13.9, פרי הרוח ולב בטוח אוכלות קינוח בטעם תפוח

"מנסה." רואהן אומרת ומושכת בכתפיה. "איך עם הלהקה החדשה?"

"טוב." מרתה אומרת. "עדיין לומדים להכיר זה את זה. אבל טוב. איך עם שלך?"

"אני עוד לא איתם יום, עדיין די מוזר. אבל אני שמחה שאני כבר לא לבד."

מרתה מחייכת אליה ואומרת ברוך "גם אני. היית לבד זמן רב?"

"עזבתי את מגני הנעורים באמצע יוני בערך, מאז הייתי לבד. "

מרתה מהנהנת בהבנה. "איבדתי את הלהקה שלי במרץ."

"מה קרה?"

"הם נפלו בקרב." פרי הרוח אומרת. "מול רקדני ספירלה." כאב ואבל מתחילים להזדחל לקולה.

נראה שרואהן מכירה את הכאב. "אני מצטערת. חבר להקה שלי נפל בהגנה על הטריטוריה ביחד עם 10 בני דם מהקלאן בזמן ההתקפה שאחותי נחטפה בה לפני כמה חודשים. זה חרא."

"כן. אבל הם מתו בגבורה."

"זה לא מקל על הגעגוע" רואהן אומרת בקול חנוק קלות. "הו, התה שלך מוכן" היא לוקחת ספל מהמטבח, ממלאת אותו במשקה הריחני מהפינג'אן ומגישה למרתה. "תרצי לאכול משהו ליד?"

"אני אשמח, אם משהו כבר מוכן." מרתה אומרת ולוקחת את הספל שלה. "תודה."

"אין בעד מה" רואהן אומרת ומביאה למרתה קערת מרק עוף חם ומנחם.

"תצטרפי אלי?"

רואהן ממלאת עוד קערת מרק ומתיישבת מול מרתה, מתחילה לאכול בשקט.

מרתה מחכה שרוהאן תתחיל לאכול, ורק אז מתחילה לאכול בעצמה. נראה שטעים לה. "זה מצוין." היא אומרת.

"תודה, למדתי לבשל את זה אחרי שהגעתי לפה. הבנתי שזה אוכל שאופייני ליהודים ואומרים שהוא עוזר להתמודד עם מחלות."

"מרק עוף זה בריא." מרתה מאשרת. היא בוחנת את המטבח המאובזר. "יש כאן כל כך הרבה כלים... אני לא יודעת מה עושים עם חצי מהם."

"גם אני לא. אני עדיין מסתבכת עם ה.." היא מחפשת מילה שהיא לא זוכרת כמה רגעים "כיריים! קוראים למכשיר של האש כאן ככה. אני לא אוהבת להשתמש בכל המכשירים האלה, זה סתם מסבך דברים ואוכל טוב צריך להיות פשוט בעיניי"

"עוד לא התרגלתי לכל ה...ציוד הזה בקיירן." מרתה מודה לאחר רגע של שתיקה. "בהר פרא היינו מבשלים רק על מדורה."

"לנו היו כיריים, אבל פחות מסובכות. וגם הרבה מהאוכל עשינו על מדורה, זה יוצא טעים יותר ככה" רואהן עונה לה עם חיוך. "מתרגלים לדברים האלו. זה לוקח זמן אבל מתרגלים"