גורים נפגשים במקרה: 6.4 בבוקר

סהר, נערה בת כ- 17, עוברת בין המזבחות בקיירן ובודקת את שלומם, תוך כדי קריאה בספר. שערה הארוך והחלק, הצבוע בוורוד, נופל בצמה על כתפה. היא לובשת מכנסיים קצרים בסגנון דגמ''חי משהו וגופיה שחורה- בגדים פרקטיים, אך כאלה שנראים כאילו הושקעה בהם מחשבה רבה, והם בהחלט מחמיאים לה. מפתח הצוואר של הגופיה חושף צלקת עמוקה בצד השמאלי של החזה שלה. כשהיא לועסת את השפתיים שלה בריכוז ניתן לראות גם עליהן צלקת, אבל היא קטנה ועדינה בהרבה. 
בהליכה באמצע הקיירן, בין המזבח של מקק לזה של חדי-הקרן, היא לחלוטין שקועה בפסקה מעניינת בספר שלה וממש לא מרוכזת בסביבה שלה. איזה צירוף מקרים מטורף זה יהיה אם במקרה היא תפגוש מישהו שהיא רוצה לפגוש במשך מלא זמן!

בארטוק, נער בן 16, יצא מפח אשפה בצפון הקיירן, הוא לבוש טרנינג וחולצה קצרה עם חולצה ארוכה מסביב למותניים שלו, הוא יראה קצת מבולבל אבל כשיראה את סהר הוא יתרכז בה וילך לכיוונה.
כשבארטוק יגיע למרחק של כ-10 מטרים מסהר הוא יסים  לב שהיא קוראת, הוא יתקרב עוד קצת בשקט ואז יגיד בקול מעט אם "סהר, שלום" הוא ירים יד אחת לשלום

סהר מרימה את מבטה הצהוב מן הספר, אישוניה המחורצים מתמקדים בו וחיוך ממלא את פניה. היא מנמיכה את הספר ומנופפת בשמחה. 
"שלום באראטוק! לא ראיתי אותך המון זמן."

הוא יחזיר חיוך אליה ויעמוד מולה "בהחלט לא מעט זמן" הוא יסתכל אל הספר, ואז בחזרה אליה "הלכתי לציד עם אלאסטור" כשהוא יגיד את שמו של אלאסטור קולו ישמע מעט כעוס ומעט גאה "אחרי הציד הלכתי לרוסיה ביחד עם חלק מהלהקה ועוד כמה חברים" הוא ישמע גאה כשיזכיר את רוסיה "זו הייתה תקופה מעניינת בשבילי, אומנם אני לא גלייארד אבל אני יכול לספר לך כמה סיפורים מעניינים"

"אני אשמח לזה מאוד! מה צדת עם מוצא אחרון?" היא שואלת בעליזות, וממשיכה ללכת. נראה שהיא מצפה שהוא יתלווה אליה.

הוא הולך איתה ומחייך "את האמת שלא באמת צדתי ביחד איתו, הוא יותר עילף אותי ואז השאיר אותי לשרוד בטבע, ביער מושלג" הוא יעצור לדבר לרגע אחד ואז ימשיך "אני צמתי שלושה ימים ואז מוצא אחרון לקח אותי דרך גשר ירח, ישר כשעברתי הוא הוריד לי אגרוף בפנים ועילף אותי, אחרי זה אני התעוררתי לבד ביער עירום לגמרי חוץ יחתיכת בד על העניים שלי וחתיכת עץ, אני נאלצתי לשרוד בטבע עם כלום חוץ מהחתיכת בד הזו, אני הסתובבתי הרבה זמן בסופת שלג עד שפתאום מצאתי נמרה, אני רדפתי אחריה עד שתפסתי אותה ואז גיליתי בעצם שהיא היא אימא לחמישה גורים" בארטוק ישתתק לרגע כשיזכיר את החלק האחרון, הוא יסתכל על האדמה ואז ירים מבט בחזרה אליה ואז ימשיך לדבר "אני חושב שכמעט הרגתי אותה, אני הייתי יכול להרוג אותה, אבל כשחשבתי על הגורים, אל איך שהם יהיו חייבים לשרוד בטבע לבד בלי האימא שלהם שנרצחה על ידי מפלצת" הוא ישתתק עוד פעם "פשוט לא יכולתי לעשות את זה, אז מותש ורנה אני נאלצתי ללכת לחפש אוכל ודרך להציל את חייה של הנמרה, אני הצלחתי למצוא דגים  בשביל להאכיל אותם ואצות בשביל לחוות את הפצעים שלה, ורק אחריי כל זה אני התעלפתי למשך זמן מסוים" קולו של בארטוק ישמע חלול במקצת, החיוך שלו נעלם בזמן שסיפר את החלק הזה בסיפור, בארטוק כבר ישתתק לגמרי באותה נקודה

