27.10 אחר הצהרים, שלשלאות מנופצות ושערי שמיים

אחר הצהרים של יום ראשון, דימפנה מגיעה מוקדם למשמרת הגנה על הקיירן ומחפשת את שערי שמיים, שהיא שמה לב שנמצא כל יום בקיירן ללמוד טקס.

מוצאת אותו, לאחר לימודי הטקס הוא אוכל משהו וניגש אליה.
"שלום שלשלאות מנופצות, חיפשת אותי?"

"שמועות עוברות מהר. חיפשתי, כן. מה שלומך, שערי שמיים? איך העסקים שלך בישראל עד עכשיו? הכל במקום ובמצב שתכננת למצוא אותו?"

"שלומי בסדר גמור. ממממ הגעתי בעיקר לבחון את התוצרים, להכיר את התהליך והשטחים, כמו גם להסדיר מקרים בהם העסקים מתנגשים עם טריטוריה. יש לא מעט נכסים לוקח זמן מה. משתדל לתת יד לספט שלכם בעת שהותי כאן".

"זה תמיד חשוב, לעזור כשמתארחים, איפה שאפשר." היא מהנהנת. "העסקים של המשפחה שלך, הם פיננסיים בעיקרם, לא? או שהמשפחה שלך שונה מקבוצת רוטשילד בישראל, ויש לה גם נכסים יותר...מוחשיים?" ניכר שהעניין שלה אמיתי וסיכוי שהיא גם מבינה מעט בטרמינולוגיה העסקית והמשפטית.

"רוב הנכסים של כלל המשפחה הם פיננסיים וקשורים בבנקאות, אך המשפחה רחבה ופרוסה ל-5 ענפים על גבי מספר מדינות, לאורך מרוצת השנים בחרנו תחומי עניין עסקיים נוספים אשר הם יותר מוחשיים כגון מירוצי סוסים, אמנות, מדע, טכנולוגיה ועוד".
"נכסי בארץ הם ברובם יקבי יין, מזקקות וויסקי ונכסי קרקעות כגון עסקי המלונאות".

לא נראה שמשהו מהפירוט הזה ממש מפתיע אותה, למרות שהבעה של גועל וכעס מבזיקה על הפנים שלה כשהוא מזכיר מירוצי סוסים. היא נושמת עמוק וכמעט אפשר לראות את השלב שבו היא מחליטה לא לפתוח את הנושא.

"אני מניחה שעכשיו שירשת את הנכסים והעסקים כאן, אתה בודק את נוכחות התולע בהם ופועל לטהר אותם מנגעים?"

"זאת או שאטהר את עצמי מעסקים שכאלו או שאבדוק אפשרויות נוספות במקרים חריגים כמשקל לטובת האומה. רוב פועלי לא יהיה כאן, אלא אם כן אחליט להישאר". הוא חצי מחייך.

"אני שמח לראות שחלק מהגארו כאן בודקים את הדברים שהם מניחים".

האמירה האחרונה שלו תופסת את תשומת הלב שלה, אבל הטון שלה נשאר קליל יחסית. "ההנחה שאורח שהוזמן לטריטוריה לא יביא לתוכה את מי שיסכן אותה היא הנחה סבירה. למרות שאין לי ספק שנווה מדבר למדו לא להניח בעתיד, לגביך או בכלל. תרצה ללוות אותי למטבחון? נכין תה. או קפה."

"כמובן, ארצה לטעום את הקפה המקומי" הוא לא מגיב על נושא נווה מדבר

"אני מזהירה שהגרסה שאני מכינה שלו רחוקה מלהיות מושלמת. פגשת כבר את הפרש, טוטם הספט? אצלו טקס הקפה הוא ממש טקס. אצלי זה הרבה קפה שחור ומים רותחים. חרמש דמים, הבטא שלי, הקדיש זמן ולמד איך עושים קפה מבושל מקומי בדרך המסורתית." היא מובילה למטבח וממלאת את הקומקום החשמלי בתנועות של אחת שמורגלת בזה. "איפה אתה גר, בזמן שאתה פה?"

הוא מתלווה אליה ומהנהן לשלילה על המפגש עם הפרש.
"אני לן בבניין המגורים כאן חלק מן הלילות ובחלקן האחר במלון שבבעלות משפחתי".

"אה, זה נוח." היא מהנהנת. כשהמים רותחים כפית גדושה של קפה שחור נכנסת לכוס זכוכית ומים מאוד רותחים נשפכים אחריה פלוס ערבוב קצר. תוך כדי המשך השיחה היא מחכה כדקה ומסדרת לעצמה עלי תה מצנצנת מתכת בתוך כף מסננת בספל קרמיקה פשוט, ורק אז מוזגת מים. "חכה שזה ישקע או שיהיה לך פה מלא אבקת קפה." היא דוחפת את כוס הזכוכית לכיוונו. "יש לך הערכה לגבי התקופה שאתה מתכנן להישאר בטריטוריות של הספט?"

