3.16.2020- ניקה ושלשלאות מנופצות

ניקה תחפש את דימפנה בקיירן. היכן היא תמצא אותה?

אכן בקיירן, מפטרלת באומברה.

"צהריים טובים שלשלאות מנופצות. מה שלומיך? לא דיברנו מאז טיהור הרמה"

"אמת. מה שלומך?"

"בסדר. בינתיים משגיחה על הטריטוריה ברמה." היא תגיד
"את מגינה בספט אם אני זוכרת. למי אני צריכה לפנות כדי להשיג את התפקיד?"

"לוורדר. התפקיד נמצא תחת תיגר כרגע, אבל אני מאמינה שפני הרצון הוא הכתובת לכרגע עדיין. אם הוא ינצח הוא ימשיך להיות."

"בסדר. אם כך אני אדבר איתו אחר כך." היא תגיד ואז תוסיף
"מאוד התרשמתי מאיך שפעלת בריצת טיהור. את חכמה ויודעת לשמור על קור רוח בעת צרה."

היא מטה את הראש קלות. "תודה. אני מנסה. המצב שם נגרר יותר מדי זמן בשביל שטעויות שנובעות מפזיזות היו משבשות אותו יותר."

״כן... אני הבנתי מהדיווחים שהיו גורמים שונים שגרמו לזה לצאת מכלל שליטה- כמו חוסר היציבות של נוחכות להקתית שם- חלק מזה הגיע מסכסוכים וחלק מזה הגיע מחוסר מזל טרגי.״ היא תגיד
״אני גם הבנתי שישנם איומים גדולים בארץ אפילו יותר מזה. כמו הקראקן שהבטא שלך היה צריך להתמודד איתו לפני כמה ימים באילת.״

היא מרימה גבה. "כזה יש אחד פחות, אחרי שהם חיסלו אותו. קרב מהולל ומרשים שנהנה מסיוע של רוחות חזקות. אני צריכה לכתוב סיכום שלו כדי שהוא יהיה תשובה לפעם הבאה שאיזה אידיוט יגיד שתאורגים לא יועדו על ידי גאיה ללחימה." היא מגחכת. "בכל מקרה לא חסרים איומים במקום הזה. התולע התפרע בלי יותר מדי הפרעות בתקופה שבה לא היו כאן גארו וייקח זמן לכבוש עוד ממנו חזרה."

"אכן. אני שמעתי שעבר יותר מעשור מאז שהספט הקודם נחרב ב-2004." היא תגיד.
"במקום הזה יש פחות יציבות מהספט הקודם שלי ביוון. לכן אני חושבת שהנוחכות שלי תהיה יותר חיונית כאן לזמן הקרוב." היא תגיד
"מה בדיוק הביא אותך לספט?"

"שלחו אותי לעזור. יצאה קריאה מהאלפא הקודם, לפני כמעט שנתיים, לספטים בעולם שישלחו גארו לעזרה בכיבוש מחדש של הטריטוריות כאן. הספט שהייתי חלק ממנו באירלנד שלח אותי לכאן, ובאמת צריכים כאן את כל מי שיכול להגיע - כמו בכמעט כל מקום אחר אבל אולי קצת יותר. וזה ספט מוצלח סך הכל וטריטוריות מעניינות, אין סיבה לא להישאר."

"אני בהחלט מסכימה איתך.
אבל מכל האיומים שהתמודדת איתם עד כה אליו את תגידי שהיו הכי מאתגרים? ואיך התמודדת איתם?"

היא מרימה גבה. "למה?"

״אני רוצה ללמוד על האיומים שהיו פה וגם איל התמודדותם מולם. לשאול את חברי הספט תהיה התחלה טובה.״

"בסדר." היא חושבת לרגע. "אחד האיומים המרכזיים על הספט הוא פיט של ספירלות שנמצא בשטח שנקרא עזה, מדרום לכאן על שפת הים. זו טריטוריה אנושית שנויה במחלוקת שמצד אחד מנסה לתבוע עצמאות ומצד שני תלויה במדינה האנושית שסביבה, ישראל. הן במלחמה כבר 70 שנה, והמתיחות הזו כמעט בוודאות יצרה שם התגשמות של חיית מלחמה. הפיט היה פעם קיירן, ונפל לתולע לפני מאות שנים. הערכנו שיש שם סדר גודל של 250 ספירלות וכמה אלפי בני דם. דרקונים ירוקים, ביינים, ערפיח מתולע, כמעט כל דבר רע שאפשר לדמיין, סיכוי שיש שם. מאז שהקיירן פה חזר לתחיה ויש שוב נוכחות של גארו אנחנו בעימותים איתם. לפעמים אנחנו התקפנו אותם, לפעמים הם אותנו. הם התקיפו את הספט כמה פעמים ובכל פעם הדפנו אותם."