עם התחלת הסיפור סהר לא נדמית כמוטרדת במיוחד, אבל כאשר פניו של באראטוק מרצינות כך עושות גם שלה. היא לא מופתעת מאף חלק ועדיין, ניתן לראות בעיניה אמפתיה לכאבו.
היא ממתינה להמשך.

הוא ירים את מבטו ואז יסתכל אל שלה ורק אז יבין שמשהו לא בסדר איתו, חיוך קטן יעלה על פניו אני לא יכול לספר לך את הסיפור בפעם אחת, אני רוצה לשמור קצת למוט שיבוא" הוא יסתכל עליה עם מבט מעט שטוטי בעיניים שלו "מה את עשית פה בזמן שלא הייתי כאן? העם יש חדשות בקשר לספט?"

"אבל... לעצור סיפור באמצע?" היא שואלת בצער, בבירור סקרנית.

בארטוק יחייך באופן ילדותי מאוד "עם אני אספר לך את כל הסיפורים שלי בפעם אחת מה אני אספר לך במוט או בזמנים אחרים" הוא ישמע כאילו הוא נהנה מהמשחק הזה "מה את עשית בזמן שלא הייתי פה?"

יש ראקון על צמרת של אחד העצים בקיירן, יתכן שהוא מקשיב לסיפור. יתכן שהוא משמש כשומר ראש לגור, יתכן שהוא פשוט בייביסיטר...

בתור תאורגית קשה לסהר להחליט, כנראה קומבינציה של השלוש.
(מכיוון שהיא מכירה בעלי חיים אמריקאים אני אוסיף את פיסת המידע שהראקון האומברלי קשור מאד בהגנה על צאצאים ומתקשר הרבה פעמים לתפקידי אם המאורה בספטים שנותנים לו מקום של כבוד, הוא ימות לפני שהוא יתן לצאצא שלו להיפגע)

בארטוק, אתה כבר רגיל להשגחה של הראקון, זה לא חדש לך

ייתכן שסהר מתכוונת להתעקש עוד, אבל היא מבחינה בדביבון ונראה שהוא לכל הפחות מעניין אותה מספיק בשביל לוותר על המשך הסיפור. בינתיים. היא מדברת מבלי להפסיק להביט ביצור הקטן.
"אני מתכוננת למבחן המעבר שלי כעת. התחלתי להשתפר בקרב מטווח קרוב, למדתי שני טקסים, חקרתי על חידה שניתנה לי, כמו גם על ים המלח ועל נהר הירדן. הלהקה איתה אני מתחנכת הצליחה לכבוש מבצר מידי ערפדים, ויש גם הרבה עבודה במאמצים לטהר אותו. יחד עם החובות הרגילות שלי, ריצות, והמחקר המתמשך על דרכי מרפא שונות, זה מילא את מרבית הזמן שלי. זה ו, אממ, אתה יודע. לבלות קצת זמן עם חברים."

