17.5 בספט, שלשלאות מנופצות מחפשת את גרינפינגרז

שלשלאות מנופצות נשארה באיזור הקיירן אחרי המוט במקום לחזור לטריטוריה, לטובת ישיבת האלפות. בשעות הבוקר המאוד מוקדמות, ממש מעט אחרי זריחה, היא מוצאת את דרכה לגרינפינגרז ומושכת את תשומת ליבו.

גרינפינגרס מטפל באדמת הקיירן. מנכש עשבים ומסיר אבנים באודו מבמהם בשקט. הוא נראה מאוד שליו.

הפען היא מוודאת שהצעדים שלה עושים רעש בעלים ושהיא דורכת על כמה ענפים. "גרינפינגרז?"

"הי שלשלאות". נראה שרפאל הבחין בה הפעם. "מה שלומך?"

"לילה ארוך, אבל אין תלונות." היא מחייכת ואכן נראית עייפה. "באתי לבדוק שאתה בסדר. אתה לא חייב להגיד כלום, אני יכולה לשאול גם עוד שלושה ימים."

"האמת ש... כן. אולי אני חושש שהעונש לא היה חמור מספיק".

היא מרימה גבה. "Don't tempt me." ודוחפת אותו קלות בכתף. "העונש שלך הוא בזה שסופרוסין אמר שנועד לגדולות, שהוא חבר ספט אולי חודשיים, הוא התאורג שעליו הוא הכי סומך בספט. בזה שיפקפקו בך לעוד הרבה חודשים. הטקסים היו כדי להבהיר לאומה שהיחס הזה מוצדק." הטון שלה ענייני, לא מאשים, כמעט עדין אפילו, יחסית אליה.

"אני... תמיד לא הרגשתי נוח עם המידה בה סופרוסין בוטח בי. אני חושב שהוא תאורג' רב עוצמה ויעיל, אבל צר רואין וכופר בעיקר. הוא לא גארו שיוצא לי ללמוד ממנו הרבה על מיסטיקה. אותי עכשיו כשהוא לא בוטח בי אוכל לגדול לעומתו כמכשול, לפחות. אני גם לא נוטר לו טינה על הבחירה בנועד לגדולות, אבל זה קצת ברור לי שזה מכיוון שהוא מאוד דומה לו כתאורג'. וסופרוסין אוהב לאהוב את עצמו. מישהו צריך. גם הפקפוק של הציבור יבנה אותי. אבל אני מרגיש שזה משהו ששיחה עם סופרוסין ווידאה שיקרה. לא תוצאות המשפט".

"תוצאת המשפט והעונש הם שני דברים נפרדים." היא נותנת לו לדבר, ההבעה שלה לא מגיעה לחיוך ממש אבל היא קרובה. "אם אתה ממש רוצה לסבול, אני יכולה להרביץ לך קצת אבל אני לא חושבת שזה נחוץ. אם זה יגרום לך להרגיש יותר טוב אז אפשר."

"אני לא רוצה לחזור על הטעות שלי. יש לי רעיונות איך... אבל אני אוהב לתת לרעיונות לסחוף אותי. זה עובד".

"כל עוד אתה מערב אנשים אחרים. רעיונות זה חשוב, אתה יודע המון ויש לך יוזמה והבנה, אבל...תחלוק. תסביר. ללמוד מטעויות זה טוב ויפה אבל להשכיל לפני שעושים טעות זה עדיף, לא? אם משהו שאתה מתכוון לעשות ילמד אחרים, זה לטובת כלל האומה. חוץ מזה שהעורב אמר לנו לחלוק מידע לצורך החלטה מושכלת, אז בכלל."

"כרגע הפיתרון שלי הולך להיות משגיחים. משגיחים שהם משגיחים כמו שאני שומר האדמות".

"משגיחים זה רעיון מצוין. היו כאלה בעבר, לא? או שזה רק מטעם הוורדר?"

"היו לי. הם לא ראו לנכון להרחיב את הסמכות וההשפעה שלהם דרך התפקיד באותו האופן בו אני העמקתי את המשמעות של תפקידי שלי. חוץ מחרון האלה. אני אפעל לגייס לי משגיחים שמסוגלים למחשבה מחוץ לקופסא, ואעודד אותה".

"כל עוד המחוץ לקופסה שלהם לא מחוץ לתחום הסביר. אני בעד יצירתיות, אנחנו כאומה צריכים להיות יותר סתגלתנים." היא מועדת על המילה פעמיים ונושפת בעצבנות. "ללמוד שפה מרוח גורם לתופעות לוואי מעניינות. מילה מוזרה אבל היא מעבירה את מה שרציתי להגיד. הייתי מציעה לעזור אבל הכישורים שלי לא בדיוק מתאימים לזה אני חושבת."

"האמת שהצעתי לסולנום"

"או!" ההבעה שלה מתבהרת. "הכישורים שלו בהחלט יתאימו לכזה דבר. אשמח אם הוא ירגיש שהוא מסוגל לזה."

"זה יהיה אתגר שאם הוא יעמוד בו יוודא כי הקיירן מקבל דבר שהוא מאוד זקוק לו".

"הוא אמור להחזיר לך תשובה?"

"האמת שכשאני חושב על זה לא סיימתי לבקש ממנו. קטעו אותי. אדבר איתו שוב".

"אולי כדאי." נראה שהיא מתאפקת לא לגחך. "אשלח אותו לדבר איתך?"

"אפשר בהחלט".

העיניים שלה מזדגגות לרגע בקשר להקתי ואז היא מהנהנת. "המסר הועבר. ואם אתה בסדר, אז אני אניח לך ולשנינו יש ישיבת אלפות תכף."