מפגש תולע, קולקי ואסלן, 07.12.2018, ערב

"אני לא יודע איך."

קולקי חושבת על זה לרגע ארוך.
"אפשר להוציא זעם בלהרביץ לדברים, אמרו לי." היא לוחשת. "ויש משחות, צמחים, שעוזרים להקל על כאב."

"איפה מוצאים משחה כזאת?" הוא שואל בעייפות.

היא מסתכלת עליו לרגע, מבטה רך, ואז היא כורעת על האדמה ומתחילה להוציא שקיקים מהתיק שלה, ולרוקן את תוכנם אל תוך עלי קטן.

הוא מסתכל בפליאה, בבירור לא עושה 1+1. הוא ישב בשקט ויתן לה לעשות את מה שהיא עושה שם.

היא שופכת כמה אבקות עלים מיובשים, כמה עלים טריים שהיא קוטפת מסביבתה ומעט מים מבקבוק פלסטיק. את כל זאת היא קוטשת יחדיו, עד שהם נהיים נוזל סמיך עם ריח נעים של עשבים. את העלי מלא הנוזל, היא מגישה לאסלן.

"מה אני עושה עם זה?" הוא שואל בבלבול.

"שותה."

הוא מסתכל עליה, מסתכל על זה, מסתכל עליה, מסתכל על זה, בולע רוק, ושותה את כל תוכן הכלי.

היא נראית די מופתעת שהוא שותה הכל, אך לאחר בחינה מדוקדקת שלו מכף רגל ועד ראש, לא נותרת יותר ממודאגת קלות.
הנוזל הוא מרקחת צמחים פלאפית בסיסית למדי שאמורה לגרום לו להרגיש נחמד, 1 הרבולוגיה, 1 רפואה ו4 תבונה, השפעות מדויקות לשיקולך.

הוא מביט בקערה, מביט בה, ומגיש לה את הקערה: "תודה." הוא אומר.

היא נדה בראשה ומחזירה את הקערה לתיק.
"אתה יודע... זה מוזר, אבא שלך."

"מה איתו?" הוא שואל, אפאתי מעט.

"אף פעם לא ראיתי אף אחד מדבר ככה אל האבות שלו. מצד שני... אף פעם לא שמעתי על אבות שכאלה."

"כן. ככה זה." הוא מסכים איתה ונשען לאחור על ידיו. "איך היה אבא שלך?" הוא שואל עם חיוך קטן.

"נבון מאוד. הוא הכיר כל צמח בטריטוריה. הוא לימד אותי להכין את מה ששתית."

"המם... קול." הוא מהנהן.

"היו לך אחים?"

"לא, ילד יחיד." הוא אומר עם חיוך.

"ואיך זה?"

"טוב. טוב." הוא מהנהן ארוכות: "אתם?"

"היו לי שלושה אחים בוגרים."

הוא צוחק צחוק קטן: "היו?"

"הם רחוקים בבית עכשיו, ואני כאן."

"גדולים? קטנים? איך הם?"