בארטוק יסתכל אל התנועה וכשיבין שזה הראשון הוא לא יתעלם ממנו.
בארטוק יחייך כשהוא ישמע שסהר עומדת לעבור טקס מעבר "טקס מעבר?!" בקולו אפשר לשמוע מעט קינאה "ואוו, זה צעד גדול" הוא יסתכל אליה ויסרוק אותה עוד פעם, כלא מאמין "כמה זמן את גורה?" הוא ישקשק את הראש כאילו זו שאלה טיפשית "אמרת שאת והקבוצה שלך כבשתם מבצר של ערפדים?" הוא ישמע נדהם "אולי תוכלי לעזור לי להתאמן גם בקרב מטווח קרוב" הוא יציע, בארטוק יראה את סהר באור שונה לחלוטין ממה שראה אותה לפני כן

היא נראית קצת מופתעת מהתפאלות שלו. מבטה ניתק מהדביבון והיא מחייכת קצת בביישנות.
"ובכן... אני גורה כבר יותר משישה חודשים, ואני ללא ספק מוכנה להיות ברשות עצמי. המעמד נעשה קצת... לוחץ." היא מודה. "וכן. כבשנו את מבצר אפולוניה. זה היה ארוך ומסובך אבל הצלחנו. כרגע אני לא יודעת מספיק על קרב מהסוג הזה בשביל ללמד אחר, אבל אני יכולה לשאול את סולנום אם הוא מסכים שתצטרף לשיעורים שהוא מלמד אותי."

בארטוק יחייך אליה למשמע התשובות, אומנם מעט מאוכזב שלא סיפרה על מבצר פלוניה אבל גם סהר צריכה לשמור סיפורים לעצמה, הוא לרגע אחד יסתכל אל הראשון ואז אל סהר כאילו יש לו שאלה בקשר לנושא "אני לא יודע עם זה רגיל או לא, את האמת שרק עכשיו חשבתי על זה, אבל בשיעור הראשון שמפתח ברגים העביר לי אני והוא רצנו ברחובות בשביל שאני אכיר אותם, בנוסף גם עצרנו והאכלנו חיות והרוחות, אבל באחת הריצות שלנו פגשנו חתול פצוע, רובין אמר שהוא חבר וכנגעתי בו אני חטפתי חיזיון או משהו כזה, היה ריח מוזר של חומר דליק..." הוא מעקם את מצחו לרגע כמנסה להיזכר "נפלאם (napalm), באותו הזמן לא הנחתי לזה יותר מידי משמעות אבל אני רואה שבינתיים רק הרוח הזו עשתה את זה להבדיל משאר הרוחות* הוא יגיד "מה שאני מנסה לשאול זה, העם זה מסמל משהו? העם אני צריך להקדיש לזה יותר מחשבה או לשאול את המחנך שלי בקשר לזה?" הוא ישמע מסוקרן

העיניים של סהר מבריקות בסקרנות. היא נשענת קדימה.
"מה עוד ראית בחיזיון? ומה זה נפלאם?"

בארטוק מעקם את מצחו כהרגלו בניסיון להיזכר, בכל זאת הדבר קרה לפני הרבה זמן, הוא יגיד בהיסוס "אני זוכר שהחיזיון היה לרגע אחד, אני זוכר שרק הרחתי ריח של נפלאם ופרווה שרופה"
הוא ימשיך ויגיד "אני חושב שזה היה סבא חתול, היה על אחת מכפותיו סימן כוויה" הוא יפסיק לקמט את המצח ויגיד "נפלאם זה חומר בערה שהשתמשו בו בסביבות מלחמת העולם השנייה לזורקי אש, עכשיו כבר לא משתמשים בו כי לפי חוקי המלחמה אסור להשתמש הסורק אש כי זה לא אתי"

"זה מעניין... מאוד מעניין. בהחלט כדאי לך לספר למחנך שלך ולהיעזר בתיאורג' שמכיר את האיזור שלכם ואת הרוח. חזיונות מרוחות הם לא עניין של מה בכך. אסור לך להתעלם מהם."

בארטוק יגחך "את האמת שהוא היה איתי בזמן שזה קרה, הוא שאל אותי מה אני חושב שזה מסמל, כדאי שאני אציין שוב שזה קרה בזמן שאנו, הוא שאל אותי מה אני חושב שזה מסמל אבל אני חשבתי שזה רק מסמל את זה שהרוח של החתול או החתול עצמו נלחם במשהו, והמשהו ההוא שרף אותו" הוא לרגע יסתכל על האדמה "הנחתי שאולי את תוכלי לשפוך קצת אור בקשר לזה, אבל עם חושבים על זה אולי עדיף שאני אשאל תיאורג מהלקה שלי או אולי מישהו אחר באופן כללי" הוא יגיד את החלק האחרון באופן יותר מהוסס ושקט

