גורים נפגשים במקרה: 6.4 בבוקר

היא צוחקת קצת.
"זה בערך מה שהם עושים- זו פרקטיקה מקובלת. הרוח רוצה מקום חדש לשכון בו. אני לא בטוחה למה, או איפה עוד היא עשויה לרצות לשכון, אבל אני מקווה שהיא תסכים להישאר לפחות באיזור דומה. הירדן הוא מקור המים העיקרי אשר זורם לים המלח, אותו ואת סביבתו אני מתכוונת לקחת כטריטוריה." ואז היא מביטה בו, והחיוך שלה נעשה קצת מתגרה.
"אתה שואל המון שאלות, בארטוק."

בארטוק יחזיר לה את המחווה וגם יחייך חיוך מתגרה "שאלות הם חלק חשוב ממני, במיוחד כשאני לא יודע, אלו אחד מהיתרונות בליהיות גור" הוא אז יתקרב וילחש לה באוזן כאילו זה סוד גדול "אני לא יודע עם את יודעת אבל את תאבדי את האופציה לשאול הרבה שאלות בקשר להכל כשאת תיהי צעירה" הוא יקח צעד אחורה, הוא יפסיק לרגע יישמע הרבה יותר רציני "אני אולי לא מבין יותר מידי אבל הטריטוריה שאת תקבלי זו גם הטריטוריה שאת תצטרכי להתמודד איתה, הכוונה היא שעם את תיקחי כל טריטוריה שתעלה בראשך ולא תחשבי על עצמך בתהליך אז יהיה לך קשה מאוד להסתדר עם התוצאות, כי אולי קיבלת טריטוריה אבל אולי לא תצליחי להסתדר שם" בארטוק יעצור לרגע, הפה שלו יהיה פתוח כאילו יש המשך אבל הוא יחליט שבמקום להמשיך ולדבר על משהו שאולי כבר שקלו אולי עדיף פשוט להגיע לנקודה "הכוונה שלי היא שאת צריכה לשקול גם שיקולים לגבי מה שאת תירצי לקבל ולא מה שאת מוכנה להתפשר עליו בשביל רוח, כי בסופו של יום זה הולך ליהיות הבית החדש שלך" בארטוק יסגור את פיו ויראה מעט נבוך מהעובדה שהוא כנראה סיפר לסהר את מה ,שכנראה, שסיפרו לה כבר או שהכינה לבד "את בטח יודעת את כל זה וכבר עשית את השיקולים האלו" הוא יגיד מעט יותר בשקט, כאילו זו הערה יותר בשבילו

היא מקשיבה לו בשקיקה, ונראית מרוצה מאוד ממילותיו. 
"אתה חכם מאוד, בארטוק. ולשאול המון שאלות זה נפלא. אני בהחלט אתגעגע לחלק הזה בחינוך... אתה מעלה נקודה נבונה וחשובה. טריטוריה היא בית, הקרקע מתחת לרגליך יכולה בקלות לקבוע אם תיפול או תמריא. את ים המלח אני רוצה במשך כמה חודשים, הרבה לפני ששמעתי משהו על רוח הירדן. זה מקום שצריך עזרה, ואני מאמינה שתהיה לי היכולת לעזור לו."

בארטוק יראה שמח כשתקרא לו חכם, פניו יראו מלאות גאווה כאילו זה הדבר היחיד ששמע מכל מה שאמרה, אבל זה לא "מה קרה בים המלח שהוא צריך עזרה?" הוא יוסיף וישאל "חשבתי שאפשר שתיהיה לך רק טריטוריה אחת, לפחות פה בישראל, עם את הולכת לקבל טריטוריה ליד הירדן אז את הולכת לעזוב אותה בשביל ללכת לעזור לים המלח?"
"העם את הולכת ליהיות לבד בטריטוריה החדשה שלך?"

היא צוחקת קצת. אולי על הגאווה שלו, אולי על חוסר הידע שלו בגיאוגרפיה. כך או כך זה נדמה ידידותי ולא לועג.
"נהר הירדן זורם אל ים המלח. הוא מקור המים העיקרי שלו וים המלח זקוק לזה. בגלל הייחודיות של מי הימה, המליחות הגבוהה והסגולות הרפואיות שלהם, בני האדם שואבים אותם בכמויות. הים הולך ומצטמצם. גוסס. המקום הזה צריך גארו.
ו... אני מקווה שלא. אני מקווה שתהיה לי להקה."

