8.4 - אשלין+דרור

זאת... לא שאלה שהוא תהה עליה עד עכשיו. הוא מקמט גבות..
"אהה.. למה זה משנה?"

"כי גם אני ראיתי משהו כזה. רק בלי חד הקרן."

"מזתמרת? באיזה קטע?" שפת גוף מעט מגננתית

"כשעשיתי מדיטציה כדי לתקשר עם הסרג'נט. ראיתי קרב ממלחמת העולם הראשונה," אשלין אומרת, "מטוסי קרב ופיצוצים וגז רעיל. וחיילים בשוחות. כמו שאתה ראית."

"כאילו, זאת הייתה מלחמה ממש גדולה עם המון אנשים.. אם זה באמת זה הכוונה.. הייתה המלחמה.. כאילו עד שהייתה עוד אחת, כאילו"

"תמיד יש את האופציה שזה צירוף מקרים," אשלין מסכימה, "אבל תחשוב על זה. לא היו גארו בארץ מאה שנה. מאז המלחמה. אתה הראשון, ואתה רואה את החיזין הזה. אני עוברת לישראל, ומקבלת לכבוד זה פטיש עם רוח של חייל מהמלחמה מזקני השבט."

"את יודעת איזה רוח יש בפטיש? אולי זה רוח של מישהו שנלחם שם. ושוב.. רוחות מלחמה, המלחמה הגדולה.. כאילו אם משהו היה קשור אליי הייתי מנחש שזה יהיה משהו מהמלחמות של ישראל, איזה ששת הימים כזה או כיפור."
הוא אומר, ולא אומר משהו נוסף שהוא מקפיד לא לומר

"כן, הרגע אמרתי - סרג'נט גרנט, חייל אמריקאי ממלחמת העולם הראשונה. זו כן מלחמה שקשורה לישראל. היו פה הרבה קרבות. ויש משהו שאתה לא מספר לי," היא מסיימת בחיוך.

"נו אז עוד יותר אפילו, אם זאת היתה מלחמה גדולה שקרתה כאן!" הוא פותר
"וכלום, עוד מלחמות ישראל.. לבנון השנייה ואלה."
במידה והיא חדת הבחנה, היא עלולה להבחין בהבלך של עווית קטנה בצד פיו לפני שהוא עובר לבחון את הרצפה והעצים מסביב

אשלין מהנהנת בהבנה. "אמרת שאתה מהצפון, נכון?" היא שואלת ברכות, "הבנתי שהיה קשה שם."

"כל המדינה הזאת מתהפכת על הראש פעם בשנתיים שלוש. לא משנה איפה אתה גר. באמריקה יותר קל, לא? כשאין באמת שכנים"

"כן. אני מצטערת. אנחנו לא חייבים לדבר על זה אם אתה לא רוצה."

"אין ממש מה לדבר." הוא אומר, ומדגים

אשלין מהנהנת, שותקת לכמה שניות, ואז אומרת "אני עדיין חושבת שיכול להיות שיש פה קטע."

"איזה קטע? שגם האקדח שלך הוא רוח אבות שלי?" הוא טיפטיפה עצבני

"מה? לא!" היא אומרת, מבולבלת, "אבל שיש סיבה שקיבלתי אותו. תראה, לקבל פטיש במתנה מזקני השבט זה כבוד גדול. זה לא משהו שכל צעיר טרי זוכה לו. לא השליתי את עצמי לרגע שזה בגלל שהייתי גורה מדהימה," היא צוחקת, "אבל הנחתי שזה בגלל אבא שלי. אבל אז למה דווקא חייל ממלחמת העולם הראשונה? לא יכול להיות שיש משהו מאחורי זה?"

"חשבת לשאול אותם? לשאול שאלות אמור להיות חשוב, לא?"

אשלין מהנהנת. "אני יכולה לשלוח הודעה למחנך שלי... כמו שאני מכירה אותו הוא יגיד לי לגלות לבד," היא צוחקת, "אבל אולי שווה לנסות."

"נשמע כמו תוכנית. מה השעה?" הוא מעיף מעצמו שאריות דשא

אשלין בודקת בטלפון. "שתיים וחצי."

"אז אני צריך לתפוס את כספית לפני שאני אאבד אותו בסיור. בהצלחה במיקום החדש!" הוא מסיים להתמתח, ומאפשר לה לענות לפני שייעלם

"תודה! סיור מוצלח!" אשלין מאחלת לו.

הוא קורץ ומתרוצץ לכיוון החורשה