהם זו החלטה לגיטימית ושלך לקחת, אבל מרגיש לי לא נעים לתחקר אותך. תשתף מה שאתה רוצה לשתף שחושב שיעזור, או אפילו סתם כי אתה רוצה לחלוק. אני פה להקשיב ולעזור את אתה רוצה. אתה היית כנה איתי וחלקת שאני הייתי צריכה."

"אין שום בעיה. אם משהו יהיה יותר מדי אני אגיד. אני יכול להתחיל בגדול - האיזור, הבית, שנים בכללי, או בקטן - הורים, נקודות חשובות בחיים, וכיוב'." הוא מציע.

היא מהנהנת ומתרווחת לה. מקשיבה.

"..." הוא ממתין דקה, מחכה לראות מה תבחר.

"...בוא נתחיל בגדול, האזור, הבית - ההורים, ודברים חשובים שקראו שאולי קשורים" היא גואלת את הגור מייסוריו

"אחוזה, יער, עשרים קילומטרים רבועים. אגם.... סדנא, שדה תעופה קטן, אבטחה כבדה, למדתי במוסקווה, שני הורים - אבא מאוד קפדן.
מורים פרטיים, שיעורי הגנה עצמית עם מורים ממדינות אחרות. מחלקת הפיתוח הטכנולוגי.... אין עוד הרבה אני חושב." הוא מסכם.

"אם... זה לא אומר הרבה... היה שם משהו יוצא דופן? אולי בכלל מדובר במשהו מלפני שיכולת לזכור את עצמך... אולי ההורים שלך ידעו..."

"תוכלי להגדיר יוצא דופן?"

"דברים או התנהגויות יוצאי דופן. למרות שההורים שלך זה מי שכנראה ידע להגיד הכי טוב. אתה בקשר איתם? או יכול לדבר איתם?"

"לא. כן." הוא עונה לה.

היא מהנהנת. "זה נשמע כמו מקום טוב להתחיל. אם רוכב על חבית אומר שזה משהו שקשור לבית שלך, ושיש בתוחכך משהו נוסף - זה כנראה משהו שתפס עלייך טרמפ מאז ובשביל לגלות מה זה תצטרך לחזור אחורה למקום ממנו הגעת ולחקור משם. ההורים שלך בטח ידעו עוד פרטים שאתה לא יודע..."

"אמם... לא." הוא די קובע.

:למה לא?"

"אף אחד מהם לא יודע על גארו או על טבעי. ואני לא מדבר איתם."

"...למה לא?" שפת הגוף של איילין מתחילה להיות מעט עצורה ולא נוחה. נראה שלשאול הרבה שאלות אישיות זה דבר שקשה לה איתו.

"אם יש לך שאלות תשאלי." הוא אומר, נשמע מוטרד מעט. "באשר ללמה לא, עם אמי כמעט ואין לי קשר. ועם אבי אין לי רצון בקשר."

"מנסיוני להתעלם מהעבר זה לא מתכון לעתיד טוב יותר, בעיקר אם התשובות לשאלות בנוגע לעתיד ולהווה שלך מצויית שם" היא מסתכלת עליו כמה שניות, שוקלת. "אני לא מרגישה בנוח לשאול עוד שאלות. השיחה הזו מרגישה לי מאוד חד צדדית. אני לא אוהבת להרגיש שאני מחלצת מידע אישי ובמיוחד ממישהו שאני לא מכירה באופן קרוב. אני שמחה שהצלחתי אולי לעזור במשהו, אבל מכאן זה שלך להחליט מה תעשה עם המידע הזה. אתה זה שיודע מה הכי טוב בשבילך." היא מושכת בכתף במין מחווה של זה מה יש.

"אמרת אז שתרצה לדבר איתי על משהו שתוכל לחזור לצורת אנוש. על מה רצית לדון?"