היא עוצרת, בוחרת מילים. "לפני כמה חודשים כבר הגענו למסקנה שחייבים להבין מה יש בתוך עזה, בפיזי ובאומברה, כדי להבין יותר טוב עם מה אנחנו מתמודדים. זה לקח שבועות של הכנות, גיוס של רוחות ועזרה מספטים קרובים ורחוקים, תכנונים ואימונים. בסוף, לפני חודש וחצי בערך אנחנו תקפנו אותם. שמונה חזיתות של חברי ספט, עוד חמש לפחות של להקות חיצוניות, וארבע להקות שנשארו להגן על הקיירן. לא הפלנו את הפיט, אבל זו גם לא הייתה המטרה. עכשיו אנחנו יודעים יותר טוב מה יש שם, והנחתנו עליהם מכה רצינית. שני דרקונים לפחות, עשרות ספירלות, ביינים רבים. איבדנו...תשעה גארו. הרבה, בקרב אחד, אבל אני רוצה לחשוב שההקרבה שלהם לא הייתה סתם."

"אם אתם השגתם מידע על האוייב אז זה לא היה סתם." היא תגיד
"תמיד כואב לאבד חברי ספט וגארו אחרים. אני חושבת ששתינו חווינו את זה על בשרינו."

"כל גארו חווה את זה בשלב מסוים." היא מהנהנת. "זוכרים, ועוברים הלאה. השגנו הישגים בהתקפה הזו ובסופו של יום זה חשוב."

היא מהנהנת
״דרך אגב רציתי להגיד שאני מאוד התרשמתי מהלהקה שלך עד כה- גארו מוכשרים ביותר. אם זאת הם מאוד עקשנים בדרכים שלהם- אני תוהה לעצמי איך את מאחדת אותם

"יש לך הרבה דעות, ואת חולקת אותן מאוד בחופשיות." זה ציון עובדה יותר מכל דבר אחר. "ייתכן שבשלב מסוים זה יעצבן אנשים, עד שהם יכירו אותך יותר. והלהקה שלי היא הטובה ביותר שהייתי יכולה לבקש. כשהם כולם עקשנים באותו כיוון אפשר להזיז הרים, וכשאנחנו לא מסכימים על משהו הולכים מכות ופותרים את זה, או מוצאים דרך שכולנו מסכימים עלי. בדרך כלל שני הדברים האלה בסדר כלשהו."

״דומה לאיך שאני ולהקתי הקודמת ניהלנו דברים.
וכן אני יודעת שאני בוטה בדעותי ושטקט אינו המומחיות שלי. אני מנסה לעבוד על זה ותודה שהערת.״

"הבעיה היא לא הבוטות אלה המהות, והמהירות. מה התועלת בלהגיד שהתרשמת מהלהקה שלי? כמה ראית אותנו באמת עובדים? רמת הגולן לא הייתה ריצה טיפוסית, עוקד החטאים הוביל, ואז פאתוס. לא ראית אותנו במוט. דיברת אולי עם חברי הלהקה אבל מספיק כדי לגבש דעה ולהביע אותה?" הקול שלה מעביר ספק.

היא נאנחת ועוצמת את עיניה לכמה רגעים
״את צודקת. אני עדיין צריכה לגבש דעה. אבל עד כה על פי היחידים מלהשליך אני התרשמתי לטובה. אני חושבת שזאת אמירה מדוייקת יותר.״

"אני מקווה שהדעה הזו שלך תישאר גם כשתכירי אותנו טוב יותר." הטון שלה נעשה קצת פחות קשיח.

״גם אני.״ היא תגיד.