13.4 כנראה אצל בזלת, מחפשים שלום בחוד חנית

אלית'יאה באה לחפש את שלום בחוד החנית, בטריטוריה שלו או איפה שהוא נמצא, אם לא שם.

מאז שהוא נדרש לנסוע 4 שעות כדי להגיע למרכז הוא נמצא קצת יותר באיזור הקאיירן.
עדיין אפשר גם למצוא אותו ברמה בחגים או ערבים.
"אלית'יאה! שלום."

"שלום שלום." נראה שזה עדיין מצחיק אותה. "איך אתה?"

מושך בכתפיו.
"הייתה ריצה קשה ומכעיסה.
בסדר חוץ מזה."

"ריצה לאן? קשה ומכעיסה איך?" היא נראית מאוד מוכנה לשבת (או לעמוד) ולשמוע את כל הפרטים.

מזמין אותה לשבת.
"צלקת כסף התבקש לפתור בעיה בדרום אמריקה.
אוקטנה העבירו לספט מעורב אולטימטום לפנות אותו כדי שיוכלו לעשות איזה טקס.
הספט לא העריך את האולטימטום והפנרירים עוד פחות.

ואז נחטף בן דם לפנרירים בזמן פגישה דיפלומטית."
גאיירפריד כועס.
"וסומם כדי שלא יהיה אפשר לתקשר איתו אפילו דרך חלום."
וזועם.

"בהמלך החקירה התגלה כל כך הרבה חרא וכל הרבה תחכים שכמעט וכבר צודדתי בתולע.
מצאנו את הבן דם והחלטת שאר חברי הריצה הייתה ממש לא לרוחי."

אלית'יאה נראית ממש מופתעת. "למה פנו דווקא לצלקת כסף בסכסוך בין אוקטנה לפנרירים? הוא...לא זה ולא זה." נראה שהיא בוחרת בלשון עדינה. "הם החליטו להרוג אותו, להשאיר אותו חי או לתת לאוקטנה לשמור אותו?" נראה שהיא נעשית יותר ויותר כועסת ככל שהיא יורה שאלות. "למה מקדמים מלחמה באדמות הטהורות במקום...למצוא פתרונות?"

פילדוקס מלהקת הכסף ביקש מצלקת כסף לעזור לספט המעורב לפתור את הסכסוך.
חבר ספט קודם של זנב שביט ביקש ממנו לעזור לספט שלו לשעבר לפתור את הסכסוך - הם לא שמחו לראות אותו.
הם פנו אלי כי פנרירים הם הקבוצה הנפגעת.

הוא מתיישב וחושב.
"אני לא מבין את כל הפולטיקה, יש לשבטך מחנה שמשתמש בתולע ורק בקושי נסבל על ידי שאר השבט ? -
בלי להעליב כן?"

הם יחד עם הספט הקודם של זנב שביט רצו לעשות טקס בקאיירן המעורב.
אבל כדי למצוא אותו צריך לדעת שיר, שהאוקטנה לא ידעו.
אז הם שלחו אולטימטום לספט המעורב.

התקיימה שיחת שלום באחוזה של הפנרירים וגם בה היו מספר צדדים:

מהספט המעורב:
הפנרירים רצו לתקוף לפני תום האולטימטום ובדרכם הלא מאד אצילית ניסו לחבל בשיחות השלום עם אינסייט פרנזי.
אדוני הצללים רצו שהפנרירים לא יהיו אלפאות אז הם גנבו חפץ של המשפחה מתחת לאחוזה שלהם בזמן הכנסת האורחים.
בן הדם של הפנריר הסתיר קשר שהיה לו עם ילדת גאיה.
האלפא של ילדת הגאיה ידע על הקשר הזה ושיתף אותו עם נציג מהצד השני.

בצד של האוקטנה היו:
ילד גאיה בכיר שכך למד על הקשר.
וחבר בקאמפ הזה של שבטכם.

הילד גאיה הבכיר, לטענתו כדי למנוע מלחמה, אמר לפנרירית שהוא יביא לה את החבר שלו למו"מ כבן ערובה.
הוא הרעיל את החבר שלו בארוחה, השתלט עליו והעביר אותו לאחוזה.
אז הוא ניצל הזדמנות זו כדי לחטוף את בן הדם - אח של אותה פנרירית, ללא ידיעתה כמובן.

