14.10.2020- זורחת בסקטץ'

אחר הצהריים סקטץ' תשלח עורב שליח לזורחת במערב. אליו תהיה מצורפת הזמנה לפגוש אותה במרחב האורחים.

זורחת במערב תגיע בערב, נינוחה למדי בגבול הקיירן. אחרי שמכניסים אותה היא צועדת בצורת הזאב שלה, רפויה ומעט חולמנית, לעבר איזור האורחים.

היא תנופף לה בשלום.
"הי זורחת למערב! רציתי להכיר אותך יותר אתמול אבל ממש היית מוצפת בכניסה." היא תגיד ותוציא משהו מהמאגפיי שלה
"הבאתי גם ענבים אם את מעוניינת בכיבוד"

היא מרחרחת לכיוון הענבים, ונראית מרוצה. אם סקטץ' לא עוצרת אותה, היא פשוט מרימה אשכול בעזרת פיה הזאבי- בעדינות יוצאת מן הכלל, בלי אפילו שריטה על קליפתם של הענבים, ונשכבת על הקרקע. ראשה עדיין זקוף, הענבים בין שתי כפותיה הקדמיות. היא מנידה בראשה לעבר סקטץ' במחווה של תודה, ומתחילה לקטוף את הפירות, אחד בכל פעם, באמצעות הניבים החדים והלסתות הטורפות שלה. 
"גם אני רציתי להכיר אותך. עשית עלי רושם של גארו דברנית, ואני תמיד מחבבת אתכם. תסכימי לספר לי על עצמך?"

היא לא תעצור אותה והיא תראה מאוד מושועשת משיטת האכילה שלה
"אני גליארדית- מספרי סיפורים צריכים לדעת לספר על עצמם first and foremost.
אז אני אתחיל בלספר לך על הסיפור מאחורי שם המעשה שלי- סקטץ'- יש כאלו שקוראים לי סקיצה אבל זה פחות משנה." היא תעצור ותשלוף מתיק הספורט הענקי שלי חוברת ציור טיפה מרופטת- והיא תושיט לה את החוברת שתהיה מלאה בציורים ששגוניים ואקספרסיבים.

"גאיה העניקה לי כישרון- ואני טיפחתי אותו גם לפני שקיבלתי את האפשרות להפוך למפלצת זאבית בגובה שני מטר- אני יודעת ליצור וספציפית לצייר, אולי לא באופן הכי מדויק אבל בהחלט באופן הכי אקספרסיבי. וזה טוב, אם צריך להכין מנחה לרוחות או רכיבים לטקסים, לעודד אנשים או פשוט.... לספר סיפור.

ומעבר לזה אני לוחמת מצויינת, וכיפית במסיבות."

אוזניה של הזאבה מזדקפות בעניין מיוחד בתגובה להצהרה האחרונה. 
"מה הופך אותך לכיפית במסיבות? ואיזה סוג של מסיבות? יש הרבה מהם, כך שמעתי."

"איזה סוג של מסיבות?" היא מושכת בכתפיה

"פשששש אני לאיודעת כל סוג של מסיבה שדורשת מישהו כריזמטי, אנרגטי עם בדיחות טובות"

"זה חלק ניכר מהן, אין ספק. יש לך בדיחות טובות? תסכימי להדגים?"

"זה חלק ניכר מהן, אין ספק. יש לך בדיחות טובות? תסכימי להדגים?"

המממממ יש לי אחד טוב

"מה קרא לפרה שלא היו לה הורים?"

היא תחכה שזורחת במערב תענה

"איני יודעת. אולי חרמש דמים מצא אותה, המסכנה."

"היא אומצה!" היא אומרת ועושה jazz hands

היא חושבת על זה ברגע ארוך של שתיקה, ואז מתרחש דבר קצת משונה. מפיה של הזאבה בוקע צחוק אנושי באופן כמעט מטריד, גדול ומתגלגל, מלווה בקשקוש זנב נמרץ, ראש מוטה למעלה ואוזניים שטוחות.
למרות כל התמהוניות והחולמניות והשקט, מסתבר שזורחת במערב צוחקת כמו מישהו שלצחוק זו הפעילות החביבה עליו.

סקטץ' תצחק איתה
"אמרתי לך שזאת בדיחה טובה. שמחה שאת מעריכה אותה.
עכשיו - תספרי לי על עצמיך זורחת במערב. אני חושבת שאת צופת הכוכבים הראשונה שאי פעם פגשתי."