בארטוק יגחך "אה כן, ידעתי את זה" הוא ישים יד על העורף שלו ויגרד בעצבנות "את בטוחה שתצליחי להסתדר בלי להקה, אני יודע שאני בחיים לא הייתי מצליח לשרוד בלי להקה, פשוט כל כך לבד ומפחיד" יעבור לבארטוק רעד בעמוד השדרה כשהוא יחשוב על זה "זה גם היה מאוד מפחיד לצוד לבד, כשאלאסטור שלח/שם אותי ביער" הוא יסתכל עליה ויגיד "ליהיות בלי להקה זה דבר מסוכן, אני לא חושב שכדאי לך לעשות את זה לבד, אולי יש רוח תולע חזקה מאוד באזור שם? לבד זה יהיה קשה מאוד להתמודד איתה, ביחד עם להקה יהיה לך טוב" הוא יתן אגרוף ביד שלו ויחזיק אותו שם בעזרת היד, בארטוק ישמע מעט מפוחד מהמחשבה על ליהיות לבד, אבל הוא גם ישמע מעט דואג

סהר נראית די touched.
"להיות לבד לא מפחיד אותי. אבל... אתה צודק. עדיף להיות ביחד." היא נשענת קצת קדימה. "מה מעורר בך כזה חשש, במחשבה של להיות לבד? אתה נראה חיוור רק כשאתה מדבר על זה."

הוא ישים יד על העורף שלו באופן מעט מובך "אין באמת סיבה מיוחדת" הוא יגחך בעצבנות "זה יותר העובדה שפשוט גדלתי בבית עם המשפחה שלי כל חיים בסביבה מאוד מחבקת, ליהיות לבד ועוד בתור גארו כשיש הרבה יותר סכנות, פשוט ניראה לי מפחיד מאוד" בארטוק מקווה שזה לא ברור מידי שהוא לא מרגיש בנוח ליהיות בלי המשפחה שלו "אני יכול לומר ששרדתי את הציד שלי רק בגלל שמצאתי משהו דמוי משפחה..." הוא ישתתק לרגע כשיבין שכמעט חלק עוד משהו מהסיפור הגדול שדאג כל כך להסתיר "אני רק מקווה שאני אצליח ליהיות הכי טוב עכשיו" הוא יסתכל אל סהר באופן מסוים בהערצה שיגידו את זה

"אני מבינה אותך." סהר נאנחת קלות. "גם אני באתי ממשפחה מאוד... הדוקה. קשה להיות רחוק מהם. איך הייתה המשפחה שלך?"

בארטוק יראה מעט עצוב "אהבתי אותם מאוד, כשאבא שלי הבין שאני עומד להשתנות אז הוא שלח אותי לישראל להתחנך אצל מפתח ברגים, יש סיפור ללמה דווקה ללמוד עם רובין אבל זה כבר סיפור שהוא יספר ולא אני, הם תמכו בי גם כשהלכתי מהבית, למזלי לפני שהגעתי אבא שלי לימד אותי קצת על אומת הגארו לכן אני לא לגמרי חסר ידע, את רוב הדברים שלימד אותי אלו כנראה דברים שאת יודעת וכל גארו יודע לכן אין צורך להסביר" בארטוק כל הזמן ינסה לשנות נושא כשידבר אבל הוא לא יתן לעצמו להתחמק מזה "יש הרבה דברים שאני מתגעגע אליהם, היו לי הרבה רגעים שם בבית כשאני ואבא שלי נלחמנו בשלג או כשאני ואימא החלטנו להכין פנקייקים, או אפילו כשאבא שלי לימד אותי על כל מיני מלחמות" בארטוק ישקשק את ראשו כמנסה לצאת מזה, הוא יתקשח לרגע "לא משנה, עכשיו זה הזמן ליצור רגעים חדשים עם המשפחה החדשה שלי, כל מה שהיה היה ועכשיו..." הוא יעצור לרגע ויזכר למה הוא באמת באמת לישראל "עכשיו זה רק להצליח" הוא יגיד בקשיחות, מתחת לכל המעטפת שהוא יצר באותו רגע אפשר להרגיש את העצב בקול שלו, של לעזוב את הבית והמשפחה התומכת

היא לא נראית מתרשמת מן המעטפת הקשיחה כלל.
"זה נשמע נפלא, להכין פנקייקים עם אימא שלך. על אילו מלחמות אביך לימד אותך? היו לך אחים?
אני למדתי בזמן שלי כאן שלפעמים עוזר לדבר עליהם, במיוחד בקול. זה עוזר לא לשכוח, ועוזר עם הגעגועים. אתה יודע... זה בסדר להתגעגע, בארטוק."

