דודה אשלין שלום... קאסידי מחפשת את אשלין בלילה של ה3.5

"את... את זה, את איך זה עובד, את מה מרגישים, את מה עושים. את מבינה בזה... את מבינה את זה. ואני פשוט..." היא נאנחת. "אני לא יודעת אפילו איפה להתחיל."

אשלין מהססת לרגע. "אל תראי אותי ככה. אני לא איזה מומחית למערכות יחסים."

"אבל... את חווית את זה, היית שם. זה אומר הרבה יותר מאם היית איזו 'מומחית'. ו... בכל מקרה... את פשוט טובה עם כל הדברים האלה. בטח שיותר טובה ממני..."

שוב, אשלין עוצרת לרגע ולוגמת מהתה שלה. "את יודעת מה, בואי תנסי לשאול אותי שאלות ספציפיות ונראה מה אנחנו יכולות לעשות."

קאסידי לוקחת נשימה עמוקה. חושבת כמה שניות, מתנסחת, ואז מדברת בזהירות רבה. 
"אה... אז... איך אפשר... לדעת? אם זה משהו... כזה, או משהו... אחר?"

"כאילו, איך אפשר לדעת מה בדיוק את מרגישה כלפיו?" אשלין מנסה להבין.

"אם מה שאני מרגישה זה כזה... בקטע של..." היא מתאמצת. "של רומנטי. או... או מיני. וואטאבר. לא יודעת." 
היא מביטה אל תוך כוס התה שלה, כאילו זה מה שיסתיר את הסומק שבקושי עבר וכבר חוזר.

"אני אגיד שוב אותו דבר - hang out with the guy. עד כמה יצא לכם באמת לדבר ולהכיר בינתיים?"

"דיברנו, דיברנו די הרבה, פשוט..." היא נאנחת. 
"אני אף פעם לא עשיתי את הדברים האלה. אף פעם לא הרגשתי את הדברים האלה. כאילו... הייתי די בטוחה שאני פשוט... שאני לא עומדת להרגיש אותם. אף פעם. ועכשיו, פתאום דברים ממש משונים קורים.  ו... וזה קצת... זה מלחיץ, אוקיי?" מלבד המבוכה המובנת, נראה שגוון מסוים של חשש מופיע בקולה. "כאילו... אני לא יודעת אם זה באמת בקטע כזה בכלל, וכאילו... גם כשאני אדבר איתו יותר, אני אפילו לא יודעת איך יודעים! את מבינה? אני לא יודעת איך משהו כזה אמור להרגיש. ואת... את יודעת. אז... אז אני פשוט רוצה... אני רוצה לנסות להבין."

אשלין מקשיבה לה, מרוכזת. כשהיא מסיימת לדבר, היא חושבת לרגע, ואז שואלת "אז זו פעם ראשונה שאת נמשכת למישהו בעצם?"

"אני... אני לא יודעת." היא מודה. "אני לא יודעת אם אני... נמשכת, אליו. אני לא יודעת איך יודעים כשאתה נמשך למישהו. זה מה שאני מנסה לשאול..."

"וואו, זו שאלה קשה," אשלין אומרת ומחייכת אליה, "ממש קשה להסביר את זה. אבל מה שתיארת נשמע כאילו נמשכת אליו. בקטע רומנטי בכל אופן."

"זה... אוקיי. פאק." היא מניחה את התה, ולוקחת את הסיגריה ממקודם. היא מדליקה אותה בידיים רועדות במקצת. "אוקיי, שנייה, מה... מה זה אומר? 'בקטע רומנטי, בכל אופן'. כאילו... למה את מתכוונת?"

אשלין לוקחת רגע להתנסח. "אמרת שאת רוצה להסתכל עליו עד הזריחה. לא לעשות משהו מעבר לזה."

"אוקיי... וזה אומר..."

"משהו פיזי. אני לא מדברת על לשכב איתו, אבל רצית לנשק אותו או משהו?"

"אה." היא לוקחת עוד שאיפה מהסיגריה. אחת ארוכה הפעם. חושבת. 
"אני...  אני לא מאמינה שאני אומרת את זה... אבל... אולי? לא יודעת..." עוד שאיפה, ונשיפה, ואז היא מוסיפה- "רציתי שהוא יהיה קרוב יותר. גם כשהוא היה ממש קרוב. וחשבתי, כאילו, זה לא הגיוני. הוא לא באמת יכול להיות קרוב יותר... לא נראה לי שמישהו חוץ מאימא שלי היה כל כך קרוב אלי לכל כך הרבה זמן... אבל לא הפסקתי לרצות להתקרב. זה היה כמו... כמו שאת מתה מצמא, ואת שותה מיץ תפוחים סופר מתוק, והוא רק עושה אותך יותר ויותר צמאה. כמו כשאת רוצה לצעוק על משהו אבל ככל שאת צועקת יותר, במקום לצאת, הכעס רק גדל וגדל בפנים. ו... וכשהבנתי את זה, שזה מה שאני מרגישה, אז בערך התחלתי להילחץ. ו... באתי אליך." עוד שאיפה.
"זה... זה נחשב?"

אשלין חושבת על זה קצת. היא נראית מאוד רצינית. "טוב שקראת לי."

קאסידי מתרככת במקצת. 
"טוב, הייתי מאוד שיכורה ומאוד מבולבלת... ו... ואת האמת שקצת פחדתי. אז, את יודעת, למי הייתי קוראת אם לא לך?"

אשלין מחייכת אליה. נראה שזה נוגע לליבה. "Anytime," היא אומרת, ואז שואלת "חיבוק?"

גם קאסידי מחייכת. היא מניחה את הסיגריה בצד, ומחבקת את אשלין חיבוק חמים.

אשלין מחבקת אותה. "היי... אני מצטערת שהייתי... קשה, בחודשים האחרונים. אני שמחה שעדיין הרגשת שאת יכולה לפנות אלי."

היא מתרחקת מעט, על מנת להביט בה. הבעתה מעט מבולבלת. 
"מה? קשה? על מה את מדברת?"

"את יודעת, עם כל הבלגן שהיה עם המשפט, ועם הלהקות שלנו, והכל."

"טוב... אבל כאילו, לא היית קשה. תמכת באלפא שלך, שעל זה לא הייתי מתלוננת בחיים, וקצת התעצבנת פה ושם, אבל מי לא עושה את זה. זה לא כאילו אמרת דברים מרושעים, או שיקרת או משהו. ו... כשביקשתי את העזרה שלך, את באת ישר. אין לך שום דבר להתנצל עליו, אשלין! את חברה מדהימה."