3.4.19- ניקה ושלשלאות מנופצות

ניקה תשהה בפיזי במתחם האורחים. היא תהיה באמצע מדיטציה

שלשלאות מנופצות עוברת שם, נושאת סלסלה עם כלי גינון, וכמעט מועדת על האורחת. "אה, אופס. שיט. סליחה." היא הולכת סביבה בתקווה שהצליחה לא להפריע לה במדיטציה.

היא פוקחת את עיניה ושמה לב לשלשלאות מנופצות.
"כלום לא קרא. אני במילא עמדתי לסיים" היא אומרת וקמה מהישיבה המזרחית

"אני ניקה. אארון בוגרת לנוקמות השחורות. נעים להכיר"

"שלשלאות מנופצות, פילודוקס פוסטרן לפיאנה, אלפא ללהקת חולי ירח הרצה אחרי פיבי, שומרת האדמות של הספט." היא מציגה את עצמה בחצי חיוך. היא נראית, גם למי שלא מכיר אותה, עייפה כלשהו. "שמעתי שיש אורחת נוקמת שחורה, נעים מאוד להכיר."

"גם אותך" היא אומרת עם חיוך רחב
"אני מבינה שאת האלפא של הלהקה שרצה תחת ארטמיס. לא כל יום שיוצא לפגוש גארו שרצים מתחתיה"

החיוך מתרחב. "שמעתי שהיה לך ויכוח על זה עם הבטא שלי. התברכנו שהגבירה בחרה בנו, זה כבוד שאנחנו מנסים לעמוד ברף שהוא מציב לנו."

"אני וחרמש דמים החלפנו דף חדש. לפרנרירים ולנוקמות יש את המתחים והמחלוקות שלהם אבל הוא נראה כמו גארו קומפטנט- בעיקר אם הוא בטא בלהקה של ארטמיס."

"הוא גארו ראוי, מכובד ומוכשר, גם בקרב וגם ביחסים מול רוחות. אני מאוד מרוצה שהוא בטא שלי והוא מעולם לא נתן לי - או לפיבי, אני מעריכה - סיבה לפקפק בו." היא מהנהנת. "אני שמחה שהתחלתם בכל זאת ברוח טובה, הבנתי שאת מתכוונת להישאר כאן לתקופה ולעזור עם עניין רמת הגולן?"

היא מהנהנת
״שמעתי מחברתי לשבט במחנה האחיות על מה שקרה שם. פשוט נורא שמישהו ישתמש בפרא ככה. כדי להרוס ולפגוע בחסרי ישע... ללא התחשבות.״

"גם הפרא יכול להשתגע. או, במקרה שלנו, ליפול לתולע ולנסות להביא את המבוך למישור הפיזי. וזה אכן די נוראי, הייתי שם פעם פעמיים כדי לעזור, זה מקום מסוכן ולא נעים. אבל חבר להקה שלי עושה מה שהוא יכול כדי לעזור שם, וכמובן גם אנחנו. הוא רץ עם הלהקה שהחזיקה בשטח הזה בעבר."

היא מהנהנת בצער כשדימפנה מציינת שהפרא יכול להשתגע. "בזה את צודקת. אם כמה שאנו שואפות להגן ולטפח את הפרא- יש לו פוטנציאל בלתי צפוי- וללא הכוונה הוא הפוטנציאל השלילי שלו יכול לגרום לנזק.
איך קוראים לחבר הלהקה שלך? אני אשמח גם לדבר איתו"

"טעות לעולם חוזרת, אני די בטוחה שגם הוא כבר פגש אותך מאז שאת כאן."

״אני אכן פגשתי אותו. הוא גם הראה לי אכפתיות רבה לגבי הרמה והוא הקורא לווילד. הוא נראה כמו גארו קומפטנט אבל הוא צריך לעבוד על הטקט שלו״

"תאמיני לי אם אני אגיד לך שהמצב עכשיו הוא אחרי שיפור משמעותי, ברמת הטאקט שלו? הוא בחור ישיר, יש גם לזה יתרונות. והוא גארו משכמו ומעלה, למרות שאם הוא ישמע אותי אומרת את זה זה יעלה לו לראש."

