7.9 הרמוניה ורנסנס

הרמוניה מתקרבת בצורת ההומיד שלה לכיוון השולחן שהאורחת יושבת לידו, מנסה לאזן שני ספלי תה מצמחי התבלין שבקיירן מבלי לשפוך אותן. "שלום"

"היי, שומרת האדמות." רנסנס מחייכת. "בשבילי? לא היית צריכה." היא מושיטה יד לעזור לתפוס ספל לפני שהכל נופל.

"ראיתי שאת פחות מחבבת קפה." הרמוניה מחזירה חיוך. "והרמוניה מספיק, אורחת" היא אומרת עם צחוק ידידותי ומלא הומור.

"אז רנסנס מספיק גם." היא צוחקת איתה. "אני בסדר עם קפה בדרך כלל, אבל אני עוד לומדת את ההעדפות והטעמים המקומיים. עד עכשיו החטיפים והפירות המקומיים מקבלים ציונים גבוהים."

"נתקלת בבמבה עד עכשיו? זה חטיף ישראלי מוצלח . ויש גם שוקולד עם סוכריות מתפוצצות שלא נתקלתי בזה במקומות אחרים." הרמוניה אומרת בהתלהבות. "איך המשפחה שלך מתרגלת למקום החדש?"

"במבה זכתה לתשואות אצל הבן שלי." היא מחייכת שוב, "וב-שוקולד עם סוכריות קופצות? לא, עוד לא נתקלנו. אבל אני אחפש. המשפחה בסדר, מתלוננים שחם ולמה עדיין קיץ בספטמבר." היא נראית משועשעת מהעניין.

"קיץ רב הזמן פה. לפחות אין שלג." נראה שזה בונוס גדול בעיניה.

"כן, הם יהנו מזה בחורף, בהחלט. בינתיים אנרי-מישל נהנה מהאפשרויות של מכנסיים קצרים, והילדים מגלים את נפלאות החיים בחיתול ולא יותר מזה."

"בני כמה הם?"

"פייר בן שנה וקצת, קיטי בת חודשיים."

"ממש צעירים." הרמוניה אומרת בחיוך. "אם את צריכה עזרה איתם אני פה."

"תודה, אבל אני לא מצפה מגארו שיפנו זמן לכאלה דברים. אנרי-מישל פה בשבילם, ושני בני דם אחרים, אחי ואחותי, באו איתנו כדי לעזור איתם." נראה שהתיאור של השניים כאחיה ואחותה לא טבעי לה.

"הגעת עם הרבה משפחה? אני מניחה שזה נדרש כי תקופת הגידול של צאצאים אנושיים ארוכה יותר"

"רק אנרי-מישל, אריאנה ודיויד. והילדים, כמובן. אמנם מסוכן כאן, אבל תקופת הגידול של גורי אדם באמת די ארוכה, ולא רצינו להשאיר אותם בקנדה בלעדינו."

"עדיף שהם יגדלו עם ההורים. זה חשוב."

היא מושכת כתף. "הסיכוי שלהם לגדול איתי נמוך. לפחות יהיו להם אבא ודודים." היא לא נשמעת מוטרדת מהעניין. "אני אשמח לראות אותם גדלים, משתנים ומצליחים, אבל אני ריאלית."

הרמוניה שותקת כמה רגעים, משפילה מבט. "גם הזמן שעכשיו זה משהו אני מניחה"

"נהנה ממה שגאיה נותנת לנו. אין מה לשבת ולדאוג לגבי העתיד מעבר לכמה דברים בסיסיים." שוב, נשמע שזה לגמרי סבבה לטעמה. "אגב - תרגישי חופשיה להגיד לי שזה לא במקום ולא לענות, אבל אני שמה לב שאת לא יורקת כל מחשבה שעוברת לך בראש בלי שליטה, וגם אתמול דיברת רגיל. כבר הסתיים העונש שלך ושל קונאטוס מהמוט?"

"עוד לא התחיל למעשה. קונאטוס בודק מול לוכדת האמת החדשה מה העניין" היא נראית משועשעת כשהיא נזכרת במה שהלך במוט.

"אה." נראה שזה קצת מפתיע אותה, אבל היא מושכת כתף בהבעה של 'אני רק אורחת'. "טוב, תהני גם מזה כל עוד את יכולה."

"תראי, אני יכולה לדבר בלי הפסקה, אם את מתעקשת." היא שואלת עם חיוך. "ובלי קשר, אני מנסה להיות כמה שיותר גלויה עם מי שסביבי גם בלי עונשים"

"אני לא אחייב אותך לכלום. ובכל מקרה, גילוי לב זה שימושי ועדיף. כנות היא המדיניות הכי טובה, כן? למרות שאותי לימדו תמיד שלפעמים אין ברירה אלא ללכת על האופציה השניה הכי טובה."

"אני מנסה לשקר רק שצריך כדי ללמד שיעורים. אמת היא הדרך." הרמוניה אומרת בודאות שכזאת. "לקח לי הרבה זמן ללמוד את זה בתור גורה"

"בין גארו, רוב הזמן, באמת עדיף לא לשקר. זה לרוב לא שווה את המאמץ או ההשלכות אם תופסים אותך."

הרמוניה מהנהנת באישור. "מצאת כבר להקות שיכולות להתאים לך?"