אז הוא הגדיל לעשות ושלח שני מכתבים:
1. מכתב אחד לספט המעורב בו הוא איים שהבן דם ימות אם הם לא יגלו לו את השיר בנקודת מפגש אחת שהוא קבע.
   הוא כמובן לא ציפה שהספט המעורב יסכים לכך.

2. מכתב שני לילדת הגאיה הצעירה, שהוא יהרוג את החבר שלה אם היא לא תביא את השיר בנקודת מפגש אחרת.
   הוא ידע שהיא תהיה מוכנה לסכן את הקאיירן והיא כמעט עשתה זאת."



גאיירפריד שלא מצליח להישאר ישוב קם ברוגז (בעיקר על ניצול הגארו הצעירה.)

" במקביל הפנרירית - לפני שידעה שאחיה נחטף - שלחה לספט אוקטנה מכתב שכדאי שהם יעופו משם אם הם רוצים שהגארו החטוף משבטם יחיה." הוא עוצר בזעם ממומשך.

"אז אני, זנב שביט וצלקת כסף מגלים את כל זה, ועכשיו זה איזה שלוש או ארבע קנוניות שלא קשורות אחת לשניה את בטח מבינה שזה לא היה קל.
מגיעים לילד גאיה החלאה הזה שמסביר לנו:
שהוא לא היה פוגע בבן הדם - חוץ מלכלוא אותו בכלוב ולסמם אותו.
שהוא לא היה מגלה לספט שלו את השיר - כי כל מה שהוא רצה זה שהספט השני יחשוב שהם יודעים ויפחד לתקוף.
ואז עוד מציע לנו להאשים בכל הבלגאן הזה תולע מומצא כדי 'לשמור על השלום!"
גאיירפריד כמעט מאבד עשתונות.

"וזה עוד משתפר. הוא מוביל אותי ואת זנב שביט לבן הדם הכלוא ומציע להעביר עליו כנף חוגלה.
בזמן הזה, צלקת כסף מחליט בספט המעורב להאשים בהכל את הפנרירית - (שלא חפה מפשע כן? אבל עדיין...)

זנב שביט תומך ברעיון החוגלה כי אם 'חס וחלילה' בן הדם יגלה לספט שלו את האמת זה לא יעמוד עם הסיפור של צלקת כסף,
ועשוי לגרום למלחמה. אז אני מסרב בתוקף כן?

במהירות אני מגלה שהוויכוח לא מתקדם לשום מקום אז אני קורא על זנב שביט תיגר כדי לקבוע
את גורל בן הדם.

והילד גאיה הארור הזה עושה עלי דזל, מעביר על הבן דם כנף חוגלה וכמעט מעביר גם עלי כנף חוגלה
עד שזנב שביט עוצר אותו!"

הוא מגרגר בזעם ולוקח הפסקה כדי לנשום ולשמר שליטה עצמית.
"אז אנחנו מגלים לאלפא האוקטנה מה הילד גאיה הבכיר שלו עשה,
תחת ההנחה שהוא יגרש אותו. (תוצאה שהילד גאיה היה מוכן אליה)

וחוזרים לספט המעורב,
אלא ששם צלקת כסף כבר האשים בהכל את הפנרירית והחליט לא לגלות להם על הצד השני 'כדי לשמור על השלום.'
אז אנחנו משחררים את הגארו שהפנרירית כלאה ומגלים שהחנית-קלייב שלו היא בכלל ביין קלייב.
ואני מצליח לשכנע את הנוכחים לתת לפנרירית לצאת למסע להשמיד אותו.
תחת ידיעה שהקאמפ של הגארו הזה ירדוף אותה.

אחרי עוד שעה של צעקות אני משכנע את שאר חברי הריצה,
לגלות את הסיפור המלא ללוכדת האמת של הספט המעורב ולהגיד לה
שמאד כדאי שתתיעץ מה לעשות עם כל השיט הזה עם הפילדוקס מלהקת הכסף."

הוא מתנשם.
"חסכתי ממך את הוויכוח שלי עם זנב שביט על תקינות האולטימטום,
את ההתארחות הלא פשוטה שלי ושלו בספט אוקטנה,
ועוד מספר אי נעימויות שלא חלמתי שאמצא את עצמי בתוכם."

