התולע תוקף מאחור- אכילס וחופש, 8.3

חופש לא יוצאת מהקיירן יותר מידי בימינו, עם ההתמכרות לדם ערפדים והכל. אבל, הרי, אי אפשר בלי לבקר את הקין, נכון?
היא יושבת על גג של בניין דירות מתפרק בפתח תקווה, שהקין גרים במרתף שלו. נהנית מהשקט, היא מעשנת סיגריה עם אוזניות על האוזניים, וקצת מתנתקת מהעולם.

משהו קליל וחסר מסה כמעט פוגע בעורף של חופש, אם תסתובב לא תראה כלום מאחוריה על הגג אבל תשים לב שמה שפגע בה זה כדור נייר שורות מקובצ'צ'

די מוטרדת, היא מורידה את האוזניות ופותחת את הפתק.

"שלום חברה ותיקה. מתגעגע למרק כדורי הנייר שלך. עבר זמן, קצת צדים אותי כרגע גבי. מחכה לך למטה. רוצה מדברים. מכסה הביוב פתוח. דמוס"

היא נראית מאוד מופתעת לרגע, מחפשת במבטה מאיפה הגיע הכדור ולא מוצאת. די מוטרדת, היא מביטה למטה ורואה את הביוב. 
תוך כדי הירידה במדרגות, היא מסמסת לדימפנה:
"יורדת לביוב שנייה. לא קשור לעטלפים (שם קוד מוסכם מראש לערפדים) אם אני לא יוצאת או שולחת אות 'הכל טוב' עוד חמש דקות קפצי פנימה."

לבוש בגלימות נשען על קיר ומחבק ברכיו על גדת נהר הביוב נמצא אכילס. הוא מביט בחופש שנכנסת ומוריד את ה-hood. חושף את ראשו השעיר, הפרוע ובעל קרני השור. עיניו אדומות והוא מביט בחופש עם חיוך מטריד שתזהה כשמחה, אם כי זה ממש נראה כמו 'שלום טרף'.

"גבי!" הוא מנופף לשלום

כמו בכל פעם שהיא רואה אותו, במיוחד אחרי כמה זמן, היא מזנקת באוויר כאילו נחש הכיש אותה, כמעט נופלת למים. היד שלה כבר נשלחת לאקדח שבחגורה כשהיא מזהה אותו.
"רגע, דמוס?! וואטדהפאק, זה אתה? מה אתה עושה פה?" בשאלה האחרונה חיוך מתחיל לעלות על פניה, של פגישה מחודשת עם חבר. בלי שהוא יקטן לרגע, היא מפעילה את המתנות האמת של גאיה וריח הצורה האמיתית.

"גבבבבייי!" הוא אומר כמו ילד קטן שמתרגש לפני שמרכין ראש ברצינות וצער קל "ידיעות מחרידות הגיעו לרוסיה, שלחו אותי לבדוק, לעזור. מה שלומך?"

אחרי שהמתנות מאשרות, חופש נרגעת קצת, אבל לא לגמרי.
היא נראית עייפה וחבוטה קלות, עין שמאל שלה מכוסה ברטייה שחורה של תחפושת פורים. היא מחייכת חיוך מותש. 
"אני... בסדר. בסדר. איזה מהדברים הנוראיים הגיעו לרוסיה?"

"לא מעט, ההתקפה האחרונה שלכם והאבדות שגרפה בינהן. למה הספט שלכם ניסה לחסל אותי? לא קיבלתם את רוח השליח?"

"שנייה, אתה הגעת לספט כבר? מתי-" ניתן לראות את ההבנה נוחתת עליה. היא מכה במצח שלה עם ידה. "שיט. זה היית אתה?! אני לא יודעת מה קרה לרוח, אבל הספט... עשה את אותה הטעות שאני עשיתי כשנפגשנו בפעם הראשונה, אני מניחה.
רגע. תן לי לשלוח הודעה לבייביסיטר שלי."
היא מוסיפה ומוציאה את הטלפון.

