יום כיף עם דודה אשלין!

"למדוד?" היא שואלת בלחש, מבולבלת בבירור.

"ללבוש, כדי לבדוק איך זה נראה עליך לפני שקונים את זה." אשלין מסבירה.

היא מביטה בשמלה, ואז באשלין, ואז בעצמה, ואז מהנהנת בהתלהבות רבה.

אשלין עוברת על החנות ומוצאת במהירות את השמלה שמשכה את עינה של הגורה. היא מביטה בה לרגע, כמנסה להעריך משהו, ובוחרת את המידה שתתאים לדעתה. "בואי תבחרי עוד כמה בגדים שמוצאים חן בעיניך ונלך למדוד אותם?" היא מציעה.

היא מהנהנת, והולכת להסתובב עוד קצת בחנות. נראה שעינה נמשכת גם לעוד שתיים או שלוש שמלות, חולצה אחת וזוג מכנסי ג'ינס. מול כל אחד מהם היא עוצרת, ומתבוננת ביסודיות למשך דקות ארוכות. כשהיא מסיימת היא קוראת ל'מדיסון' לעזרה.

אשלין תלקט לקולקי את הבגדים שעניינו אותה במה שהיא מעריכה שהיא המידה שלה. "עכשיו תיכנסי לכאן ותמדדי אותם - את יכולה לצאת להסתכל איך כל אחד נראה." היא אומרת בשקט ומחווה על תא הלבשה.

גם את תא ההלבשה קולקי בוחנת היטב- נראה שהוא קצת מוזר והרבה משעשע בעיניה, והיא נכנסת עם הבגדים. צלילי מאבק חרישיים נשמעים במשך כמה דקות, עד שרק ראשה מציץ ממאחורי הווילון. פניה סמוקות קשות.
"זה... אממ... אני חושבת שזה יהיה מאוד... בולט."

"לבוא לראות?" אשלין שואלת אותה בשקט מבעד לוילון.

הגורה מתלבטת, הבעתה ביישנית, אך לבסוף היא מהנהנת ונכנסת פנימה.
אם אשלין נכנסת, היא מוצאת את קולקי סמוקה ונבוכה בשמלה וורודה שהיא לבשה קצת עקום. הגורה חובקת את כתפה בידה האחת ונראית מהוססת.

"תני לי ליישר לך את זה רגע?" אשלין שואלת, ובהנחה שהגורה לא מתנגדת היא מסדרת לה את השמלה.

קצת ברתיעה, היא מסכימה. אבל נראה שהיא לא ממש מצליחה לראות איך היא עצמה נראית.
"את לא חושבת שזה... מושך תשומת לב?"

אשלין מחייכת. "אוו, זה ממש חמוד! וזה נורא תלוי איפה את נמצאת. צריך לדעת להתלבש בהתאם - נגיד, יש בגדים שמתאים ללבוש כשהולכים לקניות, אבל לא למשרד. זו לא שמלה שאפשר ללבוש לכל מקום. אבל היא יפה."

"חמוד?" היא שואלת בבלבול. "אז, אממ, לאן לובשים משהו כזה? ו, את חושבת ששם, במקום הזה, זה לא יבלוט?"

"שם זה פחות חשוב לא לבלוט, כי מכירים אותך." אשלין עונה, והמילים 'מכירים אותך' מלוות במבט רב משמעות שהיא מקווה שהגורה קולטת. "אבל רפאל צודק - זה חשוב שתתאמני. לא הייתי לובשת את זה לשם, אבל לכאן נגיד זה ממש בסדר."

היא מביטה בשמלה, בבירור מהססת.
"כאן... זה לא יגרום לאנשים להסתכל עלי?"

אשלין חושבת לרגע. "קצת, אולי, אבל לא כי זה מוזר..." היא עוצרת רגע לנסות לחשוב איך להסביר את זה. "תחשבי על פרחים. אם תלכי במקום שיש בו פרחים צבעוניים את תשימי לב אליהם, אבל זה לא יראה לך מוזר."

"זה לא עניין של להיראות מוזר... זה פשוט..." הסומק מתגבר, הגורה מרכינה את ראשה. "אני... פשוט... אממ... אני לא יודעת, אני לא טובה במיוחד כשמסתכלים עלי..."

אשלין מחייכת אליה חיוך מעודד. "בסדר. אז נקנה דברים פחות בולטים."

קולקי מחייכת חזרה, חיוך נבוך ומעט רועד, ומהנהנת.

"טוב, אני יוצאת - לחפש לך עוד דברים?"

"אני אבוא." קולקי אומרת. נראה שהיא מתכוונת להחליף לבגדים הרגילים שלה שוב, אבל אז היא מביטה באשלין, כאילו נזכרת במשהו, ומחכה שהיא תצא מהתא קודם. בהנחה שהיא עושה זאת, קולקי יוצאת לאחר כמה רגעים באותם בגדים בהם היא הגיעה. לרגע היא בוחנת את עצמה, ואת אשלין, במראה הגדולה. היא נראית די מבואסת.

"היי, רק התחלנו! אנחנו נמצא לך בגדים, אני מבטיחה." אשלין אומרת לגורה וממשיכה לשוטט בחנות ולחפש בגדים סולידיים יחסית אם כי נשיים ויפים שישמחו לבב נחש. היא שולפת ממתלה חולצה מכופתרת ורודה בהירה. "תראי! מה דעתך על זאת?"

קולקי מטה מעט את ראשה.
"אלו הרבה כפתורים." היא אומרת, בטון שנשמע כאילו זה די מוצא חן בעיניה. אצבעותיה ממוללות את בד החולצה בשביעות רצון.
"לך זה לא מפריע? להיות בולטת?"

אשלין מחייכת אליה ואומרת "אני אוהבת את זה."

"למה?"