"לא" הוא מביט בכוס ואוחז בה בעדינות ממתין. "כמה זמן שאצטרך בשביל לממש את היעדים שלי או שהבית ייקרא לי לחזור" (לא בטוח אם הוא מדבר על אירלנד או אנגליה או שניהם).
"מה גרם לך לבוא לפה ולא לחיות באירלנד?"

"שלחו אותי. אותנו." היא מתקנת. "זכריני ואני, שתינו מההר הנוצץ. יצאה קריאה שצריכים עוד גארו בישראל, אחרי שנים שלא הייתה כאן ספט, והקיירן היה רדום. היינו צעירות בלי להקה, וכאן נראה כמו מקום טוב לא פחות ממקומות אחרים למצוא להקה ומטרה. אירלנד לא הייתה ממש בית עבורי ממילא, לא גדלתי שם. וכאן יורד הרבה פחות גשם, למרות שכמובן הגעתי ישר לאחד החורפים הכי גשומים בשנים האחרונות, כי גאיה חובבת אירוניה. אבל זו טריטוריה מעניינת, אין רגע משעמם, ויש כל כך הרבה מה לעשות שזה לא מצחיק אפילו. אני עוד מעט שנה כאן ולא חושבת שיש לי מה לחפש באירלנד יותר."

"מצאתם מטרה?" הוא לוגם לראשונה מהקפה מבטו משדר שהוא מנסה להבין את הטעם לעומק.

"לא חסרות מטרות. פיט ספירלות בעזה, ערפדים ועוד ספירלות באילת, חיית מלחמה בחיפה, מה שזה לא יהיה שהולך בתל אביב, ציידים פה וקוסמים שם. אם זה קיים ורע, זה קיים כאן. כלומר, יש סיכוי שיש כמה יצורי תולע אקזוטיים מאוסטרליה או אמריקה שאין כאן, אבל התוצרת המקומית מפצה על זה. יש סוכר אגב, אם אתה רוצה. לכבוש חזרה את הטריטוריות כאן, קרב אחרי קרב, מטר על מטר, זה משהו שיכול למלא חיים שלמים של די הרבה גארו."

הוא נראה מסוקרן לדבריך, הוא לוקח מהסוכר קצת, מערבב עם הכפית, כאשר את מדברת על קרבות הוא מרים עיניו אלייך ונראה מרותק.
"קרבות בשפע, קרב נצחי ששואף למה, למי שיכריע ולנצחון, ספרי לי עוד, ספרי לי על קרבותיכם".

נראה שהתה שרה מספיק והיא מוציאה את העלים ומניחה בצד לשימוש חוזר, מוסיפה חצי כפית סוכר, וחושבת תוך כדי על תשובה. "היו קרבות רבים, רובם ארוכים מכדי שאוכל לספר עליהם כאן בעמידה ולפני שסיימנו אפילו קפה או תה אחד." היא מסתכלת על הספל שלו. "יש זמן ומקום לסיפורים, אני מאמינה שכאן ועכשיו פחות מתאים, ולו רק כי אני צפויה לעלות לשמירה עוד מעט, ולסיפורים עדיף להקדיש את תשומת הלב והכבוד הראויים להם. אני בטוחה שאם תישאר עד המוט, תשמע סיפורים רבים על חברי הספט והמעשים שלהם. כבר שמעת, במוט הקודם."

"בסדר. מדוע חיפשת אותי?"

דימפנה נאנחת, שותה בשלוק וחצי את התה שלה ומניחה את הספל. "חברת ספט וחברה לשבט באה אלי בתפקידי כפילודוקס עם האשמה כנגדך שסיכנת את הרעלה ולא כיבדת את הטריטוריה שלך. רציתי לשמוע את הצד שלך לאירוע."

"שלה" הוא מתקן אותך, "אלו האשמות חמורות ביותר" הוא מכריז ברצינות ושותה מן הקפה בנונשלנטיות "יש הוכחות?"

"יש לי תיאור של מה קרה, שקיבלתי ממנה." דימפנה מתעלמת מהתיקון. "ממנה הבנתי שהוזמנת לבקר אצל נווה מדבר. הגעת עם נהג ומלווה במי שהתבררה לאחר שנכנסה לטריטוריה כבת אדם שאינה תחת הרעלה. עד כאן, קיבלתי מידע שגוי?"

"כן, קיבלת מידע שגוי" הוא עונה מבלי להסס או למצמץ אפילו. "האם הגעת בסמכות התפקיד שלונה והאומה העניקו לך בכדי לשפוט או לגשר?"

"גאיה הגדולה." היא ממלמלת בשקט. "כן, שערי שמיים. הגעתי כדי לשמור על הספט. באתי לחפש אותך גם כדי להכיר אותך, וגם כי אחות לספט ולשבט פנתה אלי, כפילודוקס, כראשונה לפיאנה בספט הזה, כדי שאברר את הנושא מולך. אז באתי לברר, לראות אם נדרש גישור נוסף, אם היא תקבל את ההתנצלות שהיא מצפה לה, ולוודא שאירוע כזה לא יחזור על עצמו, משני הצדדים. אז אם קיבלתי מידע שגוי, אודה אם תבהיר את המצב."