15.5 סביב הקיירן כנראה מדברים על חלוציות

ביום רביעי בבוקר דימפנה מחפשת את גרינפינגרס. איפה ניתן למצוא אותו?

גרינפינגרס עומד על חומות המבצר הבנוי. מצלם את צמרת העץ שעומד במרכזו מאלף זויות. הוא נראה שבוי בפעילות

היא ממתינה בנימוס עד שהוא מסיים, ואם זה לוקח יותר מרבע שעה אז עד שהוא מגיע לנקודה שנראית כמו מקום סביר לעצור, ואז עושה קצת רעש סביבתי כדי למשוך את תשומת ליבו. "גרינפינגרס?"

גרינפינגרס לא נופל מהחומה. באופן בולט והחלטי הוא לא נופל ממנה. מהרגע בו הרגליים שלו נזכרות שמטרתן היא להשאיר את הגוף שלא יציב ולא, למשל, לקפוץ למשמע קול עדין, הן נעשות מאוד יציבות.

"שר... שרשראות מנופצות! הי! נעים לי לראות אותך!" הוא אומר. "אני כבר יורד". הוא נעלם באחד המגדלים ויורד אליה מהר. לחייו קצת סמוקות. הוא בהחלט לא נפל.

היא לחלוטין לא שמה לב לשום דבר חריג ביחסים בינו ובין כוח המשיכה, לא היה שום דבר כזה.

"אני מתנצלת על ההפרעה...מה בעצם עשית?"

"אני... אני לא יודע אם אני רוצה להסביר לך עכשיו, או לכולם במוט. אבל מתוך סקרנות, איזה עץ את חושבת שזה?" רפאל מצביע על העץ שבמרכז המבצר. דימפנה תראה אותו בתור איזה עץ שהיא רוצה.

"אמ...איקליפטוס אני חושבת? יש כאן הרבה כאלה."

"זה לא קצת מוזר לך שצמרת האקליפטוס מכסה את כל החצר הפנימית הרחבה של המבצר?"

היא מסתכלת שוב והגבות שלה מתכווצות. "עכשיו שאתה אומר...כן, זה באמת קצת מוזר. כמה זמן זה ככה?"

רפאל מחייך חיוך ממזרי. של ילד שמת להראות לאמא תעודה טובה. "זו שאלה קצת מסובכת, אבל אני מתאר לעצמי שהתשובה שאת מחפשת היא מאז שהעץ הופיע שוב בתוך לב הקיירן בתום הפולחן שלי".

"התשובה שאני מחפשת היא המדויקת ביותר שאני יכוךה להבין, אבל אני חושבת שלצורך העניין התשובה הפשוטה והקצרה היא אכן זו שאני מחפשת כרגע." היא מחייכת. "אז העץ הוא חלק מההגנה על הקיירן עכשיו?"

"הו לא. הקיירן הוא חלק מההגנה של העץ עכשיו". אומר רפאל בתעוזה.

"והחשיבות של העץ היא..." היא לא יורדת לסוף דעתו.

"העץ לא הופיע בקיירן. במקור, הקיירן נבנה סביב העץ. פשוט החזרנו אותו עכשיו".

"אה. וואו." היא נדה בראש. "ברוכה גאיה שעיכבה את הלידה שלי לחצי ירח. אגב, אני חוגגת יום הולדת היום, רוצה מאפין?" היא מוציאה קופסה עם מאפינס מהתיק.

רפאל נראה מוכה הלם משהו. "זו היום הולדת שלך?! אני כלכך מצטער! אני לא מוכן! רפאל כנראה מנסה לרוץ לאנשהו, אבל עיניו מסרבות לסור מהמאפין וראשו מקובע במקום. האפקט בהחלט לא קומי. הוא אצילי. "אמממ... כן! תודה לך שלשלאות מנופצות. בכל הכנות לא זכרתי שיש לך היום יום הולדת, אבל יש לי בשבילך משהו קטן".

"לא ידעת, אז לא היית יכול לזכור." היא צוחקת בלי שום לעג. "זה לא דבר שאני מפרסמת יותר מדי. ולא אירוע שדורש היערכות, הכל בסדר. כבר אפיתי ללהקה ונשאר לי עודף אז חשבתי לחלוק גם עם מי שכאן. וזה לא בדיוק יום הולדת, יותר יום שם, אם אתה מכיר את המנהג. התאריך הפורמלי היה...ביום שישי."

"אני מבין". הוא אומר. "אבל בכל זאת... לא יודע. אמרת לי את זה ובא לי לתת לך משהו. הלהקה שלי מפנה כרגע את מבצר אפולוניה מסתיתים, ויש להם הרבה עתקים מצריים. מצאנו שם קופש שחשבתי שיהיה הולם להפוך לפטיש לקטילת ערפדים".

"אוו..." ניצוץ של עניין ניצת בעיניים שלה. "זכריני בדיוק לומדת ליצור פטישים. זה יכול להיות...מאוד מעניין. אבל - אני לא יכולה לקבל כזה דבר. זה יקר מדי, חשוב מדי."

"לי יש חברת להקה, מקימה לתחיה". אומר רפאל. כל רוח שטות נסה ממנו. "היא מומחית בלמצוא, לתארך ולהבין את העתיק. המומחיות הזו שולטת בה, ואני אאלץ לנהל איתה שיחה קשה מאוד על זה בקרוב. שיחה שקשה גם בגלל... גורמים שמיסביב. במקביל, אני גמלתי בליבי לתת הכרה לחלק בדחף הזה שלה שאני מכבד מאוד - לשים את כלי הנשק של העבר בידיים של מי שמנסה להציל את ההווה. הפיכת הממצא הזה, הראשון שלה מהרצליה, לפטיש, היא הדרך שלי לעשות את זה. ואני... את יודעת מה אני יודע עליך ועל איך שאת נלחמת. את תהיי האוחזת הראויה בפטיש כזה לטעמי".

נראה שהמילים נוגעות בה ממש לעומק, והיא ממצמצת מהר לשניה ואז משתלטת על עצמה. "זו...הצעה נדיבה יותר משהייתי יכולה לבקש. יהיה לי לכבוד לשאת פטיש כנגד ערפדים, ואני אסירת תודה על ההצעה." היא משתחווה ממש קלות.

רפאל פשוט מחייך חיוך עדין ומנסה לתת לה חיבוק. זהיר מאוד לסימנים של חוסר נוחות או סירוב

היא מאפשרת את זה אבל זה בבירור לא צפוי ולא לגמרי נוח לה. כשהוא משחרר היא מכחכחת בגרון ומתנערת קצת, כאילו ממקדת את עצמה חזרה.

"בעצם באתי לשאול אותך על חממות ותרנגולות ועיזים."

רפאל צוחק צחוק נעים ונוח. "סליחה שניצלתי את היום כדי להגיד לך שאני שמח להילחם לצידך. אבל מה בנושא עיזים ותרנגולות? אלו חיות שאני מבין בהן מאוד, לפחות ברמה החברתית תיאורטית".

"היי, זה ניצול מצוין של היום, אני לא מתלוננת." גם היא מחייכת. "אני שוקלת לגדל כמה אצלנו בטריטוריה. וארנבים, הרבה ארנבים. עיזים לחלב וגבינה עבורנו, תרנגולות לביצים, ארנבים להאכיל את הזאבים בטריטוריה. ורציתי לשתול גינה, אולי להעמיד חממה. דברים כדי להיות פחות תלויים בחנויות אנושיות."