הוא באופן כללי נראה מייחל למוות או לפחות להזדמנות למות בקרב נורמלי ורגוע נגד התולע, אבל מוסיף:
"אני מצטער. הסיפור לא מוכן - אני בבירור עוד מנתח את האירועים המסריחים האלה.
ולא לשם כך הגעת הנה."

היא מקשיבה בעיניים שהולכות וגדלות והולכות ומתמלאות בזעם. הוא מושכת לעצמה בשיער ולאט ובשיטתיות מפרקת כמה אבנים שהיו חסרות מזל מספיק להיות ליד היד שלה לאבקת גיר דקה, ונוהמת. "איזה...מאגר של חרא שהתבשל בשמש, כל זה. זה נשמע נורא מאוד. גאיה ציוותה לנו טפרים ולונה ציוותה לנו זעם, אבל אף אחד לא חשב לתת לגארו חוכמה או שיקול דעת. מכל האוקטנה לפגוש, דווקא אחד מהמחנה ההוא? מכל ילדי גאיה, את האחד - או אחד מאלה, כי אפשר שיש יותר, אפילו סביר - שהלב שלו רקוב והראש שלו מסובב לגמרי? פיכס פיכס פיכס." היא משתנה בחדות לזאב, כל שפת הגוף שלה אומרת גועל וכעס. "נשמע מחריד. ותמיד בסוף מאשימים צעירים. אוף." היא משתנה חזרה לצורת אדם. "מגעיל. אני מצטערת שככה חוויתם את האדמות הטהורות, בצורה כל כך מזוהמת."

"גם אני מצטער." הוא חושב.

"אני אנהג בכבוד.
אני אהיה נאמן.
אני אהיה הוגן.
אחיה לפי מילתי.
אקבל כל תיגר הוגן.


כגליארדים חובתנו הקדושה לחזור על המילים האלה עד שהאומה משננת אותם לא פחות טוב מאת הליטני.
להזכיר לפילדוקסים שגם מילים אלו יש לאכוף בקנאות לא-פחותה מאת הליטני.
ולהוות דוגמה לחיים על פיהם.

אחרת זה מה שקורה." הוא כמעט יורק.

היא מטה את הראש הצידה במחשבה. "המילים של הכבוד חשובות. אענה לך במילים של החוכמה.

אני אהיה רגוע.
אני אהיה זהיר.
אני אהיה רחום.
אחשוב לפני שאפעל, ואקשיב לפני שאחשוב.

מה יותר חשוב? אם המשמעות של הוגנות וחיים לפי המילה שלך היא חוסר זהירות וחוסר רחמים, מה אז? יותר מלחמות התחילו בהיסטוריה של הגארו בגלל כבוד משנמנעו בגלל חוכמה. במחשבה שלי, מה שקרה לא נשמע שהיה טוב, מכובד או מהולל. אבל אפשר שההחלטה נתנה יותר משקל לחוכמה ולא לכבוד. לא שאני אומרת שאתה לא חכם." היא ממהרת להוסיף, "זה לא ככה."

גאיירפריד מהסס וחושב רגע.
"אין כבוד במלחמת אחים. " הוא אומר.
מלחמות התחילו בגלל גאווה אם כבר.
לא כבוד.

אני חושב שאת צודקת בכך שחוכמה נדרשת כדי להבין מה מכובד ואיך לספק את הכבוד נכון.

אין כבוד בשקרים.
לא הגון להאשים אחד היכן שיש אשמים רבים.
אסור לשבור מילה בטימוא הכנסת אורחים.

אני מקווה שהיה חכם לומר את האמת ללוכדת האמת ולסמוך עליה שתיישר את אחיה. ימים יגידו.

כך או כך חוכמה לא יכולה לבוא על חשבון כבוד, או תהילה, או להפך. עליהם רק להעצים אחד את השני."

"זה נכון." היא לוקחת מהרצפה שלושה ענפים בערך באותו אורך. "ככה הסבירו את זה לי. ענף אחד לבד, נופל." היא מעמידה אחד והוא אכן נופל מיד. "שניים, נופלים גם. שלושה ביחד, תומכים אחד בשני ועומדים יציב." לוקח שניים שלושה ניסיונות אבל בסוף הענפים עומדים בחצובה יציבה. "הפעמים שבהם זה נפל הן הטעויות שעשינו בדרך, כשנתנו יותר משקל לאחד מאשר לאחרים."