בארטוק יסתכל אל האדמה וינסה לא ליצור קשר עין "אני מעדיף לא לדבר על זה, אני לא אוהב את ההרגשה שזה נותן לי" הוא יגיד באופן מאוד ישיר
"יש לי שאלה אלייך, כשאני השתנתי אז כולם אמרו לי מזל שזה היה עם עוד גארו באזור, בנוסף רובין סיפר לי את הסיפור של איך שהוא השתנה, זה גם סיפור שאני הכרתי באופן חלקי, את מסכימה לספר לי את הסיפור של אין שאת השתנית" הקול של בארטוק ישמע, עדיין, מעט עצוב "עם זה בסדר מצדך" הוא יוסיף שנייה אחרי

"הממ, טוב, גם אני הייתי ברת מזל. לא היה גארו מאוד קרוב, אבל גם לא היה אף אחד אחר, ולכן לא היה לי במי לפגוע." היא זעה מעט באי נוחות כשהיא מדברת על זה, אבל מתאמצת לגייס את כוחותיה ולהמשיך לדבר בקול רגוע. 
"אני... באתי ממקום מאוד... מוגן. הרבה נעשה כדי למנוע מאנשים מבחוץ לחדור פנימה. לרוע מזלי, חלק מההגנות האלה פועלות גם כלפי מי שמנסה לצאת. התקרבתי יותר מידי לגבולות מתוך סקרנות, ונפלתי בהן. רוחות אימה. החלקתי לאומברה. זה היה... לא נעים."

בארטוק יראה מסוקרן "את כל הזמן מדברת על איך שהגעת ממקום אחר, אבל כאילו לא מקום אמיתי, לפחות בעיני אלו שלא יכולים לראות דרך הרעלה" הוא יתן למילים שלא רגע אחד לצוף באוויר, ואז ימשיך
"העם יש לזה סיבה או שאני סתם נותן משמעות לדברים" הוא יגיד עם חיוך קל

"אתה מאוד נבון." היא אומרת שוב, בהחלטיות. 
"זה נכון. המקום ממנו הגעתי הינו בלתי נראה, בלתי נשמע ובלתי חדיר. בהחלט עבור מי שמעבר לרעלה וגם עבור רוב מי שתחתיה. הוא קיים כמו בועה מנותקת לחלוטין בעולם הפיזי."

בארטוק יטה את הראש מאט בבלבול "אני לא מבין" הוא יגיד בהחלטיות "את בת אדם בכלל?" הוא ישאל חצי בצחוק חצי ברצינות "א-נ-י מ-פ-ו-ל-י-ן" הוא יגיד כל אות כהברה בפני עצמה כאילו מדבר לחייזר "מ-א-י-פ-ה א-ת מ-ג-י-ע-ה?" בארטוק יתקשה להחזיק פרצוף ישר ויגחך קלות כאילו ממש מתאפק לא לצחוק, הוא יותר מחכה לראות עם סהר תצחק מהבדיחה שלו ורק אז הוא ירשה לעצמו לצחוק

סהר לא נראית משועשעת. למעשה, היא נראית די נעלבת.
"כן, אני אנושית." היא מתיזה. "ואני מטריטוריה של אוקטנה, שמבודדת מהעולם החיצון על ידי רוחות מגינות, באמצע המדבר הריק-מאדם של ניו מקסיקו. אין צורך לדבר אלי ככה. אני לא איזה יצור."

החיוך אל פניו של בארטוק יעלם בדיוק כמו שהופיע ויהפוך למראה מתנצל, הוא יגחך בעצבנות ויגיד "אני לא התכוונתי להעליב, אני ממש מצטער שלקחתי את זה לכיווו הזה" הוא יגיד במהירות, הוא יסתכל אליה במבט מתנצל "איך את הצלחת לשרוד במדבר, אני בקושי מצליח לשרוד כאן בחום" הוא ישמע מאוד עצבני לנסות לשפר את המצב שלו "העם..." הוא ישתתק ברגע שיוצא את המילה מהפה שלו "לא משנה, איך הגעת לישראל מהמדבר? למה דווקא ישראל?"

