6.4 שלשלאות מנופצות+פרי הרוח

פרי הרוח קמה מסשן ארוך של מדיטציה, ומתחילה ללכת לכיוון האגם שליד הקיירן. היא מפזמת לעצמה מנגינה עליזה ונראית שלווה מאוד ובמצב רוח טוב

ליד האגם היא מוצאת את שלשלאות מנופצות בודקת את הערבות הצעירות שנשתלו בשבוע לפני כן, מחסלת בשיטתיות כל עשב שוטה אמיץ שמנסה להפגין נוכחות. היא נראית עייפה כרגיל וכאילו כבר עבר עליה יום, ועוד לא צהרים.

"שלום!" המשגיחה אומרת לשומרת האדמות ומחייכת אליה. "אפשר לעזור?"

"תמיד שמחה לעוד זוג ידיים." היא מפנה לה מקום. "מה שלומך? את נראית במצב רוח טוב."

"אני במצב רוח טוב. יום יפה היום." היא אומרת בחיוך ומתחילה לנכש עשבים. "וחזרתי הלילה ממקום נפלא."

"או? מאיפה?" אין לה ויכוח עם זה שזה יום יפה.

"ספט חום האדמה." עונה פרי הרוח. שלשלאות מנופצות כנראה תזהה את שמו של הספט שחשכת מעמקים נשלח לבקר בו כחלק מהעונש שלו.

"אה, נחמד. יחסית לחדשות שבאתם להביא, קיבלו אתכם יפה?"

"יותר מיפה. בלי שמץ טינה."

"יופי. הבנתי שהם ספט קצת בדלני ולא מקבלי אורחים, אני שמחה לשמוע שזה היה דיווח שגוי."

"הם פשוט שומרים בקנאות על הסודות שלהם - בעיקר המיקום שלהם. אני לא באמת זוכרת איך הגענו לשם או איך יצאנו. הכל מעורפל." עונה פרי הרוח. "בכנות? אני לא בטוחה שהם היו מקבלים אותנו אם לא היתה לנו סיבה טובה לבוא, אבל באמת שהכנסת האורחים שלהם היתה נפלאה."

"מרגע שכבר נתנו לכם להיכנס, אין סיבה להיות לא מנומסים לגבי זה. יש ספטים שלא זוכרים את זה, זה נחמד שהם כן." נראה שהיא מדברת מחוויה אישית כלשהי. "יחסית לאופי הביקור, אני שמחה שהיה מוצלח."