קול הזעם מתוודא בפני שלשלאות מנופצות ב1.4

"בוקר." היא לא ממשיכה ל'טוב', ודוחפת את הפנקס בכיוונו עם ההסבר ומסמנת לכיוון קול הזעם.

רושם חזרה "זה זיהום תולע מהסוג הגרוע ביותר. נקשר בתוך הנשמה שלך. מאזין אולי צופה דרכך. יודע היכן אתה נמצא ואם אתה אומר משהו שלא אמור להאמר וכשזה קורה הוא מכאיב." הוא נותן מבט חודר וכעוס בזה במזוהם בתולע "תוכל ללכת להכין לנו קפה?" הוא ישאל אותו "הקעקוע מסתיר עד כמה גרוע נגע התולע והופך את המסומן לאט לאט לעבד שלו ושל התולע יוצר באיטיות ובצורה מלאכותית פומורים." יורד שורה.
"הקראקן כפוף תחת חיית המלחמה וכלוא בכרמל. אני חושד שהקעקוע מסמן את קוסמי הדם של שלהבת הארגן ואת אלו בהם הם משתמשים. אני לא מכיר דרך להסיר את הקעקוע. אבל אני מכיר נחש אוקטנה רב עוצמה שכבר ימים רבים מגן על בן דם מהאוקטנה אותו סימנו בכוח קוסמי דם לפני מספר ירחים. הדבר שמתחזק אותו יהיה סודות. כנראה מנחה שהוא ישמח לקבל"

היא מהנהנת הבנה, בהבעה של מישהי שעומדת לעשות משהו לא נעים, וכותבת "להרוג אותו יפתור את הבעיה?"

מפתח צינורות מרצין "אני לא הצלחתי למצוא דרך להסיר את הנגע הזה מבן הדם. והפיתרון היחיד שמצאתי לבעיית הקוסמים עד כה הייתה השמדתם. המייגים בחיפה מתיחסים אליהם כמו שאנו מתייחסים לרקדני ספיראלה" הוא עוצר ומוסיף "אבל אינני מומחה בזיהומי תולע אולי חכמים ממני יוכלו למצוא פיתרון שיצליח להסיר את הנגע" הוא יביט בסופרוסין

בול הולך ולאחר מספר שניות חוזר עם קפה שחור וצנצנת סוכר לוקח את המקלדת וכותב "אני ניקה ומנצלת ההזדמנויות רצנו לבקש עזרה מערמת הזבל הגדולה והיא גרמה לכך שניכנס לנפש של מנצלת ההזדמנויות ונפריד בין הקראקן לבין המהות שלה" ואז אומר "תסתכלו" ומצביע על הטלווזיה

שלשלאות מנופצות מסמנת לו לחזור למטבח ומוסיפה, בפנקס, "מה שהוא לא הוסיף שזה שתוך כדי הריצה הזו הוא הרג את שתיהן והקעקוע עבר אליו."

סופרוסין מתעלם מהדיבורים, ובוחן את הקעקוע אקסטנסיבית. 
נראה כאילו הוא מגיע למספר מסקנות. 
הןא כותב על הפנקס. 
"למה אתם חושבים שהוא מקשיב?"

מושכת כתפיים ומצביעה על מפתח צינורות בום, אולי הוא יידע.

"כשביקרנו בן דם שקועקע בתמנון הוא אמר שיש דברים שאם הוא יאמר יגרמו לו לכאב ואף למוות ולכן נאלץ להעביר מידע ברמיזות ומסרים עקיפים או לחילופין שאלות שעליהן ענה ב'כן' 'לא' 'אני לא יכול לענות'.
בביקור העוקב לביקור הזה כשגארו הגיע לקרבתו הוא נגרר כנגד רצונו לתוך האומברה וקראקנים החלו לצור על המרחב אליו הוא נגרר. לכן אני חושד שהקעקוע מודע במידה מסויימת לסביבה שלו." הוא חושב לרגע ולבסוף נותן מבט מציע בסופרוסין כשהוא רושם "אולי רוח קטנה הכפופה לגדולה יותר?" לאחר מכן וא מטה לרגע את ראשו כמחליף מספר מחשבות.
"לפי המידע שעלה מהריצה בא היה אספלט יחד איתם בקריית אתא השהיה במקום גבתה מחיר שאילץ אותם פעם אחר פעם לחשל את כוח רצונם כנגד הסביבה שתחת שליטה של קוסמי הדם. הקעקוע הופיע על אחת מהם כשרצונה לא היה חזק מספיק."

"טוב. 
צא מה מהחדר."
לאחר שיצא מהחדר. 
"זה קעקוע טאלן. כמו שלב של דיו הייתה עושה. 
עוד מספר ימים אני אלמד מתנה ואוכל לפתור זאת בנקישת אצבע."

"אם כך אז תוכל לעזור גם לבן הדם של האוקטנה שגרים בבית אורן עם הבעיה הזו?"

"אצטרך לבחון אם זה זהה אבל אני מאמין שכן."

"בסדר. אז נבודד אותו כמה ימים ותוכל לעשות את זה? כמובן שהוא יעמוד בכל תמורה שתבקש ממנו על זה, או שלא יצפה שתעשה את זה. זה גם ייתן לי זמן לחשוב מה לעזאזל אני עושה עם זה שהאומה איבדה שתי גארו על זה שהוא מטומטם בלי שליטה עצמית."

"אשמח ליעץ אם תרצי" הוא אומר בנוקשות "עוד משהו?" הוא ישאל ויתחיל לקום פותח בטעות את הצלקת הטרייה כשהוא זז מהר מדי

במשמע הדברים של שלשלאות מנופצות שומעים כוס נופלת הריצפה מכיוון המטבח ושומעים בכי. מי שמגיע למטבח לבדוק רואה את הפנריר בוכה ובת אנוש אסייתית מנחמת אותו. ולאחר מספר דקות הוא קם ונכנס לחדר אוכל (איפה שישבתם) ושואל "יש משהו שאני יכול לעשות כדי לטפל בתוצאות הלא צפויות של הריצה שלי?"

היא פותחת את הפה להציע משהו, משנה את דעתה וסוגרת. "לא לסכן אף אחד אחר עד שפותרים את זה, בתור התחלה. מפתח צינורות בום, אני אשמח לעצה שלך אבל אולי אחרי שתתאושש קצת? אין דחיפות, מת זה מת."

מהנהן "מגניב. אקפוץ לבקר מחר"

"מתי שבא לך, אנחנו בבית או בקיירן. ואתה קול הזעם, שב, וחכה שסופרוסין ילמד איך לפתור את הבעיה שלך בזמן שאני חושבת מה הלאה."