דודה אשלין והגור

"אין לי מושג." הוא אומר במשיכת כתפיים: "הוא פשוט הופיע במוט." הוא אומר, הפרחים לאט לאט דועכים חזרה לגווני סתיו. לא נראה שהוא שם לב.

אשלין חושבת על זה לרגע בריכוז. "אולי זו ברכה מרוח. אתה צריך לברר את זה. אלה לא סתם פרחים."

הוא מוריד את הכתר ובוחן אותו: "אני לא יודע..." הוא מריח אותם: "קינמון." הוא אומר.

"אתה יודע שהם מחליפים צבעים, כן? הם היו אדומים לרגע קודם."

"סיפרו לי ככה. אני תוהה למה..." הוא אומר ובהיסח הדעת מסובב את הפרחים על אצבעו, נראה שהזר מתחיל לקטון.

"זה היה כשאמרת שזה לא מפריע לך." אשלין אומרת, ופתאום חיוך עולה על שפתיה. "שים אותו שוב רגע? בוא ננסה משהו."

הוא משליך את הכתר מעלה וזה נוחת על ראשו, לא נראה שגודלו השתנה. "כן, דוק?"

"אני אשאל אותך שאלות, תענה לי ונראה מה קורה לזר?" אשלין מציעה. "FOR SCIENCE!"

"אוקיי!" הוא עונה בהתלהבות. הצבע של הכתר משתנה לכיוון הזהוב-שלכת.

אשלין מחייכת ואומרת "זה קרה שוב! זהב. אז. איך קוראים לך?"

"אורז'לן קרבצ'נקו. כולם קוראים לי אסלן." הוא עונה.

"כמו האריה?"

"כן." הוא עונה עם חיוך ומסמיק מעט הפרחים משתנים לכיוון הגוון הכתמתם.

"כתום! אוקיי, תספר לי על משהו שאתה ממש אוהב לעשות?"

"להחליק על הקרח!" הוא אומר בהתלהבות, הפרחים משתנים לגוון סגלגל-לילך ופחות או יותר זוהרים.

"סגול זוהר!" אשלין אומרת בחיוך ענק. "מה אתה אוהב בזה? תנסה לפרט. ספר לי איך זה מרגיש."

"את הרוח שמתנפנפת בבגדים, את האוויר הקר על הפנים, את הצליל של הלהבים דוחף קדימה בכוח, עוד, ועוד, ועוד!" הוא אומר בתשוקה: "גם לך יש משהו שאת אוהבת לעשות?"

"עדיין סגול! כל מיני דברים. אבל אני הכי אוהבת לבלות עם חברים שלי, לא כל כך משנה מה עושים."

"זה נשמע נחמד..." הוא אומר הפרחים משתנים לגוון ירקרק-שחרחר: "יש לך הרבה חברים?"

"ירוק ושחור. היו לי המון לפני שהשתניתי... עכשיו פחות. טוב. בוא ננסה משהו. תספר לי קצת על עצמך ומאיפה באת. תשקר תוך כדי. אל תגיד לי מתי אתה משקר."

"...אה." הוא נראה שהוא מעכל את זה הפרחים חוזרים לגווני סתיו והוא מתחיל לירות: "קוראים לי אורז'לן איסילוביץ' לב דימיטריוב קרבצ'נקו, יש לי שתי אחיות גדולות ממני, אני אוהב להחליק על הקרח, לטפס, לבשל, את הזוהר הצפוני ואת התחושה של קטיפה על העור. הגב שלי מגרד כמעט כל היום ויש לי פאקים גנטים מסויימים שחולקת איתי רק שישית אחוז מהאוכלוסיה האנושית. אני אוהב את הצבעים סגול, לילך, לוונדר, ירוק, כתום, כחול. גדלתי בבית עם שתי קמות..." הכתר משנה צבעו לכחלחל:"...מרפסת וחצר גדולה ליד אגם." הוא עוצר ואומר: "מספיק?" הכתר חוזר לצבעי השלכת.

"תמשיך עוד קצת."

"אוקי..." הכתר נהיה כחלחל שוב: "יש לי מעגל חברים קטן ומצומצם, אני יודע לנגן על פסנתר ומסור, ואת רוב הזמן אני מבלה בחדר שלי." והכתר נצבע כחול מלכותי.

אשלין מחייכת. "המרפסת והחצר זה שקר, וכל מה שאמרת אחרי זה. נכון?"

"לא קוראים לי דימיטריוב - זה שם משפחה בכלל. אני ילד יחיד. לבית יש שש קומות, מרפסת וטכנית אין חצר אבל היער שייך לשטח... אני יודע לנגן על מסור, לא על פסנתר, ואת רוב הזמן אני כן מבלה בחדר." הוא אומר, סומק עולה בלחייו, צווארו, ואוזניו.