דודה אשלין והגור

"קודם כל נראה ש'זין' זו המילה החביבה עליו - הוא השתמש בה שלושים ושש פעמים בנוכחותי. פגשתי אותו רק במוט. כשראה אותי אמר 'אתה אוהב בולבולים. על כן אני מניח שמדובר בקיבעון פאלי." הוא אומר, מרוחק משהו.

הפעם אשלין מצליחה לשלוט בעצמה ולא לצחוק, אם כי חיוך עולה על שפתיה לרגע לשמע המשפט 'אתה אוהב בולבולים'. "דרטי הוא... בחור שלא מסתדר עם כל אחד בקלות. אבל הוא עושה עבודה טובה."

"זה לא שולל את הטענה שלי..." הוא אומר בגבה מורמת.

"הוא בהחלט משתמש במילה הזאת הרבה," אשלין אומרת ומושכת בכתפה, "אני לא יודעת למה."

"אוקיי. מה הוא מתכנן?"

"באיזה נושא?"

"את אמרת שהוא מחדש את הארסנל... משמע אני יכול לסייע... משמע אם אני אדע מה אני יכול לעזור אני אעזור..." הוא אומר בבלבול קל.

"בפעם האחרונה ששמעתי על זה הוא בירר על קניית תחמושת ממהלכי זכוכית בספטים אחרים. שווה לך לדבר איתו ישירות, אבל תשתדל לא לדבר על זין, טוב?"

"הוא לא אוהב את הנושא?" הוא שואל בחשש.

"לא נראה לי שהוא יעריך את זה, והוא אהרון עצבני שלא יהסס לדפוק לך מכות. רק אומרת."

"את חושבת שהכעס זה מתח מיני מודחק?" הוא שואל בתום ובקול שקט ודואג.

שוב, נראה שאשלין ממש ממש משתדלת לא להתחיל לצחוק. "יש לו בת זוג."

"למה זה מצחיק? אולי הם רבו?"

"לא נראה לי. וגם על זה לא הייתי מדברת איתו במקומך."

"אז איך נעזור לו?" הוא שואל בדאגה

אשלין מחייכת ושואלת "למה אתה חושב שהוא צריך עזרה?"

"הוא כועס. משהו מכעיס אותו. אולי אם נעזור לו הוא יכעס פחות... זה לא בריא, את יודעת." הוא מוסיף.

"אגאתון כבר לימד אותך על זעם?"

"לא."

"אז אני אתן לו להסביר לך את זה."

"לדרטי דידס?"

"לא, לאגאתון."

"אוקיי." הוא אומר ושואל: "שאלה.... גרינפינגרז, לא באמת סוחר סמים, נכון?"

היא בוהה בו לרגע. "מה? לא."

"פיו.... המקימה לתחייה... לא נקרומנסרית." הוא יוצא מנקודת הנחה אבל משאיר לה מקום לפסול את ההנחה.