ינשוף מחפש נחש 22.6 בשעות צהרים

האם ימצא אותה בקיירן?

לא ניתן יהיה למצוא את סהר בקיירן, אך מישהו בהחלט עשוי לומר לראד שהיא נמצאת כרגע בים המלח.

אם הוא מגיע לאיזור הוא יכול למצוא אותה אחר הצהריים, על אחת הגדות הסלעיות והמבודדות יותר, בדיוק מדליקה מדורה. לידה נמצא סיר מתכת גדול. מאחוריה עומד אוהל איגלו זוגי, עם מחצלת קש קטנה פרושה למרגלותיו ועליה סלים באמצע קליעתם, שמיכות בד וארגזי קרטון מלאים בחפצים. המחנה נראה כמו שילוב משונה בין מחנה אינדיאני עתיק, לאתר קמפינג מודרני.

ראד מחפש סימנים או גבולות לצד המחנה , הנל בפיזי או באומברה?
כך או כך הוא יעמוד במרחק סביר ויקרא לה לשלום, ''שלום לך תחיית הירדן'' , משתנה לצורה שבו היא נמצאת באותו רגע

לא ניתן לראות גליפים או סימנים אחרים באיזור. סהר בפיזי ועל כן בהומיד. 
היא פונה אליו מעט בהפתעה.
"שלום דם ואפר. מה אתה עושה כאן?"

"אני גר מעבר להר הזה " הוא מחווה על ההר שממערב לים המלח "לאחרונה" הוא מחייך "לגורים קשה לחיות במערות ובנות זוג אוהבות יותר מרק אוהל, מה מביא אותך לכאן?"

"יש לך גורים?" היא שואלת בהפתעה, ומיד מוסיפה, "אני מקווה להפוך את המקום הזה לטריטוריה שלי בקרוב."

הוא מחייך ''בהצלחה, אנחנו נהיה שכנים.. יש לי גורה אחת אותה אני מחנך בחודש האחרון.'' הוא מביט בסביבה המדברית לפני שמתמקד בה ''האם תוכלי לספר לי על שם המעשה שלך ועל שעשית מול הירדן?''

"אה. חשבתי שהתכוונת לגורים במובן של צאצאים. בכל אופן, סיפרתי את הסיפור במוט... לא הזדמן לך לשמוע?"

הוא נד לשלילה ''לא, לצערי עזבתי לפני שהסתיים הכל''

"אני מבינה. ובכן, אם להיות תכליתית," והיא מניחה למדורה לכמה רגעים בשביל לספר.
"אני, סולנום ובלב שלם הגענו וחקרנו את כל נהר הירדן. מהשפך לים המלח בדרום ועד לנקודה בצפון הרחוק בה שלושת הנחלים מתאחדים כדי ליצור אותו. אחד הנחלים האלה, נחל חרמון, התגלה כשממה ריקה מבחינה רוחנית. זה לקח הרבה, אבל לבסוף הבנתי. בעבר נחל החרמון היה מוקף בפולחנים וסגידה, לאל העתיק פאן ועוד רבים, ושכנה בו רוח האוקטנה. אך כיום בעת הנצרות והיהדות, זוכה הירדן להרבה יותר תשומת לב. הרוח בוודאי התפתתה אחרי סקרנותה אל נהר הירדן, וכעת הייתה אומללה שם כיוון שאין זה מקומה הטבעי.
סולנום שב לטריטוריה שלו. אני ובלב שלם נשארנו שלושה ימים. לא אכלנו, שתינו רק את מי הנחל והכנו שני טקסים עצומים. ראשית, הצלחנו לזמן את רוח האוקטנה חזרה לנחל חרמון. היא הייתה מרוצה ונתנה לי את ברכתה להצטרף לשבט. הודיתי לה והלכתי לסיים את המבחן שלי.
בשפך בו מתחיל נהר הירדן, שיחררתי תיבה שאני ובלב שלם גילפנו, ושהכילה בתוכה סימן של כל נהר ואת הגליף החדש שיצרתי, של נהר הירדן. ביצעתי את טקס הערת הרוח כדי לא להשאיר ריק אליו האוקטנה תזלוג שוב. 
התיבה הייתה אמורה לזרום לאורך כל הנהר, עד לים המלח, ולהעיר כל חלק וחלק בו מחדש.
אבל למעשה, היא שבה תוך זמן קצר, נשואה בידי דמות עשויה ממים. הדמות הצביעה על הגליפים שחתמנו בתחתית היצירה, שסימנו את השמות שלנו, ואמרה שהיא חושבת שזה שייך לנו ואיבדנו את זה. הצבעתי על הקליפים הגדולים של נהר הירדן ואמרתי שאני חושבת שזה שייך לה. הרוח התרגשה מאוד לקבל את המתנה. הבטחתי לחזור לשחק איתה וקיבלתי גם את ברכתה.
אינני יודעת אם הרוח הזו התקיימה לפני שנים בצורה דומה וכעת התעוררה, או שהיא נוצרה מחדש בעת בטקס שביצענו. עלי יהיה לחקור זאת. כך או כך, היא שם עכשיו. ועל כן, 'תחיית הירדן'."

הוא מחייך ונד בראשו ''סיפור ראוי ומסקרן עד מאוד, אבקר את האוקטנה בביתה יום אחד. האם מצאת את המידע על האחות ועל הקוסם שהסתיר את עצמו?''

"לא הבנתי שעלי לאסוף את המידע בעצמי, רק לשלם את המחיר על מנת שאתם תוכלו לעשות זאת. אם תרצה אני אשמח להתלוות אליך אל נחל חרמון לשם כך."

הוא מקמט מצחו ''המשימה שלקחת על עצמו הייתה המחיר שהרוח דרשה לאותם שתי דברים.. אך יתכן שכך הרוח ראתה זאת, שהיא ממתינה שנשוב אליה''

"אני מתנצלת, דם ואפר. לא התכוונתי למעול במשימתי."

הוא מהנהן "אני בטוח שהירדן תספר לנו זאת בקרוב" הוא אומר בקול שמקבל את התנצלותה ומביט בסביבה