היא מניחה לענפים. "העבודה שלנו זה להעביר מידע, להפיץ החלטות, לתת את מה שצריך באוזן הנכונה בזמן הנכון ובדרך שהאוזניים ישמעו והראש יבין והלב יזכור. יותר מזה אי אפשר לבקש. השאר זה עבודה לפילודוקסים. אם הפילודוקסית לא תעשה את העבודה שלה, אז שוב גאליארדים יעשו את שלהם, ויפיצו גם את הבושה והטעויות שלה ושל הספט. זה עצוב, אבל הרבה סיפורים הם עצובים."

גאיירפריד מתרשם מן המשל.
"לכל מולד דרוש דגש מסוים על אחד מהם אבל כולם צריכים להתמך זה בזה. ודוגמה אישית חשובה.
בשבט אומרים שהסקאלדים לא רק מספרים כיצד גיבור הוציא לב לדרקון, הם מבצעים זאת. ואין דבר יותר מעורר השראה מכך "

"זה נכון. צריכים להראות דוגמה אישית, כולנו. בעיקר גאליארדים." נראה שהיא מגיעה להחלטה. "בעניין הזה באתי אליך, בערך. קיבלתי מבחן בגרות משופוני, לקבל אישור מכל הגאליארדים הבוגרים שאני יכולה להיות בוגרת. אני יכולה להיות בוגרת?"

"נו לא יכולת לבקש שיחה טובה יותר." הוא מגחך.
"מה מסקנותייך מסיפור הבכירות של שצ - צונאמי" הוא מחזיק צחוק

"צונאמי? מתי זה קרה?" היא מופתעת מספיק שהיא לא עונה על השאר.

"זה מה שהוכרז, יכול להיות שזו הייתה בדיחה אבל עד כה לא שמעתי תיקון."

היא עושה 9רצוף והמבט שלה פונה פנימה לקשר להקתי. "אה. זה היה חלק מניסיון לעצבן אותה, אבל שם שאומר גאליארד יכול להתקבע כשם באמת. אמרתי לה שאם היא לא רוצה שזה יתקבע, שתדבר עם יללת כפור לפני שזה קורה. זה לא שם כזה רע, אבל אפשר שזה לא לגמרי לטעמה. ולגבי הסיפור שלה, המסקנה שלי הייתה שסיפרתי את הסיפור כמו שחשבתי שנכון, וכמו שחשבתי ששצף תרצה לשמוע אותו, ושילדי גאיה ימסגרו את זה. זה לא היה סיפור שקל לספר או לשמוע, והוא לא קלע לאוזניים של כל הספט, אבל...בסוף, אני מציגה סיפור. אם לאנשים יש בעיה איתו ועם הבכירות של שצף, היא יכולה להתמודד עם זה בשתי דרכים - להכות אותי ולהגיד שזה היה סיפור רע שעיוות את האירועים, ולבקש שגאליארד אחר יספר את זה או לספר בעצמה, או לעמוד מאחורי המיסגור ולהלחם על המעמד שלה מול מי שערערו. היא עשתה את הדבר השני והיום היא בכירה, אז במחשבה שלי היא הצליחה ואני לא נכשלתי, והבחירה שלה לדרך תגובה מראה שהיא אוהבת את איך שסיפרתי. לי זה חשוב."

גאיירפריד לא מרוצה מהתשובה.
"את חושבת שאיזנת בין שלוש הענפים היטב?"

היא שוקלת את השאלה בכובד ראש. "בהרגשה שלי, היה בסיפור כבוד שלי כלפי שצף ושלה כלפי המשימה שהיא קיבלה על עצמה וביצעה. התהילה הייתה במעשה עצמו, ומספרת של סיפור, במחשבה שלי, לא עושה את זה בשביל התהילה של לספר. אם היה בסיפור די חוכמה? אפשר שלא. אם הייתי מכוונת אותו לכל השומעים, או ליותר מהם, אפשר שהייתי מספרת אותו אחרת. אבל כיוונתי לשצף ולילדי גאיה, והם חשבו שזה טוב מספיק לבכירות. הענפים לא היו מאוזנים מספיק, כי אם היו, היו מתווכחים על זה פחות. במחשבה שלי, אחרי שהיו לי כמה ירחים לחשוב על זה, לא הייתי עושה את זה אחרת. זה היה סיפור בשביל שצף."

