בשעה טובה: חופש מגיעה לחיפה ב3.7

היא תתקשר לרובין לפני כן, להודיע שהיא בדרך, ואז תחכה לו בגבול הטריטוריה בפיזי.
היא לבושה בטי-שירט שגדולה עליה, מכנס קצר וכובע גרב צהוב. בסטנדרטים שלה, הם יחסית נקיים ובלי המון חורים. היא נראית מתרגשת.

קול של אישה יענה לך (לא יודע אם יצא לך לשמוע אותה כבר)
הוא יזמין אותך להגיע כרגיל לסטודיו

היא לא מכירה את האישה, ותסתקרן לדעת מי היא.
כך או כך היא תגיע לסטודיו, על פניה חיוך זהיר.

תקבל את פנייך בחורה אתיופית, שכל תנועה שלה ברחבי הסטודיו מבהירה בדיוק של מי המקום ומה הולך כאן.
על שולחן עשוי עץ וברזל שלור ממתינה כוס בירה וכוס קפה. שתיהן בדיוק בטמפרטורה הנכונה בשביל להתחיל לשתות מהן עכשיו.
"ישראלה" היא תאמר בקצרה ותגיש יד מכוסה קעקועים ללחוץ את ידך

"היי, אני אביגיל. נעים להכיר." היא תגיד, ותלחץ את היד. "רובין פה? אני צריכה לדבר איתו על משהו חשוב."

"הוא צעד 'הצידה'. אמר שהוא צריך לתפח איזה משהו"

"ממ, אוקיי. אני מניחה שאני אקפוץ שנייה לראות אם אני מוצאת אותו שם. הוא עבר מפה?"

היא תהנהן ותצביע על דלת יחידה עם ציור של אסלה (כן כן, שירותים רב מגדריים)
שירותים דיי סטנדרטים, מראה גדולה מהרגיל.
המבנה באומברה דיי דומה לזה שבפיזי, רק שכל הקירות מלאים בציורים וגרפיטי שאת כמעט בטוחה שאלה שבקצה שדה הראייה שלך מציצים לראות מי הופיעה כאן

חופש משתמשת באף שלה, ומנסה לחפש את רובין

לא יהיה מסובך מדי, הוא נמצא בחוץ משקה את העצים בשדרה, הוא ינופף לך לשלום

היא מנופפת חזרה, ומתקרבת בעליזות-משהו לרובין ולעצים. בעיניה היא מחפשת צמחים נוספים, בעיניים מלאות עניין.
"מה, זה מה שעשית במקום להיות במוט?" היא שואלת בצחוק קטן, מרימה עלה מהרצפה ומרחרחת אותו.

(רוח ישנה)
"העיר הייתה זקוקה לי" הוא אומר בפשטות

"זה לגיטימי. רק חבל שפספסת את הטקס של דומיניק. היה כיף." משהו בחיוך שלה הופך להיות קצת עצוב, אבל לא נראה שהיא אמרה את מה שאמרה בציניות.
"ו... גם במקרה ביצעתי את המשימה האחרונה מהרוח שעמדה ללמד אותי את המתנה האחרונה, ואספלט עשה לי את הטקס האחרון שלי."
היא מסתכלת עליו בעיניים גדולות.
"אני מוכנה למבחן מעמד."

עד אותו הרגע רובין לא הרים את העיניים מהעבודה שלו (מלבד הרגע שנופך לך לשלום) הוא קפא לרגע שהזכרת את דומיניק שלף סיגריה והתחיל לעשן. הוא יסיים לטפל באדמה של העץ וירים מבט אלייך "מה המשמעות של להיות בוגר?"

גם חופש מוציאה סיגריה.
"זה השלב הבא של אחריות. להיות צעיר זה אומר שאתה מסוגל להחזיק את עצמך, להיות בוגר זה אומר שאתה מוכן להחזיק אחרים. ללמד, להדריך, לקבל סמכות."

"ומה המשמעות הזו משליכה על פילודוקס?"

"להיות פילדוקס זה לשמור על מה שצודק ונכון. כשאתה בוגר, יש יותר משקל לשיקול הדעת שלך. המילה שלך יותר משמעותית. לא רק במשפט או אפילו בגישור. צריך לוודא שהראייה שלך צלולה ושהלב שלך לא זז מהמקום הנכון לשנייה אחת."

"מני את שלושת התפקידים החשובים ביותר עבור פילודוקס בעינייך. מהחשוב ביותר לחשוב פחות"

היא לוקחת רגע לחשוב על זה.
"וואו, אתה עושה לי פלאשבקים למרביץ תורה..." היא צוחקת במבוכה. ואז לבסוף מתחילה למנות, מרימה אצבע עם כל הכרזה.
"1. לשמור על צדק ועל חוק.
2. לגשר, להשכין שלום ולפתור סכסוכים בין גארו.
3. ללמד, לוודא ולאכוף את זה שגם אחרים עושים את 1 ואת 2."

