מפגש תולע, קולקי ואסלן, 07.12.2018, ערב

"גדולים ממני, שלושתם. והם טובים חזקים וחכמים, למדתי מהם המו במהלך השנים."
מעט ערגה מתגנבת לקולה, ובעיניה מופיע ניצוץ קטן של געגועים.

"טובים." הוא מסכים איתה ואומר:"תראי לי משהו שהם לימדו אותך!" הוא אומר ומזדקף.

היא נראית מופתעת לרגע, ואז מחייכת. היא נעמדת ומתחילה לבחון את הזולה שהוא בנה- מזיזה קרשים, מהדקת קשרים, פורשת בדים מחדש בידיים מיומנות מאוד. המחסה נראה יציב ואיתן יותר ככל שהיא ממשיכה.

"מה את עושה שם?" הוא שואל: "זה קשר שהם לימדו אותך?"

היא מהנהנת.
"ככה קושרים טיפי כשיש רוח חזקה. צ'וביו לימדה אותי."

הוא צוחק:"צ'וביו? זה סוג של אוכל?"

היא צוחקת צחוק קטן.
"סוג של, כן. עז הרים. אבל זה גם השם של אחותי הבכורה."

הוא צוחק בקול גדול.

"זה כל כך מצחיק?"

הוא ממשיך לצחוק.

היא צופה בו, מתחילה להיראות מעט זועפת.

הוא מתפקע ומצביע עליה, אוחז בבטנו.

היא מחכה שהוא יסיים בהבעה הולכת ומזעיפה.

לוקח לו כחצי דקה עד שהוא נרגע ואז אומר הוא שואל: "רגע? את כועסת?"

"למה אתה צוחק?"

"כי זה מצחיק."

"מה מצחיק?"

"הפרצוף שלך..." הוא מתחיל לצחוק שוב.

היא מצמצמת את עיניה.
"אני חושבת ששתית יותר מידי מהמרקחת הזאת."

הוא נשפך לאחור על הרצפה, חוזר לאחוז בבטנו, וצוחק בקול גדול.

היא מביטה בו לכמה רגעים, כמתלבטת, ואז מקבלת החלטה- ומתחילה לצחוק גם.

He simply cannot.
הוא אדום ובוכה מצחוק.

"לא טעמת הרבה צמחים בעבר, הא?" היא מצחקקת, עיניה גדלות בסקרנות. "איך אתה מרגיש?"

הוא מוריד חולצה ואומר תוך כדי "חם לי." ואז הוא מסתכל בבלבול מסביב ומתחיל להיעמד.
יש לו על גבו במרכז צלקת אדומה בקוטר שקל, היא נפוחה מעט ומגורה. יש לו על כתף ימין לאורכה חתך עמוק ומשונן כמו משהו קרע דרך הכתף - גם היא אדומה, ומגורה, ובבטנו יש חתך רוחבי בצידה, 7ס''מ בערך, אדומה ונפוחה למרות שהיא דקה. במרכז המסה (מתחת למקלעת השמש) יש סימן חדירה של סכין, גם הוא אדום ומגורה אך לא נפוח. עורו לבן ועל ידיו נקודות אדומות קטנות.

היא לא נראית מוטרדת במיוחד מחזהו החשוף, אך סקרנית לגבי הצלקות.
"ממה קיבלת את כל אלה?" היא מחווה על הסימונים.