"כחברת להקה של שצף, את יכולה לספר לה כל סיפור שהיא תהנה ממנו. בלי קשר למולד או כלום.
כגליארדית המספרת על בכירות עלייך לייצא את שצף לאומה ולמסד את מעמדה בעיני כל. לא רק בעיני שצף ושבטה.
התיגר של צלקת כסף היה נסגר מראש אם היה נתון די דגש על הענפים הנכונים.

אפשר לומר שזה זכותו של צלקת כסף לקרוא תיגר על מעמד,
וראוי לו הכבוד שהוא זיהה את הבעיה ומשך את התיגר ברגע שהיא תוקנה

אבל תארי לעצמך שהוא היה פחות חכם, או פחות הכיר אותה.

שצף הייתה עשויה לאבד את הבכירות על מה שאת הצגת:
כ -'מחלוקות על הסיפור ולא על המעשים' וכדבר 'לא ראוי'.
קרי - מעשייה ראויים לבכירות אבל היא עשויה הייתה לאבד אותה בגלל הסיפור.

כגילארדים, אם אנחנו מוצאים לנכון לדחוף אחד (או אחת) לבכירות עלינו לוודא שהמעשים מקבלים את כל הכבוד והבמה הראוים,
ושכל תיגר שנקרא בעקבת סיפורנו נקרא על מעשים והתנהגות.

לא על מידע שבחרנו מסיבות שונות לא לשתף או שהצגנו בצורה לא מתאימה."

"אם סיפור מספיק כדי למנוע ממישהו בכירות, הוא כנראה לא מאוד היה ראוי לבכירות, במחשבה שלי. סיפורים חזקים, אבל לא ככה, לא יותר משם של גארו ומכל שאר הסיפורים עליו. אפילו סיפורים על אלה שנפלו, באים עם הקדמה או סיום של הטוב שהם עשו. התיגרים לא היו עלי ועל איך שסיפרתי, או על הסיפור ואיך היא נראתה בו, אלא על שצף והמעשים שלה. זה שצלקת כסף התעקש על הסיפור על קול השליט..." היא מסמנת חוסר הסכמה אבל גם חוסר ודאות, "בחירה שלו, ראיה שלו. זה לא היה מרכז הסיפור של הבכירות של שצף, לא במחשבה שלי, לא בשלה. בעוד שנה או שנתיים, אם נחיה עד אז, ויספרו את הסיפור שלה, זה לא הסיפור שהם יספרו על איך היא נעשתה בכירה, בזמן שגארו אחרים נלחמו בקול השליט. אבל, היא עשתה מה שהיה צריך כדי לזכות בבכירות שלה, בחוכמה וכבוד ותהילה. אני..." היא יוצרת מסגרת משתי כפות ידיים. "הגשתי. העבודה שלה, הכבוד וההישג שלה, המעמד שלה." היא נראית די יציבה בדעתה. "לא פעם ראשונה שאנחנו מדברים על זה. אפשר שפעם בעתיד אני אסכים איתך, אבל היום הזה, לא."

גאיירפריד חושב רגע.
"בימי עבר הטוטם שלנו היו רצים עמנו למלחמות גדולות. מאות גארו, אולי אלפים,
ובסופם הם העלו על נס את הגארו שהיו מוצלחים באינם ובכירים ואף מחנכים קיבלו את מעמד כך.

בימינו המעטפת קשה, הטוטמים מרוחקים והסטנדרטים גבוהים - כך הם צריכים להיות אבל כעת האחריות
היא עלינו בלבד. תפקידנו הקדוש לוודא שבקולנו נרים על נס גארו ונאפשר לכל אחד להגיע למעמד הראוי לו.

הישרדות האומה תלויה בכך." הוא עוצר עוד רגע.

"שוחחתי איתך על ענייני רינאון יותר מעם כל גליארד אחר.
את בבירור מבינה וחשוב מכך משקיע המחשבה בכך.
הייתי רוצה לשמוע אותך מדברת על הנושא ברבים בספט,
אבל אינני מתנה בכך את הסכמתי.
את ראויה לבגרות."

היא נראית מרוצה. "תודה, יופי. זה כולם, אם גאיה תיתן לי לחיות עד המוט, אכריז אז. ויש עוד זמן, אפשר שנכון ללמד שיעור על רינאון. אני אזמין אותך כשזה יקרה, לפני המוט."