1.3 לילה. בקרת נזקים

"טוב מפתח צינורות בום" מודגש ברגש של זעם "בוא נניח דברים בצד כי הארכנו די ויותר את הכנסת הארוחים הזו ובפעם הקודמת שלא כיבדתי איזשהו חבר להקה שלך" עותר שניה וחיוך עולה על פניו והוא מנסה להיזכר " הועבר לי שאני לא רצוי שם אז בוא לא נגיע לדרכחם כאלו" הוא מביט על האלפא שלו "גיבורים גדולים כן התעללו בי ואני רכיל לכאב אבל זה משהו אחר אני לא מאמין שחברי להקה שאמורים להיות נאמנים יהיו כל כך אדישים כאשר חבר להקה שלהם חוטף מכות, טוב למדתי משהו עלינו היום" הוא מתקופף עוטה את עצמו בצל ונעלם משם

הערה: לוקח קצת זמן להתכופף, להתעטף בצללים ולברוח משם. בנוסף, כל רוחות החשכה במקום מכירות את ראילאנד ורואות בו כאחד משלהן. וכעת נמשיך:

תוך פחות משנייה ראילאנד מבזיק לקרינוס ונועץ את הטפרים שלו עמוק בגב של ויויקטוס, מרים אותו ומרסק אותו בכוח אדיר על הקרקע בחבטה שכנראה כלוב הצלעות שלו ירגיש טוב טוב. הוא דורך לו על הראש ובעודו מסנן בטון שקט ונעים: "לסבלנות שלי יש גבול. אתה קרוב אליו. כשתעבור אותו - כבר לא נהיה להקה."

ואז הוא מוציא את הטפרים מהגב שלו (ולא בעדינות), חוזר חזרה להומיד ומאפשר לו לעזוב.

**הערה: לא באמת נפרק את הלהקה. מטעמי אופפליי**

ויויקטוס מביט מבט מיוסר אל רובין (אני אסביר את הקטע יש לי בעיה עם שמות וזה שם שלו משתנה אז אם אני זוכר אותו זה יותר קל לי לפנות בכבוד מאשר בשם מעשה שהשתנה כבר) ואומר בקול תקיף ומלא זעם "טוב עכשיו אני אשאל אותך שאלה אחת פשוטה, בשביל מכרסם עצמות, האם אתה מרוצה?" ועוזב את איזור השיחה

מפתח צינורות יחזיר מבט סבלני ומקבל מושך כתפיים ועונה "טעות בשבט. אנחנו נושמים אז אנחנו מרוצים" הוא ישאר לשבת ישתוק לרגע ויביט בחברי הלהקה האחרים (אם מישהו מכם רוצה להגיד משהו לפני תרגישו חופשי לומר שאתם חותכים פה ומדברים לפני שרובין ממשיך) אני יודע שזה לא ממש ממקומי ובטח לא ממש מה שמעניין אתכם עכשיו, אבל אתם תרצו להמשיך בשיחה?"

(ויויקטוס פצוע ועצבני הוא בחוץ)