מפגש תולע, קולקי ואסלן, 07.12.2018, ערב

"אה." היא נראית די מאוכזבת. מבואסת, אפילו. "כן. אני יודעת."

"זה מה שחשוב. תזכרי שאת מיוחדת ושאף אחד לא יכול לקחת את זה ממך." הוא אומר, מצביע לכיוון חזה.

"כן..." היא מביטה אל הנקודה אליה הוא הצביע בעצב רב- אך אז היא מרימה את מבטה.
"אבל... אתה גם מיוחד." היא ספק שואלת וספק אומרת, בטון של תקווה אחרונה.

"אני מקווה שכן." הוא אומר עם חיוך גדול.

העצב בהבעתה דועך, ומוחלף בהקלה. היא קמה ומתיישבת לידו.
"לדעתי... אתה מיוחד מאוד, ממש כמוני."

"תודה." הוא אומר. ומתיישב.

אחרי דקה הוא יגיד: "קולקי?", בעודו מסתכל על הירח.

"כן?"

"את... רוצה להיות... חברה שלי?" הוא שואל בחשש ומסתכל עליה, מבט מעט מושפל, סומק קל באוזניו ולחיו.

היא לא מסתכלת עליו, רק על הקרקע. אבל חיוך רחב, וגם לא מעט סומק, עולים על פניה.
"מאוד."

הוא קופא לרגע, בבירור לא ציפה שהוא יגיע עד לפה הוא מחייך חיוך גדול ואומר בשמחה: "יאי! תודה!"

קולקי גם מחייכת, ומניחה את ידה על כתפו במחווה חמימה מצד אחד אך מאוד שונה מכל שאר שפת הגוף שלה מצד שני. היא שותקת ונראית מאוד מאוד מרוצה.

הוא מסיט מבטו לירח עם חיוך קטן ואומר: "אז... את יודעת אולי מה חברים עושים?" נראה שהוא מחפש כיוון.

"ריה אומר שהם אוהבים להיות אחד ליד השני ולדבר, אבל אני לא יודעת." היא משפילה את מבטה קלות. "אף פעם לא היה לי חבר."

"גם לי לא." הוא אומר במעין משיכת כתפיים: "אבל עכשיו לשנינו יש!" הוא אומר ברוח מחודשת.

היא מחייכת שוב. נראה שהדבר ממש מעודד אותה.
"כן! וברגע בו נגלה מה חברים עושים, נוכל לעשות את זה המון." קולה מאושר, וידה עדיין על הכתף שלו.

"כן!" הוא אומר: "המם... או!" הוא קורא בהפתעה: "כמעט שחכתי..." הוא מוציא מהנעל שלו מפתח מתכת מעוטר ומגיש לה אותו: "אני חושב שמביאים מתנה למישהו כשמציעים לו חברות." והוא ממתין עם המפתח, אם תיקח אותו.

עיניה מבריקות בסקרנות, והיא לוקחת את המפתח.
"מה זה?"

"בון. טובה. בקשה." הוא אומר.

"מה זאת אומרת?"

"אם את צריכה משהו, לא משנה מה - אני פה." הוא אומר ברצינות וכובד ראש פתאומיים.

היא מסתכלת על המפתח, ואז עליו, ואז על היד שלה על הכתף שלו, ומהנהנת.
"אני מצטערת, לא ידעתי שמביאים מתנה, אז אני אצטרך קצת זמן להשיג אחת. אבל אני מבטיחה שהיא תהיה נהדרת."

*היא לקחה את המפתח?*

*כן.*

"אוקיי." הוא אומר עם חיוך.

היא מתקרבת אליו מעט, מהדקת את ידה על כתפו בחיבה, ומביטה לשמיים.
"אני צריכה ללכת. בקרוב תתחיל השעה לשאול את ריה שאלות, ויש לי המון מה לומר. אבל נהניתי לבלות איתך זמן, חבר."
היא מחייכת אליו חיוך מעט סמוק.