"אני בכל זאת עדיין גורה... וחסרה לי היכרות עם הרוח או אפילו האיזור שלה..." סהר אומרת מעט במבוכה, אבל אז מרימה את מבטה ומחייכת אליו. 
"אבל, ובכן, אני רוצה לעזור. מהכירותי עם החתול בהרצליה, הרוח ספגה נזק רב מהאורגת, אל אף השגשוג שמביאה העיר לחתול בפיזי. שמעתי שבחיפה יש גם זיהום תולע רב. ייתכן מאוד שהחתול ספג נזק דומה. אם הוא עדיין פצוע, ייתכן שביקש את עזרתך. ייתכן שרצה ללמד את הגור החדש על עברו, על הצלקות שהוא נושא. אני חושבת שכדאי לך לדבר איתו, אולי עם חתולים אחרים, ולשאול אותם על ה... נפלאם."

בארטוק יהנהן "בהחלט אופציה, אני אשאל את המחנך שלי מתישהו", הוא יחייך ויסתכל אליה בעיניים, אולי הוא יצליח לקלוט משהו ואז ישאל "את מתרגשת ליהיות צעירה?" הוא ישמע מעט יותר רציני כשישאל את זה "את חושבת שאת תוכלי לעבור את טקס המעבר בהצלחה?" הוא אז ישקשק את ראשו כאילו הוא מבין שזו לא שאלה נכונה "כנראה שאת חושבת שאת יכולה לעבור אותו עם את הולכת לעשות אותו" הוא ימלמל לעצמו, אבל הוא לא ימלמל חלש "על מה את חושבת שיבחנו אותך" הוא יהנהן מעט כאילו זו השאלה הנכונה

קל לתפוס את מבטה. הוא נחשי ומלחיץ אבל היא נראית שמחה לעזור ומלאת חיבה כנה.
"אני... כן, אני מניחה שאני מתרגשת." היא עונה לשאלתו, כאילו קצת מבינה את זה תוך כדי. "אני מאוד רוצה טריטוריה... ולהקה... ואי אפשר להתכחש לכך שלהרוויח את שם המעשה שלי זה דבר מלהיב. אז כן, אני מתרגשת. אבל גם חוששת קצת. אני לא באמת בטוחה שאצליח במבחן... סיפרו לי מה הוא עומד להיות, אבל. אז אני מתכוננת כמיטב יכולתי."

בארטוק יסתכל אליה במבט מעט מבולבל"יש איזושהי דרך שאני אוכל לעזור לך להתכונן? כי עם את לא בטוחה שתצליחי אז זו ,לדעתי, חלק מהבעיה" הוא יגיד עם חיוך כאילו נזכר במשהו "ואני הייתי שמח ליהיות מישהו שיוכל לעזור לך בדרך להפוך לצעירה" הוא אז ישאל "מה בכלל המבחן עומד ליהיות?"

היא מחייכת אליו.
"שני חברי ספט חתמו עסקה עם הרוח של נהר הירדן, בשביל לעזור להציל בת דם שנחטפה. המחיר שהיא ביקשה אינו קטן. המבחן שלי יהיה לרצות אותה. מאז שגיליתי אני לומדת כמה שאני יכולה על הנהר ועל ההיסטוריה שלו, על רוחות של נהרות וכדומה. כמו שאמרתי, הכירות עם הרוח ודומות לה עוזרת מאוד. אם תרצה לעזור לי במחקר... זה יכול להיות נחמד. כיף."

בארטוק יחייך חיוך גדול "אני אולי לא מבין כל כך בנהרות אבל אני בהחלט יכול לנסות לעזור לך ללמוד ואפילו ללמוד בעצמי" הוא אז יחייך באופן מעט שטוטי "נשמע כאילו הם מנסים לתת לך לעשות את כל העבודה שאין להם כח לעשות" בארטוק יגחך, ואז ישתוק לרגע כשימשיך הקול שלו ישמע מעט שונה "מה בכלל הרוח רוצה? או מה את מתכננת לעשות בשבילה או להביא לה? העם זה טקס מסוים?"