"זה מובן. אולי האויב עצר את ההודעה או שהרוח אבדה לה בדרך הארוכה.. אם את מדברת על לפני יומיים, אז כן זה הייתי אני, באתי עם מנחה לבקש להתארח וכעת אני..." הוא מביט סביב על קירות הביוב מניד בראשו באכזבה קלה

"אני... פאק, אני מצטערת שככה זה קרה. אפשר לדבר עם מישהו, להכין אותם לזה שאתה בא הפעם."

"זה בסדר, אני רגיל. גם טוב לראות ששומרים פה על ערנות ולא מהססים. אני כן אשמח אם תוכלי לזרוק איזה מילה, קשה לי להאמין שיאמינו למה שיצא לי מהפה אם תינתן לי הזדמנות בכלל"

"גם לי לא בטוח שיאמינו כרגע..." היא נאנחת עמוקות

הוא צוחק מעט "well that's funny" ואז כשמבין שמשהו אמיתי ופוגע מאחורי זה מפסיק. "למה?" שואל מודאג מעט

"אני... במצב בעייתי כרגע. בוא נגיד שהסתבכתי עם ערפד ו, טוב, אני פה עם בייביסיטר." היא נראית מבוישת.

"את יודעת משהו על הערפד הזה? ומי זאת הבייביסיטר?" הוא נראה מביט סביב בוחן את הסביבה

"אני בעיקר יודעת שאיפה שהוא לא נמצא, הוא כנראה ביותר צרות ממני." היא מגרדת בראשה. "זאת שלשלאות מנופצות, פילדוקס בוגרת לפיאנה. בחורה טובה. היא למעלה, יושבת בבית קפה ומחכה לאות מצוקה כדי להסתער לכאן.
סליחה על זה אגב. אני פשוט... לא הכי יכולה לסמוך על החושים של עצמי כרגע."

"רואים, פעם עוד היית קולטת אותי מגיע" הוא חצי מחייך. "אולי כדאי שתגידי לה שלא צריך להסתער. היא מהפיאנות שאוכלות מטיסים? אם לא אז אולי כדאי לפגוש אותה?" הוא מהסס אבל משהו בנוכחות של חופש נותן לו שלווה קצת להפתח

היא מחייכת, כמו שהיא תמיד מחייכת כשהוא קצת נפתח אליה. ועדיין, היא נבוכה וקצת מתביישת, כמו כל פעם שהוא מדבר על הזוועות של להיות מטיס. כאילו היא נושאת במידה של אחריות לסבל שלהם. 
"אני די בטוחה שהיא לא אוכלת מטיסים, למרות שאני לא יכולה להגיד לך כמה נחמדה היא עומדת להיות בנוגע לזה. אתה... רוצה שאני אביא אותה?"

"ממממ אם אני מתכוון להתארח פה כדאי שאכיר את המקומיים. אולי אחרי מה שהיה, להתחיל בצורה אישית יותר נראה כמו דרך נכונה יותר"

"היא מישהי טובה להתחיל איתה."
והיא מוציאה את הטלפון, ומסמסת לדימפנה.

ואכן לא שלוש דקות אחרי זה, יורדת אחת דימפנה בסולם אל הביוב. היא עוצרת כשהיא רואה את האורח, אלא אם הנ"ל מתחבא עד שחופש תסביר את העניין מעבר למה שהיה בהודעה. "את צודקת. יש ממה."

הוא לא מתחבא, הוא יושב לו על שפת הביוב בגלימותיו החצי רטובות שיעור השחור פרוע וממנו זוג קרני שור, עיניו אדומות. נראה ששאר הפיצ'רים מוסתרים תחת הבדים של הגלימות. הוא מחבק ברכיו מביט עם ראש מורכן אל הגארו שירדה מטה.
"שלום" הוא אומר בשקט ומעט חשש.