יום כיף עם דודה אשלין!

קולקי מסתבכת קצת עם ללבוש כמה מהדברים (נראה שהקונספט של רוכסנים ואבזמים עדיין מעט מטריד אותה) אבל בסך הכל היא מרוצה למדי מהבגדים. כעבור כמה סוודרים מחממים במיוחד, עוד זוג ג'ינס וחצאית מקסי צבעונית, היא נזכרת לשאול
"מה, בעצם, כן מתאים ללבוש במשרד?"

אשלין מחייכת אליה ואומרת "בואי תנסי להגיד לי את - מה הבחורות שעובדות שם לובשות? "

"מקימה לתחייה לובשת כיסוי על הראש שלה."

"היא הסבירה לך למה? "

"קצת. לא הספקנו לדבר על זה טוב." היא אומרת בצער, ואז מוסיפה, בטון משתדל, "טוב... ריה לובש חליפה במשרד."

"והבנות שעובדות שם? הקין?"

"עוד לא ראיתי אותן הרבה, אבל נראה לי שהן אוהבות חצאיות מאוד מאוד צרות."

אשלין מהנהנת. "יופי. אילו צבעים הן לובשות? "

"שחור, בעיקר, נדמה לי..."

אשלין מהנהנת. "מקובל ללבוש בגדים כהים - חצאיות כאלה מאוד מקובלות במשרדים, אבל את ממש לא חייבת, מכנסיים חלקים זה בסדר. עדיף לא ג'ינס. "

"מה את חושבת שיותר..." היא מחפשת לרגע את המילה. "חמוד?"

"מכנסיים. החולצה הורודה מוצלחת - נמצא עוד כמה כאלה ומכנסיים וז'קט שיתאימו להן."

היא מהנהנת בחיוך, וחוזרת להביט סביב. תוך כמה רגעים מעמד של אביזרים לשיער כבר גוזל את מירב תשומת ליבה.
"מה אנשים לבשו במשרדים שאת הכרת?" היא שואלת את 'מדיסון' בשקט.

"בגדים די דומים למה שלובשים במשרד של רפאל," אשלין עונה בשקט, "אבל יותר יקרים, ויותר רשמיים - כאילו... זה משהו שקצת קשה להסביר, זה כאילו... יותר רציניים." היא מתקתקת לרגע בטלפון ומראה לקולקי תמונה של מכנסיים שחורים וחולצה מכופתרת, ואז תמונה של חליפת עסקים מהודרת.

"זה לא נראה נוח." סהר ממלמלת, במבט מעט עקום על החליפה. "הם לובשים את זה כי זה יפה? כלומר, חמוד?"
לפני שאפשר להספיק לענות, נראה שאסימון כלשהו נופל. היא מתקרבת, רק כדי לוודא שאף עובר אורח אקראי לא ישמע את לחישתה.
"רגע... זה משהו של... שלכם?"

"מה? הבגדים האלה?"

היא מהנהנת.

"לא, אלה בגדים רגילים שלובשים במשרדים."

"יש הרבה משרדים." היא ספק שואלת, ספק אומרת. "גם את עובדת באחד?"

"לא - אני לא עובדת. את יודעת - אנחנו מאוד עסוקים גם ככה." אשלין אומרת תוך הרמת גבה רבת משמעות.

"כן, פשוט חשבתי ש... אממ... טוב." היא ממלמלת, מעט נבוכה, ופונה בחדות למתלה מכנסיים.
"מה לגבי אלה?" היא שואלת, ומצביעה על זוג מכנסי קורדרוי מתרחבים בצבע בז'.

"בואי תנסי אותם!" אשלין מעודדת אותה.

היא מורידה את המכנסיים מהמתלה, ושואלת את הפסקת חשמל בלחש,
"בוחרים אותם על פי מה שכתוב בפתק הקטן?"

"בעיקרון כן, אבל זה לא תמיד מדויק." אשלין לוחשת לה. "קוראים לזה מידה, לפעמים צריך מידה יותר גדולה או יותר קטנה לפי הצורה או הבד של הבגד."

היא מהנהנת, ובוחנת את הפתק בריכוז לשניות ארוכות לפני שהיא נאנחת, ומעבירה אותו לאשלין.