היא נרגעת אחרי כמה רגעים, אבל הזנב שלה ממשיך לנוע בהתרגשות מתונה. באופן כללי היא נראית כעת יותר מושקעת ומרוכזת משהיא הייתה לפני כן.
"יש המון דברים בי, אני לא יודעת מה מעניין אותך לשמוע. אני אניח שהשבט שלי מסקרן אותך, כי אותו ציינת. 
ובכן, אני גארו משונה לפגוש כראשונה לשבטי. דעותי אחרות מאלה של רובנו. בעוד שכל השבט עוסק בדרך אל הארה ואל איזון, וכך גם אני; הדרך שלי נוטה לעבור יותר בלבבות של אנשים, ובקרב נגד התולע. מה שיש לי לומר לא תמיד מוצא חן בעיניהם, ולכן בין היתר עזבתי את האיזור ההוא כדי לבוא לכאן."

"איזה סוג של דברים אמרת שלא מצאו חן ביניהם?"

"נטיתי להביע ספק בדרכים הישנות. כשהייתי צעירה יותר האשמתי, 'הדרך שלכם קיצונית ולא מתונה. אין דבר מתון בלנטוש את המציאות לטובת אשלייה של שלווה'. אחר כך למדתי- לעולם אסור להטיל ספק מתוך כעס. התחלתי לשאול, 'אנחנו לא יכולים להגיע להארה ולעזוב את העולם עד שגאיה תהיה מאוזנת. איך נעזור לה, בלי לצאת מאיזון בעצמנו'?
חלק ענו לי, ולמדתי מהם רבות. חלק, לפעמים במיוחד החכמים ביותר, חשו שהצורך לענות על ספקות בסיסיות כאלה 'מנמיך' אותם. חבל. בעיני יש מעט דברים מרוממים יותר."

"לעולם אסור להטיל ספק מתוך כעס, הא? חייבת להודות שזה משהו שאני פחות מתמחה בו." היא תגיד
"האמירות שלך נשמעות מאוד הגיוניות-להסתגר בזמן שהעולם הולך לזבל לא יכול לעזור למטרה בעיני. וגם לאזן את העולם יכול גם לעזור לאזן את עצמיך באיזשהו אופן.

איזה סוג של תשובות את כן קיבלת?"

"ספק נועד לרומם וללמד. כדי לעשות זאת, הוא צריך לנבוע מחמלה." היא אומרת, ונראית מיומנת מאוד במילים, כאילו אמרה אותן פעמים רבות בעבר. 
"זקנים חכמים הסבירו לי שהתפתחות של העצמי לא צריכה לבוא על חשבון האיזון של גאיה. ואחד מהם, בלי להתכוון נדמה לי, נתן לי את הרעיון שזה למעשה עוזר."

"this really sounds like a balancing act" היא תגיד ותצחקק ממשחק המילים שלה.

"אבל אני חושבת שאני מבינה את האמירה הזאתי. שמעתי על סיפורים רבים על איך שספק שהגיע ממניעים לא בריאים הוביל ליותר רע מטוב.
אבל רציתי לשאול אותך בנושא אחר משהו שאני חושבת עליו כבר מאז אתמול- חרמש דמים יודע לצחוק?"

זורחת במערב מטה את ראשה בבלבול בתגובה למילים באנגלית, לא נראה שהיא מבינה. את השאלה, לעומת זאת, היא מבינה טוב מאוד. 
"זה דבר משונה להגיד... 'לדעת' לצחוק." היא מהרהרת בקול רם. "אתה לא צריך לדעת כלום כדי לצחוק. תסתכלי על תינוקות וגורים- הם צוחקים מהכל, בגלל שהם לא יודעים ולא מבינים. אם משהו, אז לדעת יותר מידי, או לייחס יותר מידי חשיבות לידע הנלמד, אולי, מפריע. 
ואני חושבת שזו, למעשה, הבעיה של חרמש דמים."

"הוא מאוד רציני. שמצד אחד זה טוב אבל חוש הומור עוזר לשרוד בעולם הקשוח שלנו.
ואני זוכרת שאמרת שיש לו חוש הומור כלשהו. שבשבילי נשמע כיאילו שאמרת שלירח תמיד הייתה ליבה שעשויה מחמאת בוטנים או משהו כזה"

"יש בו הומור, בכל אחד יש. פשוט צריך לדעת איך לגשת אליו."
היא חושבת על זה לרגע, ואז מוסיפה
"יכול להיות שהבדיחה על הפרה תעבור מעל הראש שלו."

"אז איזה סוג של הומור הוא כן אוהב?"

"אני עוד לא בטוחה. נראה שלצחוק על פאתוס משעשע אותו."