להתעלל בגורה

"חגיגה לא יכולה להראות כבוד?" קיאן שואל אותה לדעתה.

"כן. ביום ההיפוך הקיצי. אבל לא בלילה הארוך. זה לא זמן לשמוח בו."

"מה דעתך על החורף?" קיאן שואל אותה, "מה הוא גורם לך להרגיש?"

סהר עוצרת לחשוב לרגע מאוד מאוד ארוך.
"החורף הוא... אחר, בטריטוריה."

"אני שואל על החורף בטריטוריה שהגעת ממנה." קיאן מבהיר.

"אה. אז, חורף שם זה שיטפונות, שזה מפחיד ומסוכן מאוד. אבל כשזה נגמר, הכל קם לחיים."

"אצלנו גם החורף אכזרי," קיאן אומר לה. "אנחנו, אנשים של אדמה, והאדמה נהיית קרח ושלג. בני בריתנו הטובים ביותר, הולכים לישון או נהיים חלשים. גרוע מכך, אנחנו הפיאנה, קרובים לפיות. פיות החורף, בניגוד לפיות הקיץ, פיות החורף הן בנות ברית של הפומוריאן, אוייבנו הגרועים. חורף זה זמן מלחמה. וכאשר החורף מגיע, אנחנו יודעים שאנחנו הולכים לאבד חברים."

"אז למה אתם חוגגים אותו?"

"זאת ההזדמנות האחרונה שלנו לחגוג לפני החורף. להתאחד עם המשפחה והחברים שלחלקם זה יהיה קרב אחרון. הזדמנות אחרונה להנות מהסתיו."

"אבל לא עדיף להתכונן, במקום לחגוג?"

"אנחנו מתכוננים בחגיגות הסתיו." קיאן עונה לה, "עורכים צייד גדול כנגד התולע ולאחר מכן חוגגים את ניצחוננו. היום שלפני החורף, זה זמן להתאחד עם המשפחה והחברים. אנחנו צריכים לזכור בשביל מה אנחנו נלחמים כדי להילחם טוב."

"הא. אני מניחה שאצלכם זה פשוט... אחרת."

"נו, אז אני תיארתי לך את ביתי, משפחתי ומנהגיי." קיאן אומר בחיוך, "עכשיו תורך לספר לי את שלכם. תוכלי לתאר את המקום ממנו הגעת, כמו שאני תיארתי את שלי?"

היא נדה בראשה לשלילה.

"את לא מתגעגעת הביתה, נכון?" קיאן שואל וקולו עצוב. אמפתי לאיך שהוא מאמין שהגורה מרגישה.

"איך יודעים?"

"אם מרגישים עצובים לפעמים, כי רחוקים מהבית." קיאן עונה לה חרישית. "אם נזכרים בזמנים הטובים שהיו, וחושבים שהם מתעלים על הרעים. אם רוצים לחזור."

"אני לא רוצה לחזור." היא ממהרת לומר. "אבל... לפעמים קר לי, או שהאחים שלי חסרים לי. ואז אני קצת עצובה."

"למה את לא רוצה לחזור?" קיאן שואל אותה בעניין. נראה שכל הנושא מאוד... זר לו.

"היה טוב בבית- אבל הייתי צריכה לצאת. אני צריכה להיות כאן עכשיו."

"תספרי לי על האחים שלך." קיאן מבקש ממנה, בודק שהנושא נוח לה.

קשה להגיד שנראה שמשמעותית פחות נוח לה עכשיו מכמה שלא נוח לה באופן כללי.
"שלושתם מבוגרים ממני ואחרים ממני. דומים יותר לך."

"איך כמוני? מכוערים?" קיאן אומר בציניות, מקווה שהבינה את הקונספט וירכך אותה מעט.

"אתה אומר דברים לא אמיתיים בשביל להצחיק שוב?"

"אולי," קיאן מודה. "אני שמח שאת חושבת שזה שאני מכוער, זה לא עניין אמיתי. איך הם דומים לי?"