21.4 שלשלאות מנופצות והרמוניה

בבוקר יום שלישי הרמוניה מנמנמת בנקודה הרגילה שלה בקיירן. הפרווה שלה מריחה כמו מי ים, וחדי ההבחנה ישימו לב שהיא מעט פחות קשובה לסביבה שלה מבדרך כלל.

שלשלאות מנופצות עוברת שם ועוצרת לידה, מרחרחת את האוויר. "אה, הריצה ליוון." היא אומרת, כמעט לעצמה, ואז פונה יותר בבירור להרמוניה "הכל בסדר? את נראית מוסחת."

הרמוניה מתיישבת ומחליקה להומיד למטרות דיבור. "עייפה. טקס המוות היה כל הלילה ויצאנו חזרה אחריו. גם היה קשה שם."

"אף פעם לא קל להביא חדשות רעות. וכמו שניקה בעצמה הזכירה לי לפחות פעם אחת, יש נוקמות שחורות שמאוד לא אוהבות את ילדיו של פנריס." היא מתיישבת לידה.

הרמוניה מהנהנת. "עזרנו כמה שיכולנו."

"אם הן לא שולחות להקת ציד לנקום בגור, יצאתן משם עם תוצאה טובה מאוד." היא מהנהנת. "ואם עשו לה טקס מוות, זה גם טוב."

"הן מכבדות את המשפט שנעשה פה וגם עזרנו למנוע אובדן אפשרי של גארו נוספת אני חושבת. הן אמרו שאנחנו יכולות להתארח שם שוב אם נרצה, גם בלי הערפל. אני לא יודעת מה בדיוק כרגע בריצה הקודמת של חברות ספט לשם, אבל שיפרנו את המצב" היא אומרת ומחייכת מעט.

"בריצה הקודמת ביזבזנו את הזמן שלנו ושלהן, וקיבלנו נבואה שאני לא יודעת אם מארש צבאי ממשיכים לחקור, בייחוד עכשיו כשמפצחת האגוזים יצאה לאיזה מסע פרטי. ולקח לנו יומיים רק להגיע לשם דרך הערפל ההוא." לא נשמע שזו הייתה חוויה חיובית במיוחד. "אבל לא משנה, טוב שתיקנתן את הרושם. טוב מאוד, אפילו."

"הערפל היה מוזר. לא אוהבת שמשפיעים לי על החושים. היה לנו מזל שלא הסתבכנו איתו יותר מידי." היא מוציאה מהתיק שלה שקית במבה ואוכלת מעט, מציעה לשלשלאות מנופצות גם.

"לא תודה. אמרו לי שזה דבר מאוד ישראלי לאכול, אבל זה מצליח באותו זמן להיות בשלושה מרקמים לא נעימים ביחד, ומתוק מדי. אני שמחה שלא נתקעתן שם ליותר מדי זמן, בכל מקרה."

"אני אוהבת את זה, אבל רק האחד עם התינוק טעים, השאר לא." היא אומרת בנחרצות, מסמנת לגבי התינוק של במבה על האריזה. "אני מקווה שהגור יצדיק את הזדמנות שנתתם לו."

"דביק. ואני לא אוכלת דברים שמצויר עליהם תינוק. הם או מכילים תינוק או מיועדים לתינוקות, ושני הדברים לא מתאימים כאוכל. אני בטוחה שאין בזה באמת תינוקות אנושיים." היא מזדרזת להבהיר כשהיא נזכרת שהיא מדברת עם ילידת זאב. "זה סתם לא טעים. וכן, גם אני מקווה שהוא יצדיק את המאמץ שאנחנו משקיעים בו. יש לו פוטנציאל, ויש לו רצון לעבוד ולהשתפר. ולהקה שמוכנה לעזור לו, זה גם חשוב."

"אני יודעת שאין בזה תינוקות, זה מבוטנים." היא מסבירה לדימפנה. "ממה שאני רואה הוא מסוכן ולא צפוי, בריצה אחת הוא לא נתן לי להרוג גולית כי הוא ניסה להציל אותה ובריצה אחרת הוא נכנע לזעם שלו והרג שתי גארו. אתמול הודעתי לו ולמעוררת השינוי על המסר משומרת אחותי לגביו"

"לא צפוי, לא חושב. אני חושבת, אחרי שישבנו איתו קצת, שלא לימדו אותו אף פעם להתמודד עם הזעם של עצמו. לפתח שלווה פנימית. בטוח לא למדו אותו לעשות מה שאומרים לו. נעבוד על זה. איך הוא חשב שהוא יוכל להציל גולית, בדיוק?"

"אפשר, שמעתי על זה כבר. פשוט זה תהליך ארוך שאין לנו איך לעשות. בסוף הקשיב לפקודה של ניקה והרג אותה."

"ייתכן שעדיף. לרפא גולים זה מסובך, ולא נשמע שהייתם במצב לשבת ולרפא אותה. אולי יש יתרון בלהרגיש חמלה אפילו כלפי גולים. אני פחות מסוגלת."

"זה מה שהסברתי לניקה. אין לאף אחד שאני מכירה מקום טוב לשמור אותם והם היו בני אדם רגילים, לא בני דם."

"לרוב, אלא אם יש...קשר אישי שמצדיק ניסיון, עדיף לגאול גולים מהחצי חיים שנותרו להם."

הרמוניה מהנהנת, ניכר שהיא בעמדה של שלשלאות מנופצות. "כמו שאמרתי לך אחרי הריצה, בסוף הם עשו את מה שצריך. גם אם זה לקח זמן להסביר להם את זה"

"בסדר, אלה מהם ששרדו, אולי בפעם הבאה יהססו פחות." היא עוצרת ונאנחת. "זה בערך רק את והגור, נכון?"

"אני, הגור ואכילס" היא אומרת בעצב.

"נוראי. אני פחות מוטרדת מאכילס, אם הוא שרד עד עכשיו הוא כנראה די עמיד, ואת בסדר, והגור...שומרים עליו. חבל לי שלא הצלחתי לקבל רושם חיובי יותר לגבי מנצלת ההזדמנויות."

"אכילס בסדר, רצתי איתו מאז עוד פעם. הוא חשב שהוא יכל להוציא מידע מהגולים לגבי הערפדים, אבל זה סכנה מיותרת. לא דיברתי עם מנצלת ההזדמנויות חוץ משם אני חושבת."

"אני אפילו לא יודעת לאן לשלוח הודעה שהיא נהרגה. אולי מעוררת השינוי דאגה לזה, היא הייתה האלפא שלה ל...בערך יומיים." היא עושה תנועת ביטול ביד אחת. "אני סתם מדכדכת את עצמי. לא משנה."

"לבדוק מולה שזה קרה? זה חשוב"