״אני מניחה שהוא רץ עם גארו ששיפרו אותו. אחרי הכל זה כוחם של להקות.
אני יכולה להגיד את אותו הדבר לגבי הלהקה שהייתה לי.״

"חלקית להקות, חלקית דברים אחרים. חלקית הוא עצמו. אבל כן, זו אחת הסיבות שלגארו עדיף להיות בלהקה. השלם גדול מסכון חלקיו, כמו שבני אדם אומרים."

היא מהנהנת וחיוך מלנכולי עולה על פניה
״אני כבר חמש חודשים ללא להקה. חצי מהן מתו בריצה להקים קיירנים בגלאפגוס.
הבדידות לא קלה... גם החשש לא לאבד אחיות שוב.״

הנהון תשובה רציני. "שמענו את הסיפור, נשמע מפואר ורב תהילה. ועדיין, גם אם זה היה למטרה טובה עצוב לאבד אחיות ללהקה. לי היה מזל עצום, בהתקפה הגדולה של הספט על פיט הספירלות בעזה כל הלהקה שלי שרדה. מעטות הלהקות בספט שלא ספגו אבדות."

״כן... כמו להקת עין הסערה לדוגמה שמעתי שהם איבדו את הגליארד והראגאבשית שלהם.״

"כן, בין היתר. עוד להקה איבדה את האלפא והתאורגית, ומלהקה אחרת רק האלפא נשארה." היא מאשרת בטון מהורהר. "והן לא היחידות, להקות אחרות איבדו חבר אחד. להקה של גארו מספט אחר שבאו לעזור לא חזרו בכלל. קרב קשה. אבל אני מאמינה שהסבנו להם יותר אבדות משהם לנו, ולמדנו הרבה, אז זה לא היה לשווא."

היא מהנהנת מבטה מלא בחמלה לאלו שנפלן
״בכל פעם כשאני יוצאת לריצה אגל מזכירה לעצמי שאני עושה את זה למען גאיה ולמען הנוקמות שבאו לפני. לא משנה עד כמה ההגזירה של חוט חיי תהיה מרה ולא הוגנות- אני יודעת שככל שהחוט רץ אני עשיתי את מיטבי לקדם את מטרותי.״ היא אומרת עם מבט חדור מטרה
״שיעור חשוב שלמדתי מהמחנכת שלי.״

"חשוב לצאת לכל ריצה כאילו היא האחרונה ולהיות מוכנה להתייצב בפני גאיה ולתת דין וחשבון על החיים שלך לפני הגלגול הבא." דימפנה מהנהנת. "ומצד שני, גם לתכנן לעתיד זה חשוב. את כאן רק לצורך פרויקט מסוים, לרמת הגולן, לא? כבר חושבת על אחרי זה?"

״אני אהיה פה כדי לעזור עם רמת הגולן עד מתי שהם לא יצטרכו את עזרתי.
ברגע שהם לא יצטרכו את עזרתי... אני אלך למקום הבא שבו צריך אותי. אם זה יהיה בישראל, ביוון או בארץ אחרת אני לא יודעת...״ היא אומרת ואז מוסיפה
״אני לא אוהבת לתכנן רחוק. ראיתי איך זה יכול לגרום לאחרים להנעל ולהתרסק ברגע ש תוכניות שלהם לא מתממשות- או שהם מתים עם צער רב על חרטות.
כן יש לי יעדים וערכים שאני רוצה לקדם- אני פשוט לא מתכננת ובונה פרטים לגבי איך לעשות את זה.״

היא שוקלת את התשובה ושפת הגוף שלה משדרת הסכמה מסויגת. "אני חושבת שגם אני הייתי ככה, לפני שבאתי לכאן. לא היו לי תוכניות. אבל מרגע שיש להקה, טריטוריה, מטרות, אנשים שתלויים בי, אין כל כך ברירה אלא לחשוב קדימה. לראות איך בונים משהו יציב שיהיה אפשר לעבוד ממנו."

היא מהנהנת בהסכמה ומסתכלת עליה במבט נבוך
״אני מקווה שאני אשיג את הדבר הזה בקרוב...
איזה סוג של מטרות יש לך עם להקתיך בטריטוריה? מה האתגרים שלכם?״