היא נושפת, ונרגעת.
"זה בסדר. ברור לי שלא הייתה לך כוונה רעה. בכל מקרה, לא היה קל במדבר. אבל לפחות ירד הרבה פחות גשם מאשר שירד פה בחורף...
זו שאלה טובה, למה דווקא כאן. אני לא בטוחה בעצמי. התשובה הכי טובה היא בגלל שגרינפינגרס נבחר לחנך אותי, והוא כאן. למה אתה בישראל?"

בארטוק גם ירגע במקצת, יהיה עדיין ברור שהוא טיפה מהוסס "כשאבא שלי הבין שאני הולך להשתנות הוא החליט שהוא שולח אותי ללמוד עם מפתח ברגים, אז הוא שלח אותי לישראל וכאן פגשתי את רובין" בארטוק יחייך ""למה דווקא גרינפינגרס מחנך אותך? מי בחר אותו?" בארטוק יראה מעט מבולבל מהבחירה "אני יודע שאבא שלי בחר שאני אתחנך אצל רובין בגלל שהוא בוטח בוא וגם בגלל שהוא אחלה מחנך" בארטוק יגיד את החלק האחרון עם גיחוך שייפסק בדיוק כמו שבא כאילו הבין שמה שאמר לא מצחיק כמו שזה נשמע בראש שלו

"סבא-רבא שלי בחר אותו. כלומר, בערך. הוא בחר את המחנך של גרינפינגרס, רשף, כיוון שרשף הוא נצר לאותה השושלת כמוהו. רשף סירב, אך הציע במקומו את גרינפינגרס. סבא רבא שלי הסכים ו... ובכן, הנה אני. בחצי ההפוך של כדור הארץ." גם היא צוחקת, למרות שגם אותה לא נראה שזה כל כך מצחיק.
"כיצד אבא שלך ורובין מכירים?"

בארטוק יראה קצת לא בטוח "יש ביניהם סיפור, זה גם הסיפור שינוי של רובין, אני חושב, שבוא הוא כעיקרון עשה מעשה בשביל אבא שלי, אני לא לא אמשיך את הסיפור כי זה לא משהו שאני אספרזה משהו שאת יכולה לבקש לשמוע מרובין" בארטוק יגיד את החלק האחרון כאילו קצת חבל לו לא לספר את הסיפור "אני יכול לומר שרובין לא מרגיש בנוח לספר אותו כי כשאני שאלתי הוא הראה סימנים של קושי" על פניו של בארטוק תעלה הבאה של תהיה "כשאני חושב על זה אני הייתי רוצה לשאול אותו למה הוא מסתובב עם המפתח ברגים וכמה זמן הוא איתו" בארטוק יסתכל אל סהר "את אולי יודעת למה?"

"זה מובן. הרבה גארו לא מרגישים בנוח לדבר על השינוי הראשון שלהם." סהר אומרת, ומביטה בבארטוק במבט רב-משמעות וסקרן.
"ולא. אני לא יודעת למה הוא סוחב את מפתח הברגים איתו. שיערתי לעצמי שזה פשוט הנשק המועדף עליו."

בארטוק יגלגל עיניים "זה ברור מאוד, איך שכל פעם שהוא מרגיש לחוץ הוא שם את היד על הכלי, אבל זה גם השם מעשה שלו, לא?" בארטוק יראה לא בטוח "זה חייב ליהיות משהו יותר מסתם כלי נשק" בארטוק יחשוב מעט ואז ישקשק את ראשו מעט, כאילו חוזר לפוקוס "מה יהיה שם המעשה שלך?" בארטוק ישאל בתהייה "לפחות מה את חושבת שהוא יהיה או בקשר למה?" בארטוק יראה מאוד מסוקרן "איך שם מעשה בכלל נקבע?"

"שם מעשה נקבע על ידי גליארד, על שם המעשה המרשים שעשית על מנת להפוך לצעיר. הוא אמור לתפוס לא רק את טקס החניכה שלך, אלא גם את מהות האתגרים איתם היית צריך להתמודד. במידה רבה, את המהות שלך. אתה צודק. אם הוא נקרא מפתח ברגים רק על שם הנשק שלו, מבלי שלדבר יהיה שורש עמוק יותר, כנראה שבספט בו הוא התחנך לא היו גליארדים מוצלחים במיוחד. קשה לי להאמין שזה הוא המצב.
בכל מקרה, אין לי דרך לדעת מה יהיה השם שלי, אבל... אם הייתי צריכה לנחש..." היא מושכת בכתפיה. "אולי תהיה בו התייחסות לנהר, או לאפלה, או לנחש. זה סביר, בסך הכל."