"לפי אמונתך מה היא הדרך הטובה ביותר ליישם כל אחד מהעקרונות האלה בצורה שוטפת?"

הפעם היא לוקחת יותר זמן לחשוב, בינתיים שואפת ונושפת מהסיגריה. 
"הדרך הכי טובה לשמור על צדק היא להקשיב לקול בפנים, שיודע מה נכון ומה לא. להקשיב לאחרים, שחכמים יותר ממך. להקשיב לחוק, שעוזר לכוון ולמקד. לשמור על אוזניים ועיניים פתוחות, לאנשים, לסיטואציה. אבל לא להפסיק להקשיב לקול הזה. 
לאחרונה קיבלתי את הרושם שאני צריכה לעבוד על יכולות הגישור שלי. נתנו לי ביקורת לא קלה. אבל אני עדיין חושבת שהבסיס שלי הוא נכון, ושהמפתח הוא להבין מה האנשים שמולך רוצים וצריכים כדי לצאת מהסיטואציה הזאת כמה שיותר טוב. זה לא תמיד מה שהם אומרים, בהתחלה לפחות, וזה לא תמיד מה שנראה לך הכי סבבה, אבל המטרה בפתרון סכסוכים היא לפתור את הסכסוך, לא לכפות את הדעה שלך על מישהו אחר."
היא שואפת ונושפת שוב לפני החלק השלישי.
"איפשהו זה הכי קשה, אבל גם ממש קרוב לי ללב לאחרונה. ללמד אנשים צדק זה מסובך כי אתה יוצא מטיף, ואף אחד לא מקשיב למטיפים, במיוחד לא מי שבאמת הכי צריך לשמוע אותם. אז כדאי לשמור על קשר טוב, ללמוד את החבר'ה שלך, אף פעם לא להפסיק לקבל מידע, ולוודא שאתה מדבר ככה שכולם יבינו- ושאתה הוגן וסבבה מספיק בשביל שהם יסמכו עליך. זה איזון קשה. מצד אחד תמיד לשמור על עין פקוחה ולוודא שכולם יודעים את זה, ומצד שני לוודא שהם תמיד יכולים לפנות אליך ושהם לא צריכים לפחד ממך... כל עוד הם לא עשו משהו נורא, לפחות. אבל חייבים לשמור על האיזון הזה, כי ככה מונעים מדברים שאח''כ תצטרך לשפוט עליהם לקרות מלכתחילה."
היא עוצרת שוב, ואז מוסיפה- 
"אולי, בעצם, זה החלק הכי חשוב בתפקיד של פילדוקס."

"מה המשמעות של בגרות עבור מכרסם עצמות?"

"תראה, כאילו, כן, אנחנו מקבלים כל אחד. אבל לא כל אחד יכול להתקדם מעבר לבייסיקס- כלומר, מעבר לקליאת'. מכרסמי עצמות בוגרים צריכים להראות שהם יותר מהמינימום הנדרש. לדעת לתפקד כמו אחים גדולים, או יותר, בתוך המשפחה. לקחת אחריות, להיות אקטיביים, להוכיח שהם מהחלק מהשבט שאכפת לו מספיק ויש לו מספיק אומץ בבטן בשביל לעשות עבודה, וגם בשביל לשמור על אחרים. 
לפחות מאז שכל עניין המאמא התחיל, אני חושבת שאני עושה עבודה טובה בקטע הזה."

הוא יהנהן לעצמו ויחזור לעבוד את האדמה למשך כמה דקות.




(אם גבי תאמר משהו מוזמנת להגעד שהיא אומרת כאן עוד דברים)
"חופש פילודוקס צעירה למכרסמי העצמות." הוא יאמר באיטיות ורשמיות "מה הן החולשות הגדולות ביותר שלך? מה היא הבושה שאת מנסה להסתיר יותר מכל דבר אחר? מה הוא הפחד האיום ביותר שלך?"

היא מבינה את הכוונה בשתיקה שלו, ופשוט מתחילה לנכש עשבים לצידו. כשהוא קורא בשמה היא מרימה אליו מבט רציני, קצת כאוב, ואז משפילה אותו שוב לצמחים. 
"אני... מפחדת להיות חלשה. מפחדת לתת למישהו להיות מספיק קרוב כדי שהוא יוכל לפגוע בי. אני מפחדת מזה שלאף אחד לא באמת אכפת כמו שאני חושבת, כמו שאכפת לי, ושמתישהו ישאירו אותי מאחור כי משהו אחר היה חשוב יותר. אני גרועה לסתום את הפה. אני נקמנית, ומרירה, וצדקנית, ומצולקת. נדפקתי מהרבה כיוונים והדפקות תמיד נשארות שם. אני יכולה לדבר עד מחר על כל הדרכים בהן אני מקולקלת... אבל, אני משתדלת פשוט לתקן." היא מחייכת אליו חיוך זהיר לרגע, לפני שהוא נמחק והיא משפילה את מבטה שוב.
"הבושה הכי גדולה שלי היא מה שנתתי לקרות למביטה קדימה. ו.. גם לעצמי."