28.1.2019, קאיירן, סבא נחש

אל עפר תשוב מסייר לו בשעת צהריים.
נראה מרוכז אך משועמם.

בקרבת גבולות הקיירן, הוא מוצא דמות קטנה עטופה בשכבות רבות של בגדים מחממים. קשת ואשפת חצים תלויות על גבה. גם היא נראית מרוכזת, אך משועממת. וגם כאילו קר לה.

הוא ניגש לעבר הדמות, "צהריים טובים סהר."

היא מעט מופתעת לראותו, אך מתרככת במהרה ומנופפת נפנוף ביישני.
"שלום, אל אפר תשוב."

הוא לא מנופף בחזרה, אלא מחווה בראשו ומחייך חיוך דק ומעט לא טבעי.
"מה שלומך? לא ראיתי אותך כבר כמעט שבוע, נעשיתי עסוק לאחרונה."

"שלומי בסדר. במה היית עסוק?"

"המון שמירות והמון תצפיות.
בואי נגיד שעם ההתקפות וההיעלמויות אני נאלץ להשקיע יותר זמן בלשמור, בקאיירן כמו גם בטריטוריה שלי.
ומה את עשית לאחרונה? שמעתי שבמוט היו כמה תקריות."

היא מתכווצת קצת.
"כן. הייתה אי-הבנה קטנה. אבל זה בסדר." היא אומרת בשקט. "ראית את ההודעה של ריה לגבי השמירות סביב הקיירן?"

הוא מרים את גבתו, "ממה ששמעתי זו הייתה יותר מאי הבנה קטנה, את מעדיפה שלא לדבר על זה?"

"אתה צודק. זו הייתה אי הבנה גדולה. אני לא חושבת שמפריע לי לדבר על זה..."

הוא מחייך חיוך מעט... גאה?
"אז מה קרה?"

"מרים הכנפיים הנופלות בלב חכם ראה אותי בצורת קרינוס, וחשב שסימנו של נחש הוא סימן לתולע. זו טעות מובנת. אז הוא תקף אותי עם הקלייב שלו, אבל ריה הגן עלי לפני שנפצעתי באופן קשה מידי."

הוא מושך בכתפיו, "זה... מבאס.
אבל אני מניח שאלו סיכונים סטנדרטיים מול כסופי ניבים, את בסדר?"
משהו בהתנהגות שלו מעט מוזר, כאילו הוא קצת משועשע מהמקרה.

"ארטה ריפא אותי." סהר משיבה לשאלתו בשקט. עיניה בוחנות אותו בסקרנות.
"זה מצחיק בעיניך?" היא שואלת, בטון של עניין אמיתי ולא עצבנות.

הוא מחייך, "כן. הוא פעל בלי לחשוב ובאופן מיידי.
מצד אחד אפשר להעריך את ההחלטיות שלו ואפילו לומר שהוא רצה להגן על הקאיירן ועל יושביו.
מצד שני מחשבה הגיונית ומבט סביב היו נותנים לו וודאות ומונעים הרג פוטנציאלי. לדעתך הוא פעל נכון?"

ככל שהוא מדבר עוד, קולקי נראית יותר ויותר נחרדת.
"הוא אלדר." היא לוחשת לבסוף, המומה.

"את לא מרגישה בנוח ולא מתכוונת לשקול להטיל ספק בפעולות של גארו עם כל כך הרבה ידע ניסיון כבוד ומעמד?"
הוא שואל בכנות, מסקרנות וללא שיפוט בקולו.

"אני לא חושבת שזה מהמקום שלי." היא משיבה בקול שקט.

"נשמע שחינכו אותך להיות זהירה ולא לחרוג ממקומך.
לצערי לי אין את הפריווילגיה הזו.
בכל מקרה מה ששעשע אותי זה שכסוף ניסים זקן שראה ואפילו שרד את התקוממות התולע הגדולה ביותר זה מאות שנים,לא מבדיל בין אוקטנה לתולע. את לא חייבת להגיב על זה אם את לא מרגישה שזה נכון, סהר."

היא חושבת על זה לכמה רגעים, ולבסוף אומרת,
"הוא לא היחיד שחושב ככה."

"כי יש מין האוקטנה שנפלו לתולע, אבל בסופו של דבר אתם מביאים תוצאות.
האם את מפחדת מהתולע, סהר?"

היא נראית קצת מופתעת מהחלק הראשון בדבריו. אולי לא לכך היא התכוונה?
"כן." היא משיבה, ללא היסוס, לחלק השני. "לא לפחד יהיה טיפשי מצידי."

"אם כך אני חושב שהכל בסדר.
המסוכנים באמת הם אלו שמשאירים את הפחד שלהם בצד ונכנסים עמוק מידיי. כך גם עם מהלכי הזכוכית והאורגת."

היא מהנהנת בהסכמה עמוקה ביותר.

"יצא לך להתעסק כבר עם רוחות תולע? ללמוד עליהן ברמה העמוקה יותר?"